ישראל במלכוד אסטרטגי

מזכר ההבנות המסתמן בין ארה"ב לאיראן: ישראל במלכוד אסטרטגי מול מלכודת זמן ותנאי הפוקר של טראמפ, 

 

מאחורי הקלעים של הדרמה הדיפלומטית הזו, ישראל מוצאת את עצמה באחת הסיטואציות המורכבות והמאתגרות ביותר בתולדותיה במלכוד אסטרטגי המשלב חשש מפני התעצמות צבאית איראנית חסרת תקדים, לבין תלות מוחלטת בנשיא אמריקני שמשחק פוקר פוליטי עם כל חוקי המזרח התיכון.

 

המלכוד הישראלי: עצירת המלחמה ו"חורי הענק" בהסכם חתימה על מזכר ההבנות הזמני תציב את ישראל בפני מציאות ביטחונית בעייתית ביותר.

 

הטיוטה הנוכחית כוללת סעיף המורה על סיום הלחימה בין ישראל לחיזבאללה בלבנון, מה שעלול לכבול את ידיו של צה"ל ולמנוע ממנו חופש פעולה מלא מול איומים מצפון, אלא אם מדובר בתגובה לתקיפה ראשונית.

 

אולם, הדאגה המרכזית בירושלים נוגעת למה שמכונה במערכת הביטחון "מלכודת הזמן" של ה-60 יום. מזכר ההבנות מתמקד באופן בלעדי בבלימת תוכנית הגרעין ובסוגיות ימיות, אך הוא מותיר חור שחור ענק, הוא אינו כולל שום פיקוח או הגבלה על מערך הטילים הבליסטיים והכטב"מים של איראן.

 

דוחות מודיעין עדכניים של ארה"ב כבר חשפו כי איראן מצליחה לשקם את תשתיותיה הצבאיות שנפגעו בקצב מהיר בהרבה מהתחזיות המוקדמות. תחת מעטה הפסקת האש, ועם זרימת מיליארדי דולרים מיידיים לקופה האיראנית כתוצאה מהקלת הסנקציות והתרת מכירת הנפט, טהראן תוכל להניע מחדש בעוצמה את קווי ייצור הטילים שלה.

 

המשמעות מבחינת ישראל חמורה: איראן עלולה לנצל את 60 ימי השקט כדי להתחמש מחדש, למלא את המחסנים, ולשקם את שלוחות הטרור שלה (חיזבאללה והחות'ים) שהוחלשו במלחמה.

 

עמדתה הרשמית של ישראל ברורה ונחרצת: הפרדה בין סוגיית הגרעין לסוגיית הטילים היא שגיאה אסטרטגית. הטילים הם ה"צינור" לשילוח הפצצה, וכל הסכם חייב לכלול את פירוק אתרי הייצור שלהם.

 

משחק הפוקר של טראמפ: הסכמי אברהם כתנאי לעסקהמי שהפך את הקערה על פיה הוא הנשיא טראמפ עצמו, שביצע מהלך אסטרטגי קיצוני שגרם להלם בקרב מנהיגי האזור.

 

טראמפ הבהיר כי לא יחתום על ההסכם עם איראן אלא אם מדינות המפרץ ובראשן סעודיה וקטאר יצטרפו מיידית להסכמי אברהם וינרמלו את יחסיהן עם ישראל.

 

מדובר בדינמיקה מורכבת עבור ירושלים. מצד אחד, אם טראמפ יצליח "לסחוט" נורמליזציה כזו ללא תנאים מוקדמים, מדובר בהישג חלומי וניצחון מדיני אדיר לממשלת נתניהו.

 

מצד שני, הסיכוי שמדינות המפרץ ייכנעו לדרישה זו כעת – ללא פתרון לסוגיה הפלסטינית ובזמן שהמלחמה נמשכת – קרוב לאפס.

