בוגרות ובוגרי החוג האוניברסיטאי לעיצוב אופנה

תצוגת הגמר של בוגרות ובוגרי החוג האוניברסיטאי לעיצוב אופנה התקיימה אמש לראשונה בקמפוס אוניברסיטת חיפה. רבות מהקולקציות שאבו השראה מסיפורים אישיים על משפחה, מורשת, אהבה, אובדן, הגירה ואמונה המשקפים חיפוש אחר שורשים, זהות, שייכות ומשמעות.

 

העבודות המוצגות הן תוצר של ארבע שנות לימוד, מחקר ויצירה בחוג לעיצוב אופנה של אוניברסיטת חיפה הנמצא בקמפוס ההר, היחיד בישראל המעניק תואר אוניברסיטאי בעיצוב אופנה.

 

כחלק מהכשרת דור העתיד של מעצבי האופנה, כוללת תוכנית הלימודים שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות בעולם ומשלחות לימוד בינלאומיות, המרחיבים את היכרותם של הסטודנטים עם מסורות, טכניקות וגישות עיצוב מגוונות.

 

פרופ’ לאה פרץ, דיקנית בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה:"זו הפעם הראשונה בתולדות האוניברסיטה שמוצגת בה תצוגת אופנה של בוגריה. לפני שנתיים בדיוק, חל המיזוג המיוחל בין האקדמיה לעיצוב ויצ"ו לבין אוניברסיטת חיפה וביה"ס לעיצוב השתלב בצורה מופלאה עם אוניברסיטה מחקרית, שילוב תקדימי בהשכלה הגבוהה בארץ.
במהלך השנתיים הפכנו לחלק בלתי נפרד מהעשייה האוניברסיטאית והסטודנטים זוכים ללמוד בקורסים מרחיבי דעת בכל הפקולטות".

 

צילום יוסי קרסו

 

ד״ר רחל גץ-סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה:"השנה מציגים את עבודת הגמר של החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה, מתוך מבט מורכב על דור יוצרים הפועל מתוך מציאות משתנה ורוויית אתגרים. רבות מן העבודות עוסקות באובדן, בזהות, בזיכרון ובשייכות ומראות כיצד עיצוב אופנה יכול להפוך חוויות אישיות של כאב ושבר לשפה חזותית, חומרית וחברתית. מן העבודות עולה תפיסה של יופי שאינו נפרד מן המציאות שבה הוא נוצר, אלא מתעצב מתוכה. דרך הגוף, הבגד והחומר, הפרויקטים מציעים קריאה עכשווית של אופנה כמרחב של מחקר, פרשנות תרבותית וחשיבה ביקורתית".

 

בין הפרויקטים בתצוגה: קולקציה שנולדה ממכתבי אהבה שנשלחו בין בני זוג בתקופת מלחמה, פרויקט שנוצר מתוך גובלן שהותירה אם המעצבת לא גמור לאחר שחלתה בדמנציה, קולקציה העוסקת בגלגול נשמות על פי האמונה הדרוזית, קולקציה העוסקת בתחושת הזרות של מהגרת מברית המועצות ובחיפוש אחר שייכות.
לצד העיסוק בתכנים אישיים וחברתיים, בולט השנה שימוש נרחב בעבודות יד, רקמה, סריגה, פיתוחי טקסטיל וטכניקות מסורתיות לצד טכנולוגיות חדשניות.

 

תצוגת הגמר התקיימה במעמד ראש עיריית חיפה יונה יהב, נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' גור אלראי, דיקנית ביה"ס לעיצוב פרופ' לאה פרץ וראש החוג לעיצוב אופנה ד"ר רחל גץ סלומון. את הערב הנחתה שירה גוטמן שהחליפה ארבעה לוקים בעיצוב הסטודנטים מביה"ס לעיצוב של אונ' חיפה.

ראש עיריית חיפה יונה יהב, פרופ' לאה פרץ ופרופ' גור אלרואי. צילום רועי חרמוני

 

 

שם הסטודנטית: סמיה ספדי | Samia Safadi, שם הפרויקט: מרחב מוגן | Comfort Zone, קולקציית גברים ונשים, מנחה: גולן טאוב, מתוך חוויית החיים בצפון רמת הגולן, על הגבול הסורי, ללא שייכות לאומית, מתגלה הבית כמקום של חום, ביטחון ויציבות. דרך דימויים של שמיכות חורף, סריגים, רקמות ונופי החרמון, מציגה הקולקציה את הבית כמרחב מגן, כארץ וכלאום. הקולקציה בוחנת כיצד תחושת של בית נצרבת בגוף ובזיכרון וכיצד ניתן לתרגמה לשפה חומרית וטקסטילית של טכניקות קווילט וריקמה. הקולקציה מבקשת לעסוק בכמיהה האנושית לבית - לא רק כמקום פיזי, אלא כתחושה פנימית של הגנה, רוך ושייכות.

