נביה מרעי 30 שנה לנפילתו

נביה  מרעי ז"ל, בן זרפאת נסיף ומחמוד דיאב, נולד בחורפיש ב-15/4/1954, וגדל בחורפיש, שירת בחטיבת גבעתי, גדוד חרב, יחידה: מפג"ד, התגייס ב16.11.1972, נפל בקרב, בי"ד בתשרי תשנ"ז , 27/9/1996, מקום נפילה: רצועת עזה, באזור רצועת עזה, מקום קבורה: חורפיש, הותיר: אשה שרחה ובת מנאל.

 

נביה בן 42 בנפלו, נבי נולד בכפר חורפיש בתאריך 15.4.54 למשפחה שהתפרנסה מחקלאות למחייה, מנתה עד מותו שמונה נפשות. האב: מחמוד דיאב מרעי האם: זרפאת נסיף מרעי אחות: הילה נשואה לבן דודה וגרה בכפר אח: מגיד, נשוי - ועובד עצמאי אח: מופיד, נשוי - קצין צה"ל - סגן אלוף מפקד גדוד אח: נזיה, נשוי - עובד עצמאי אח: אנואר - נהג משאית. נביה נשוי ל"שרחה", בת הכפר שגדלה יחד עמו. הבת היחידה "מנאל", סיימה את לימודיה התיכוניים בכפר והחלה את לימודיה האקדמאים במגמה לאומנויות - במכללת הגליל המערבי - נביה התחיל את לימודיו היסודיים בכפרו בשנת 1960. בשנת 1968 החל את לימודיו התיכוניים בתיכון חקלאי "עירון" בחדרה.

 

בנובמבר 1972 התגייס לצה"ל לצנחנים, בניגוד לנורמה שהדרוזים מתגייסים אך ורק ליחידת המיעוטים (הדרוזים), היה מקורי נחוש להתגייס לצנחנים בסיועם של שר הבטחון משה דיין ז"ל והרמטכ"ל דדו ז"ל. נביה, סיים את מסלול ההכשרה בצנחנים שבמהלכו פרצה מלחמת יום הכיפורים, נלחם כחייל עם הגדוד שלו בסיני, בפיקודו של דורון רובין (אלוף מיל).

 

לאחר סיום המסלול יצא בזימון ישיר לקורס קצינים ועם סיומו הצטרף לגדוד חרב בתפקיד מ"מ - סמ"פ - וקמבץ גדוד.

 

לאחר מכן נביה היה מ"פ טירונים בבסל"כ ומשם עבר לתפקיד מ"פ בגדוד נח"ל הבקעה, ומשם עבר לבית-ספר לקצינים כמדריך מחלקה. לאחר מכן נביה היה קצין אג"מ חט' מיל' וחטיבה מרחבית ברמת הגולן. מתפקיד קצין אג"מ חטיבה ברמת הגולן עבר להיות סגן מפקד בבסיס האימונים של הנח"ל - בפרדס חנה - (מחנה 80). משם נביה יצא לקורס פיקוד ומטה למשך שנה, ועם סיומו החל בתפקיד ק. אג"מ חט' בלבנון במלחמת של"ג. לאחר תפקידו בלבנון נביה קודם כמפקד גדוד בבית-הספר לקצינים. ולאחר מכן מדריך ראשי בבית-ספר לקצינים, ולאחר תפקיד זה נביה מונה למפקד גדוד חרב השקיע את כל כוחו ומרצו בבנית הגדוד והעלאת רמתו המקצועית, דבר שהביא איתו לסגן מפקד חטיבת גבעתי.

 

בשנת 1989 נהרג אל"מ יצחק רחימוב ז"ל, שפקד על החטיבה המערבית בדרום לבנון, ונביה הוזעק ע"י אלוף פיקוד הצפון יוסי פלד למלא את התפקיד. נביה קודם לאל"מ למח"ט מערבית - גזרה מליאת אירועים והתקלויות עם מחבלים. נביה ביצע את תפקידו בצורה מעולה, מנעו חדירות מחבלים וזכה להערצה של תושבי, חיילי וקציני דרום לבנון. בסיום התפקיד הועבר לתפקיד מפקד חטיבת הערבה (406). וכמו הגזרה הקודמת בנה חטיבה לתפארת ומערכת קשרים הדוקה ומטופחת עם הישובים שהקנה להם תחושת בטחון לאורך תפקידו. ומשם יצא לשנת לימודים במכללה לבטחון לאומי, וסיים את לימודיו עם תואר שני במדעי המדינה ובטחון לאומי במזרח תיכון.

 

בשנת 1994 לאחר הפיגוע הקשה בנצרים, שבו נהרג חייל צנחנים מילואים, הוזעק נביה לאלוף פיקוד דרום - שאול מופז, והוטל עליו תפקיד מפקד החטיבה הצפונית בעזה. נביה בתפקידו מנע אירועים ברצועת עזה, והקנה בטחון רב לתושבי גוש קטיף, ומנע חדירות כמעט בצורה מוחלטת דבר שזכה להערצה אדירה של תושבי גוש קטיף, נצרים והישובים היהודים בדרום. לאחר שנתיים של עבודה קשה והצלחות מונה לתפקיד סגן מפקד האוגדה כתפקיד אחרון לפני קידומו לתפקיד מפקד אוגדה בדרגת תא"ל.

 

בתאריך 26.9.96 החלו המאורעות הקשים ברצועת עזה ובאיו"ש, שבהם נפצעו ונהרגו חיילים שבינם נפצע אל"מ אסף שביט שהיה מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה. נביה התיצב בגזרה, קיבל אחריות על הגזרה והעביר אותה לאל"מ מוני חורב מפקד בית הספר לקצינים. יום למחרת בבוקר נביה קיבל משימה לאור הקשרים המיוחדים שהיו לו עם הקצינים הפלסטיניים בגזרה הצפונית ברצועת עזה להגיע למקום ולהפעיל את השפעותיו על הפלסטיניים שיחד איתם יישם את הסכמי השלום בשנתיים האחרונות. נביה עשה את זה באותו בוקר של יום שישי 27.9.96, לאחר שהבטיח רגיעה בגזרה הצפונית. פנה נביה לגזרה הדרומית בעזה, יחד עם סגן מפקד האוגדה היוצא אל"מ יוסי גז, לעבר מוצב באיזור מעבר רפח לסייע לו לאחר שהותקף באש ע"י הפלסטיניים, בדרכו לשם נפתחה אש צולבת עליהם מהצד הפלסטיני ומהצד המצרי יחד ומאירוע זה יצא ללא פגע והצליחו להגיע למוצב.

 

בתוך המוצב שוב נפתחה אש על המוצב מכ- 21 עמדות שונות מהאיזור הפלסטיני כחלק מהתקפה לכיבוש המוצב, נביה עלה לעמדת המקלע, פתח באש מנשקו האשיי תחילה ולאחר מכן החליף את המקלעון, נטל את המקלע, אחז בראשו של החייל יואב וכופף אותו מטה ואמר "כופף את הראש שלא תפגע", נביה נכנס לעמדת המקלע ופתח באש לעבר עמדת ירי פלסטינית, שתק אותה קבל את דורגל המאג שהפריעו לו ושוב נכנס לעמדה ופתח באש לעבר העמדה השניה, נפגע מכדור צלף בחזהו, טופל ומת במקום מפצעיו, בשעה 16.25 של יום שישי 27 לספטמבר 1996.
"יהי זכרו ברוך".