 

פקיסטן כבר דחתה את התנאי על הסף, ובשיחות הועידה נרשם "שקט מוחלט" מצד השליטים הערבים. 
המלכוד הוא שהתנאי הזה עלול לפוצץ את מזכר ההבנות כולו, ולהחזיר את האזור לנקודת רתיחה.

 

האם ישראל תפעל לבד? ארגז הכלים החלופיהאם קריסת המו"מ או חתימה על הסכם רע יאלצו את ישראל לצאת למלחמה יזומה וכוללת לבדה?, המומחים ומערכת הביטחון מעריכים כי מלחמה היא מוצא אחרון בלבד, וכי לישראל ישנם כלים אסטרטגיים חזקים נוספים לפני הפעלת אש גלויה: תלות מוחלטת בארה"ב מונעת תקיפת גרעין עצמאית: ישראל תלויה לחלוטין באמריקנים באספקת חימוש, מיירטים ומטרייה מדינית באו"ם.

 

תקיפה ישראלית חד-צדדית של מתקני הליבה באיראן בזמן שטראמפ מנהל מו"מ תיתפס בוושינגטון כבגידה ותגרור תגובה חריפה מהבית הלבן. לכן, כל עוד טראמפ בתמונה, תקיפת גרעין עצמאית אינה על הפרק.

 

חזרה למדיניות "הלחץ המקסימלי": אם המו"מ יתפוצץ בשל סירוב מדינות המפרץ, טראמפ צפוי לחזור למדיניות של חנק כלכלי וסנקציות דרקוניות שישתקו את הכלכלה האיראנית, כפי שעשה בקדנציה הקודמת.

 

המערכה החשאית (מתחת לרדאר) ישראל תמשיך להשתמש באחד הכלים היעילים ביותר שלה תקיפות סייבר משתקות, חבלות מסתוריות במתקני טילים וסיכולים ממוקדים של מדענים ובכירי משמרות המהפכה.

 

פעולות אלו מעכבות את פרויקט הגרעין והטילים בשנים, מבלי להצית מלחמה אזורית כוללת. אשליית הציר הנגדי: למה ישראל לא יכולה לפנות לרוסיה וסין?, בתרחיש שבו ישראל תבקש להפעיל "מדיניות קשה" מול ארה"ב וללחוץ על טראמפ לחזור לקו לוחמני, עולה לעיתים התהייה האם ירושלים יכולה להיעזר במעצמות כמו רוסיה או סין כמשקל נגד.

 

התשובה הרשמית היא שמדובר במהלך בלתי אפשרי ומסוכן מאין כמותו. רוסיה וסין אינן שחקניות ניטרליות – הן נמצאות עמוק בתוך הציר האיראני. סין היא רוכשת הנפט הגדולה ביותר של טהראן ומספקת לה חבל הצלה כלכלי, בעוד רוסיה מנהלת ברית צבאית הדוקה עם איראן ומספקת לה טכנולוגיות הגנה מתקדמות בתמורה לכטב"מים המשמשים אותה במלחמה באוקראינה.

 

ניסיון ישראלי לאיים על הבית הלבן באמצעות פנייה למוסקבה או לבייג'ינג ייתפס על ידי טראמפ כעלבון אישי ובגידה אסטרטגית, ועלול להוביל לעצירה מיידית של הסיוע הצבאי האמריקני, דבר שישאיר את ישראל מבודדת לחלוטין.

 

ישראל ניצבת על חבל דק, מול הזרמת הכספים ושיקום הטילים המהיר של איראן ב-60 ימי המו"מ, הדרך היחידה של ירושלים להשפיע על המציאות היא לא באמצעות איומים או מלחמות יזומות לבדה, אלא באמצעות דיפלומטיה חרישית, הצגת מודיעין חותך לצוותו של טראמפ, וגיוס בסיס הכוח הפוליטי שלו בקונגרס האמריקני.

 

המזרח התיכון ממתין כעת להחלטה הרשמית של האיש החזק בוושינגטון, שתוצאותיה יקבעו את עתיד הביטחון של מדינת ישראל בשנים הקרובות.