 

שם הסטודנט: פאדי קסיס | Fadi Kassis, שם הפרויקט: ניצוץ הקסם האחרון | The Last Spark of Magic, קולקציית גברים ונשים, מנחה: שחר אבנט.הקולקציה עוסקת במרחב הפנימי שבו נשמרים חלומות, כמיהות ודימויים שלא מצאו את דרכם אל המציאות. מתוך התבוננות במתח שבין העולם הגלוי לבין העולמות הנסתרים שהאדם נושא בתוכו, נבחן הרגע שבו הפנטזיה מבקשת להתממש ואת הכוחות המונעים ממנה לעשות זאת. באמצעות ציור ידני ועירוב טכניקות וחומרים מלאכותיים וטבעיים, מתקבלת שפה חזותית המבקשת לחשוף ובאותה נשימה גם מסתירה, ומעניקה צורה חומרית לדחפים, לרגשות ולזהויות החבויות מתחת לפני השטח.

 

שם הסטודנטית: שירה טסלר | Shira Tesler, שם הפרויקט: ריקוד השירוֹת | The Dance of My Selves, קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש.הקולקציה נולדה מתוך תקופה של טלטלה, שבה תחושת העצמי המוכרת התפרקה לחלקים. מתוך התבוננות במצבי הנפש המשתנים ובסתירות המתקיימות בו־זמנית בתוך האדם, התפתח מחקר אישי הבוחן כיצד זהויות שונות, לעיתים מנוגדות, חולקות את אותו גוף ואת אותו סיפור חיים. הסריגה הידנית, שהיא לב הקולקציה, משמשת כאן לא רק כטכניקה אלא כמטאפורה: חוט אחר חוט, קשר אחר קשר, נאספים חלקי העצמי וסורגים אותו לכדי צורה לכידה. הקולקציה אינה מבקשת למחוק את השברים או לאחותם לחלוטין, אלא לאפשר להם להתקיים יחד, כמרקם מורכב ומארג שלם.
 

שם הסטודנטית: נור אלהודא דיב | Nour Alhuda Deeb, שם הפרויקט: האגדה על הגבר הערבי | An Arab Man's Tale, קולקציית גברים , מנחה: אהרון גניש. את דמות אביה, שנפטר בילדותה, מכירה המעצבת בעיקר דרך שברי זיכרונות, סיפורים ותמונות. מתוך אותם שברים היא מבקשת להרכיב מחדש דיוקן של גבר ערבי כפי שהוא מתקיים בזיכרון, בדמיון ובתרבות. דמותו של האב – מוסלמי אדוק, נהג משאית וצייד ציפורים – ניצבת במרכז הקולקציה כמקור לשלל מניפולציות טקסטיליות שפותחו במעבדה חומרית המבוססת על סמלים מוסלמים וערבים. בין דמות פרטית לאגדה משפחתית, הקולקציה בוחנת את האופן שבו זהות גברית עוברת מדור לדור, ואת כוחם של זיכרונות לעצב סיפורי חיים.

 

שם הסטודנטית: קתרין קסיס  Catherine Qassis , שם הפרויקט: נַפַסְ | Nafas, קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש. נַפַסְ – מילה ערבית שמשמעותה נשימה, וששורשה הלשוני קשור גם למושגים של נפש, נשמה וחיוּת. הקולקציה עוסקת בתהליך של לידה מחודשת מתוך מערכת יחסים רעילה. הפרויקט מנסה לאתר את האפשרות להשיב את הנפש מחדש באמצעות עבודה טקסטילית חדשה של רקמה ידנית ותפירה מסורתית. בהשראת פעולת הנשימה והמים כסמל לטבילה ולטיהור, הקולקציה עוסקת ברגעי המעבר שבין אובדן לצמיחה, בין מחיקה לבנייה מחדש. היא מציעה מבט על כוחה של ההתחדשות ועל האפשרות להשיב לעצמי את קולו, את זהותו ואת חיוניותו לאחר שנים של מחיקה.

