חאלד: "סופיאן התעקש לשרת בקרבי"

סופיאן ז"ל בן 21, בנופלו, שירת בחיל ההנדסה הקרבית 601 שבעוצבת עקבות הברזל 401. סופיאן ז"ל הוא ההרוג ה-7 של העדה הדרוזית מאז פרוץ המלחמה.

 

חאלד דגש אביו של סופיאן: "סופיאן ילד חייכן שאהב את החיים ואהב את מה שהוא עושה, הוא בחר להיות קרבי בצבא, מאז תחילת המלחמה סופיאן נלחם בעזה חודש וחצי שלא ראינו אותו בבית, הגיע הביתה להתרעננות וחזר שוב לשבועיים, ואז קרה הרע מכל, אני מתפלל שיהיה שלום, שלא יהיו עוד חללים, לנו כואב על כל חלל ואזרח שנופלים, אנחנו רוצים לחיות לא באנו לעשות מלחמות".

 

בהלוויה שהתקיימה בעיר מגאר, ארונו של סופיאן הגיע ברכב של הרבנות הצבאית לחלקה הצבאית בעירו, אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. אמו, אביו ואחיותיו התקשו להיפרד ממנו, צעיר עם חיוך יפה שכולם אהבו וכיבדו.

 

עד היום נפלו ממגאר 55 חללים דרוזים, 13 חללים בדואים ונוצרים. סך הכל העיר מגאר שכלה 68 חללים, יהי זכרם ברוך.

 

 

דברי ראש העדה הדרוזית השייח' מופק טריף בהלווית סמ"ר סופיאן דגש ז"ל: "אין קשה יותר מלעמוד מעל ארון צעיר שמלאו לו בקושי שני עשורים, ולהספידו לאחר שהקריב את חייו וחירף את נפשו במלחמה המתחוללת מזה שלושה חודשים. 

 

המלחמה שפרצה בשביעי לאוקטובר ממשיכה לגבות וליטול חייהם של מיטב הצעירים, הטובים שבבנים, שמוכנים לעשות הכל למען ביטחון המדינה. לרשימת מאות חללי המלחמה, מצטרף לו בצער ובכאב, בן העדה הדרוזית סופיאן ח'אלד דגש. 

 

מחוגי החיים של סופיאן נעצרים להם על גיל 21 והוא יישאר לעולם צעיר חייכן שהותיר חותם, אך הותיר גם הורים כואבים ואחיות בוכות את לכתו, עם המתנה אינסופית לבן ולאח שלא יחזור הביתה יותר. 
 
 

זהו מעמד בניגוד לטבע האנושי, בו הורים ילוו את הבן בדרכו האחרונה, הפצע שנפער לא יגליד, העולם התהפך ברגע אחד, והפך את המשפחה שלא היה מאושר וגאה ממנה, למשפחה שכולה, שבורה, כואבת, עצובה. חייה לא יהיו עוד אותו הדבר. עבור המשפחה, זו תחילתו של מסע עצב ויגון, עם הקרבת היקר מכל למען מטרה נעלה של הגנה על המדינה. רק האמונה בצדקת הדרך ובגזירת הגורל, יביאו ישועה ומנוח למשפחה. 

 

הלוחם האמיץ סופיאן התעקש לשרת ביחידה קרבית בכדי לתרום בצורה המשמעותית ביותר, על אף שהייתה לו אפשרות לשרת ביחידות אחרות, העדיף את הנתניה, התרומה והסיוע לאחר, על פי שירות עורפי, זה החינוך שינק בבית הוריו, שגידלו וחינכו את סופיאן על אהבת האדם והמולדת, וכך הוא נפל, למען הצלת חיי אדם ולמען הגנה על המדינה. 
  
 

לרשימת החללים בני העדה הדרוזית במלחמה הארורה, התווסף היום שמו של סופיאן, התווסף עולם שלם שנגדע. העדה הדרוזית משלמת מחיר יקר, יקר מאוד, בהגנה על המדינה וביטחונה, בשותפות בנשיאת הנטל במדינתו ישראל. נטל שאנו נושאים מאז תקומת המדינה ועד היום, נטל בבניין הארץ, בשגשוגה ובעיקר בהגנה עד כדי חירוף נפש. 

 

שותפות בשדה הקרב, שותפות בשכול ובמוות, שותפות אמיתית הזועקת ממעמקי נשמותיהם של החללים: של סופיאן ואחיו לנשק שנפלו בקרבות ברצועת עזה.

 

ואני תוהה כאן מעל ארונו הטרי של סופיאן, אם השותפות כה חזקה וכה איתנה בשדה הקרב עד כדי חירוף נפש, מדוע ששותפות זו לו תהיה בחיים עצמם, מדוע שהברית שנחרטה בדם הנופלים, לא תהיה ברית בין שווים בחיים. 

 

מדוע שצעירי העיר מג'אר, לא יזכו לאיכות חיים לה זוכים תושבי מגדל ונהלל וייתר תושבי הסביבה, הרי אחים אנחנו, לא רק בשכול, אלא בעיקר בחיים.
   
 

העדה הדרוזית הינה חלק בלתי נפקד ממדינת ישראל עוד מימי תקומתה ואף לפני כן, אבותינו וסבותינו נטלו חלק בבניין הארץ, וכיום מיטב בנינו ממשיכם לעשות זאת, גם במחיר הכבד מכל: חירוף הנפש. גם ברגעים אלו ממש,  מיטב בני העדה וחייליה, בסדיר ובמילואים, ממשיכים להילחם בגבורה בדרום ובצפון בכדי להגן על התושבים.

זו המשימה של כולנו, להגן על המדינה ולהבטיח את המשך קיומה, למען הדורות הבאים. אין לנו ברירה אחרת. 

 

בעקבות כל ידיעה על חלל בן העדה הדרוזית, נשמעים הקולות בעניין זכויות בני העדה, זכויות בנינו לא צריכות להיות על תנאי או בגדר הטבה. בנינו כאזרחים נאמנים זכאים לקבל כל מה שמגיע לכל אזרח, בזכות והרבה בזכות, ולא בחסד או טובה מאף אחד.

זו שעתם של מנהיגי המדינה לעשות ולהוכיח, אין צורך בדיבורים, פשוט תעשו

 

לפני סיום, אני מבקש לשלוח מכאן תנחומי לכל משפחות החללים שנפלו מאז פרצה לה המלחמה וכן למשפחות האזרחים שנרצחו, מתפלל ומייחל להחזרת החטופים לחיק משפחותיהם מידי כוח הרוע המחזיקים בהם מזה למעלה מתשעים יום. 

יהי זכרם של סופיאן ושל כלל חללי צה"ל נצור בליבנו לעד".