 

שם הסטודנטית: ירדן מרום ישראלי  Yarden Marom, שם הפרויקט: הנרי אביטבול | Henri Abitbol, קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש.הקולקציה מספרת את סיפורו של הנרי אביטבול ז"ל, בן למשפחה יהודית ממרקש, שבחר לעלות לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה. דמותו משלבת בין מסורת מרוקאית עמוקה לבין ההשפעות האירופאיות שספג בתקופת השלטון הצרפתי במרוקו. מסעו לארץ, שהתרחש באופן יוצא דופן באמצעות שיט תענוגות, חושף מפגש בלתי צפוי בין חלום העלייה הציוני לבין עולם של אלגנטיות, שמפניה, וויסקי, סיגרים ותרבות פנאי אירופאית. מתוך המתח שבין מרוקו לצרפת, מסורת לקוסמופוליטיות ובין גבוה לנמוך, משרטטת הקולקציה דיוקן של גבר מרוקאי גאה במורשתו, אשר נשא עמו אל הארץ זהות מורכבת ועשירה, והפך אותה למקור של עוצמה ואלגנטיות.

 

שם הסטודנטית: דניא חביש | Dania Hbaish, שם הפרויקט: נוטוקי (הגלגול שלי) | NOTOKI, קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש. אמונת גלגול הנשמות תופסת מקום מרכזי בתרבות הדרוזית ומעצבת את תפיסת הקשר שבין חיים, זיכרון וזהות. מתוך חוויה אישית של קיום בין שתי זהויות ותחושת המשכיות החוצה את גבולות החיים הבודדים, בוחנת הקולקציה את האפשרות שהנפש נושאת עמה עקבות מעולמות קודמים. הקולקציה בוחנת את היחסים בין גוף לנשמה, ומציעה מבט על זהות כמרחב מתמשך הנבנה מחדש בכל גלגול. באמצעות שכבות, שימוש בבדים טבעיים, חיבורים טקסטיליים והפרדות, מתורגמים רעיונות של מעבר בין עולם הווה לעולמות עבר. 

 

שם הסטודנטית: יפעת מנדבי | Yifat Mandabi, שם הפרויקט: משהו חסר | Missing Out, קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש, הקולקציה עוסקת במחלת הדמנציה ובחוויית ההתמודדות עם אובדן הדרגתי של אדם אהוב. דרך זיכרונה של האם השוכחת, נבחנים הפחד משכחה, תחושת ההיעלמות האיטית והפער בין נוכחות פיזית לבין אובדן זהות. הבגדים משקפים תהליכי התפוררות והיעדר באמצעות פירוקים, חסרים וחשיפות, לצד מוטיבים של הגנה ורוך בהשראת שמיכת הפוך שליוותה את האם בתקופת מחלתה. שפת הטקסטיל נשענת על גובלנים ורקמות שיצרה האם, ומעניקה להם פרשנות עכשווית באמצעות טכנולוגיות הדפסה מתקדמות בשיתוף פעולה ייחודי עם חברת STRATASYS, החברה המתקדמת ביותר בעולם להדפסות תלת ממד על טקסטיל.

 

שם הסטודנטית: סמדר לוי | Smadar Levi, שם הפרויקט: מהחזית באהבה | From the Front, With Love קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש. הקולקציה עוסקת בחוויית ההמתנה של מי שנותרת בעורף בזמן מלחמה, ונעה בין געגוע, תקווה, אהבה וחרדה. במרכז הפרויקט ניצבת דמותה של האישה הממתינה לשובו של אהובה מן החזית. שפת העיצוב שואבת השראה ממכתבים שנשלחו בין בני זוג בתקופות מלחמה ומתרגמת אותם לצלליות, לקווי גזרה ולפרטי לבוש. טכניקות עבודה מתקדמות כמו חיתוכי לייזר וצריבות, יוצרות שילוב בין בדים רכים למבנים חדים, ומבטאות כך את המתח שבין רומנטיקה לכאב ובין פרידה לתקווה לעתיד משותף.

 

שם הסטודנטית: כריסטינה בזאן | Cristina Bijan, שם הפרויקט: שיקסע | Not Kosher, קולקציית נשים 
מנחה: אהרון גניש, הקולקציה עוסקת בתחושת זרות ובחיפוש אחר שייכות בתוך החברה הישראלית. דרך זיכרונות ילדות של מהגרת מברית המועצות נבחנת התמודדות עם דחייה, פערים תרבותיים וביקורת כלפי מוצא, ואת האופן שבו זהות מתעצבת במפגש בין תרבויות. הפרויקט עוסק במתח שבין הרצון להשתלב לבין הצורך לשמר מורשת אישית ומשפחתית, ומעלה שאלות על קבלה, שונות והכרה. באמצעות שימוש בדימוי החזיר כסמל וכמשל הקולקציה מבקשת להעניק מקום לחוויות של אחרוּת ולהפוך אותן למקור של כוח ונראות.

 

שם הסטודנטית: יובל פיין | Yuval Fine, שם הפרויקט: תחיית המתים | Resurrection, קולקציית גברים, מנחה: גולן טאוב, רעיון תחיית המתים מלווה את התרבות האנושית לאורך דורות, ומשמש מקור לאגדות, אמונות וחזונות גאולה. הקולקציה עוסקת בכמיהה האנושית להתגבר על סופיות המוות ובאפשרות של איחוד מחודש בין גוף לנשמה. בהשראת מקורות מגוונים – משירתו של יהודה עמיחי, דרך טקסים יהודיים ועד יצירותיו של אלברטו ג'קומטי – בוחן הפרויקט את הרגע שבו החומר שב אל החיים וצומח מחדש מן האדמה. על ידי עבודה של רציעה וצריבה על עורות, הקולקציה מבקשת ללכוד את נקודת המעבר שבין כליה להתחדשות, בין היעדר לנוכחות, ובין מציאות לאוטופיה.

 

שם הסטודנט: רז בכר | Raz Bechar, שם הפרויקט: רנסאנס עצמי | A Renaissance of the Self, קולקציית גברים, מנחה: גולן טאוב, הומופוביה מופנמת היא מצב שבו אדם מפנים מסרים שליליים של החברה כלפי זהותו, היוצרים אצלו שנאה עצמית. זהו מאבק פנימי בין הרצון להתאים לנורמות המקובלות וההטרונורמטיביות לבין הזהות האמיתית. הפרויקט בוחן את התהליך המטמורפוזי של שלבי התפרקות הזהות הפגועה, עד ללידה מחדש של זהות שלמה וקבלה עצמית. בתהליך זה של מאבק עצמי נגד ההומופוביה המופנמת הופך הכאב לחומר ולכוח יוצר וכתוצאה מכך יכולה להפוך לתצורה חדשה של יופי. באמצעות תדמיתנות משולבת מגדרית מציגה הקולקציה אפשרות חדשה לקריאת הגוף ומציעה את הקוויריות כפתרון וכסדר אופנתי חדש.

 

שם הסטודנטית: אופיר נריה סטמוס | Ofir Neria Satmas, שם הפרויקט: לא קל לה | Between Lace and Loss קולקציית נשים, מנחה: שחר אבנט. הקולקציה עוסקת בתופעה ההיסטורית של חתונות במהלך השואה. מתוך מציאות של אובדן, עקירה וחוסר ודאות, החתונה מקבלת משמעות החורגת מטקס אישי והופכת למעשה של תקווה, המשכיות ובחירה בחיים. הקולקציה עוסקת במתח שבין שבר לצמיחה, בין פגיעוּת לעוצמה, וביכולתה של אהבה לשמר אנושיות, זהות ועתיד גם ברגעים החשוכים ביותר. באמצעות שילובי הדפסים של מסמכי מקור היסטוריים ופיתוחי טקסטיל עכשוויים מציגה הקולקציה את החיבור הבלתי אפשרי שבין שמחה לאסון.

 

שם הסטודנטית: לינה רמאל | Lena Rammal, שם הפרויקט: לא מדברים על זה | Unspoken, קולקציית גברים, מנחה: גולן טאוב, הקולקציה נולדה מתוך התבוננות ברגשות שנשארים בפנים - אלה שאינם נאמרים, אך ממשיכים לפעול מתחת לפני השטח. היא עוסקת בפער שבין מה שאדם מציג כלפי חוץ לבין מה שהוא נושא בתוכו: פחד, כאב, פגיעוּת, כעס או כמיהה שלא קיבלו מילים. בתוך מציאות חברתית הדורשת שליטה, איפוק והתאמה, הבגד הופך למרחב שבו אפשר להסתיר, אך גם לרמוז ולחשוף. דרך שכבות, סגירות, פתחים ומתח בין פנים לחוץ, הקולקציה מבקשת לתת נוכחות למה שלא מדובר, ולהפוך את השתיקה לשפה חזותית.

 

שם הסטודנטית: יסמינה עוידאת | Yasmina Awidat yasmina, שם הפרויקט: פריחה בין עולמות | Blooming Through, קולקציית נשים, מנחה: שחר אבנט, הפרויקט נולד מתוך חוויית החיים בכפר מג׳דל שמס שברמת הגולן, מקום ייחודי הנושא עמו נוף עוצמתי, מסורת דרוזית, קרבה לאדמה ונוכחות מתמדת של גבול. הקולקציה משלבת אלמנטים מן הלבוש הדרוזי המסורתי עם פרשנות עכשווית, תוך שימוש בקפלים, שכבות, עבודות יד וטקסטילים שנוצרו בהשראת חקלאות הדובדבנים המשפחתית, נופי הגולן והגבול. הקולקציה מבקשת לבטא געגוע, שייכות וחיבור למקום מתוך דיאלוג בין עולמות הנושאים בתוכם זיכרון של כאב, יופי ותקווה.

 

שם הסטודנטית: אמארה חאטר | Amara Khater, שם הפרויקט: מה את חיפאית עכשיו? | So, are you a Haifa girl now?, קולקציית נשים, מנחה: אהרון גניש, הפרויקט נולד מתוך מעבר מכפר קטן שעל הגבול הסורי ברמת הגולן אל חיפה. המעבר לעיר הגדולה משנה את המבט על הגוף, על הלבוש ועל תחושת הבית, ומעלה כאב של שייכות כפולה: הרצון להיטמע במקום חדש לצד המחויבות למשפחה, למסורת ולנוף שממנו באים. הקולקציה בוחנת את הלבוש כמרחב של זהות משתנה: מה נלבש בכפר, מה נלבש בעיר, ואילו סימנים נשארים על הגוף גם כשהסביבה מתחלפת. במרכזה מופיע שיער המדמה את שערן של נשות המשפחה הדרוזית. השיער מחבר בין בדים, ונעשה לחומר של זיכרון, קרבה והמשכיות. דרך החיבורים, השכבות והמפגש בין חומרי הלבוש, הקולקציה נותנת צורה לתחושת המעבר: חיים במקום חדש מבלי לוותר על המקום שממנו באים.

 

שם הסטודנטית: דימא ח'טיב | Deema Khateeb, שם הפרויקט: ירושת האדמה | Roots of the Land
קולקציית נשים, מנחה: שחר אבנט, הפרויקט נולד מתוך המשפט: ״אם אין לך זית = אין לך כלום״. עץ הזית מופיע בו כסמל לשורשים, אדמה, בית ושייכות, אך גם ככוח תרבותי מרכזי, לעיתים מידי, בתרבות הערבית המקומית - כוח 
שמגדיר מעמד, המשכיות ותחושת ערך. הקולקציה עוסקת באופן שבו הזית אינו רק דימוי של יציבות ושפע, אלא גם ירושה מחייבת. היא משלבת בדים טבעיים ובדי עבודה המזוהים עם מסיק הזיתים, ומתבססת על פעולות של שזירה, חיבור וליפוף. כך נוצר מפגש בין חומרי עבודה פשוטים לבין מטען משפחתי, תרבותי וחברתי עמוק. דרך החומר, המבנה והדימוי של הזית, הפרויקט נותן צורה לקשר העמוק לאדמה ולמשפחה, וגם למשקל הציפיות הנלווה אליו: מה נמסר מדור לדור, מה נטמע בזהות, ומה הופך לעומס שיש לשאת או לפרום.

 

שם הסטודנטית: תומר קריסטל | Tomer Kristal, שם הפרויקט: כשהגוף מאמין | Where the Body Believes קולקציית גברים, מנחה: גולן טאוב, הקולקציה נולדה מתוך היתקלות ממשית בפחד ב־7 באוקטובר 2023, ומתוך הרגע שבו הגוף חש סכנה ומבקש הגנה עוד לפני שהנפש מצליחה להבין או להסביר. מתוך החוויה הזו עוסק הפרויקט בחיפוש אחר אחיזה, אמונה ותפילה. הקולקציה בוחנת בגדים יומיומיים ולבישים כמרחב שבו מתקיים מתח בין חשיפה להסתרה, בין חילוניות לתפילה, ובין מה שנראה מבחוץ לבין משמעות פנימית הנשמרת אצל הלובש בלבד. בתוך הבגדים משולבים סמלים יהודיים, חלקם גלויים וחלקם סמויים, כסימנים של הגנה, 

זיכרון, זהות ואמונה. דרך שכבות, כיסויים, פתחים ופרטים נסתרים, הקולקציה נותנת צורה לגוף שנושא פחד, אך גם מחפש סימן שיחזיק אותו: מגן קרוב, תפילה שקטה ואמונה שנשמרת מבפנים.

 

שם הסטודנטית: חלא נסראלדין | Hala Naseraldeen, שם הפרויקט: לידה מחדש | Empowered to Rise, קולקציית נשים, מנחה: שחר אבנט, לאחר שנים שבהן השחור שימש כסמל לאבל, כאב והתכנסות פנימית, הקולקציה מציעה תנועה הדרגתית אל עבר צבע, אור ולידה מחדש. השחור אינו נעלם ואינו נמחק; הוא נשאר חלק מן הסיפור, אך מפסיק להגדיר אותו בשלמותו. המעבר לצבע אינו מבקש לשכוח את העבר, אלא לפנות מקום גם לתקווה, לצמיחה ולאפשרויות חדשות. הקולקציה עושה זאת באמצעות מניפולציות טקסטיליות, שכבות ושימוש בוולאנים, היוצרים תנועה, נפח ורכות על פני הגוף. מתוך החושך והקושי נבנית שפה חומרית ורגשית של שינוי: כזו הנושאת את הזיכרון, אך מאפשרת גם המשך, התפתחות וגילוי מחודש של העצמי.

 

שם הסטודנטית: ירין מועדי | Yareen Moadi, שם הפרויקט: ביום הדין, תכשיטיך יהפכו לנחשים , On the Day of Judgment, your jewelry will turn into snakes, קולקציית נשים , מנחה: שחר אבנט, הפרויקט נולד מתוך משפט משפחתי שנאמר שוב ושוב בילדות: “ביום הדין, תכשיטייך יהפכו לנחשים”. משפט שהיה בתחילה כמעט חידתי, נטען עם השנים במשמעות רחבה יותר והפך לנקודת מוצא לחקירה של חומר, יופי, פיתוי ואמונה. הוא מעלה שאלות על ערכם של חפצים חומריים, על הכוח הסמלי הטמון בהם, ועל הגבול הדק שבין מה שאנו מוקירים לבין מה שעלול להפוך לנטל. באמצעות שפה חזותית וחומרית, הקולקציה מתרגמת את המשפט למערכת של צורות, טקסטורות ופרטים. היא בוחנת את הקישוט ואת הקישוטיות כמרחבים של משיכה, משמעות ואזהרה, ומתוך כך עוסקת במתח שבין יופי חיצוני למשמעות פנימית, קישוט, פיתוי וסכנה.

 

שם הסטודנטית: ענבל בסון | Inbal Basson, שם הפרויקט: פריחה פנימה | Inner Bloom, קולקציית נשים, מנחה: גולן טאוב, הקולקציה בוחנת את המתח שבין המראה החיצוני לבין החוויה הפנימית של הגוף הנשי. מתוך התבוננות בארבעת שלבי המחזור החודשי, היא עוסקת בגוף כמרחב של השתנות מתמדת מרחב המשפיע על תחושה, תפיסה ויחסים עם העצמי. באמצעות טקסטילים עדינים, קפלים אורגניים, פרימות ושקיפויות ורמזים צורניים לעולם הרחם, מתפתחת שפה חזותית המזכירה עלי כותרת, שכבות ומבנים בתנועה. הקולקציה חושפת מורכבות פנימית המתקיימת לצד יופי, כוח ושבריריות, ומציעה מבט רגיש על הגוף כאתר של מחזוריות, שינוי ופריחה פנימית.

 

שם הסטודנטית: מריה יני | Maria Yanni, שם הפרויקט: כנפי נחמה | Wings of Comfort, קולקציית נשים, מנחה: גולן טאוב, הפרויקט עוסק בחיבוק, במגע ובהענקת תחושת ביטחון ושייכות לילדים יתומים. נקודת המוצא לפרויקט נובעת מהתנסות אישית בהתנדבות של נמשכה שנים רבות בבית יתומים בבית לחם, ומתוך מפגש קרוב עם חשיבותם של חום אנושי, תמיכה רגשית ונוכחות מיטיבה בחיי הילדים. הקולקציה מתרגמת את רעיון החיבוק לשפה חומרית וצורנית: גזרות רחבות, שכבות וקפלים רכים יוצרים תחושה של הגנה, חמימות ונוחות. לצד אלה, צבעים רגועים ואיורים בהשראת זיכרונות ילדות והטבע מבטאים תמימות, תקווה ואופטימיות.

 

שם הסטודנטית: יומנה דרויש | Yomna Darwesh, שם הפרויקט: הלילה ההוא | Night Watch, קולקציית נשים , מנחה: שחר אבנט, הפרויקט מתאר לילה מסויט של מצב ביניים שבין עֵרוּת לשינה - מרחב נפשי וגופני של דריכות, פחד וחוסר ודאות בעקבות אירוע טראומטי שהתרחש בשעות החשכה. מרחב השינה, הנתפס לרוב כמקום של מנוחה וביטחון, הופך למרחב טעון ומאיים, שבו הגוף מבקש לשקוע בשינה אך התודעה נותרת ערה, מתוחה ומשגיחה. הקולקציה בוחנת את המתח שבין שינה לערות, בין פגיעות להגנה ובין מנוחה לאי־שקט. באמצעות שכבות, הסתרה, נפחים ומבנים עוטפים, היא מתרגמת את חוויית הלילה המסויט לשפה חומרית וצורנית - מצב של הימצאות בין לבין, שבו החלום, הזיכרון והחרדה מתערבבים זה בזה.

 

שם הסטודנטית: סאנדרא סבאח | Sandra Sabbah, שם הפרויקט: הבית הסגור של סבתא / בית סתּי | Teta’s closed house / BAYT SETTE, קולקציית נשים, מנחה: שחר אבנט, הקולקציה עוסקת בבית סבתה של המעצבת, בית שנותר סגור במשך שנים רבות לאחר מותה. הכניסה המחודשת אל הבית חשפה מרחב שבו הזמן כמו נעצר: החפצים, הרהיטים והווילונות נותרו במקומם, אך הבית איבד את החום, הנוכחות והחיים שמילאו אותו בעבר. מתוך המפגש עם הבית הסגור, הפרויקט בוחן את הקשר שבין זיכרון, געגוע וחפצים יומיומיים הנושאים את דמותה של הסבתא, אך נדמים חסרים בלעדיה. הקולקציה מתרגמת אלמנטים מתוך הבית, ובהם וילונות, כריות, שטיחים ומפתחות, לשפת לבוש. באמצעות עבודת יד מרובה - סריגה, רקמה והדפס ידני - ממשיכה הקולקציה מסורות חומריות שנלמדו מן הסבתא, והופכת את הבית, על חפציו וזיכרונותיו, למרחב חי של געגוע, שימור ופרשנות מחודשת.

 

שם הסטודנטית: לילא סלאח | Layla Saleh, שם הפרויקט: לצידי | Beside Me, קולקציית נשים , מנחה: גולן טאוב, הפרויקט נולד מתוך הקשר הנעדר של המעצבת עם אביה, שהיה שוטר ונפטר כשהייתה ילדה. אף שאובדנו יצר חלל גדול בחייה, דמותו נותרה נוכחת בה - בזיכרונות, בתחושת ההגנה, בערכים שהשאיר ובכוחות שהיא מגלה בעצמה עם השנים. הקולקציה מבקשת לתת צורה לגעגוע מתמשך ועוסקת באפשרות לשאת אדם אהוב בתוך הגוף, בתוך הזיכרון ובתוך הבגד, גם לאחר שאיננו נוכח עוד בחיים. דרך גזרות עוטפות, פרטים רכים ומחוות לעולם השיטור, הבגדים מייצרים תחושה של שמירה, חיבוק וליווי. במרכז הפרויקט עומד תג אישי שעוצב במיוחד עבור הקולקציה, בהשראת תגי שוטרים וסמלי יחידה. התג הופך לסימן של זיכרון ושייכות, ומחבר בין דמות האב השומר לבין המסע האישי של הבת. כך הופכת הקולקציה למחווה אינטימית לאב, לאובדן ולכוח שנשאר אחריו.