הדור הבא כבר בפנים, אבל ההורה עדיין מקבל את כל ההחלטות

יש מצבים שבהם הילדים כבר עובדים במקום באופן קבוע, מכירים את הלקוחות, מנהלים עובדים, מטפלים בספקים ולעתים אפילו מחזיקים בתפקידים בכירים, ועדיין הם לא אלה שמקבלים את ההחלטות.

על הנייר נראה שהמעבר כבר התחיל, אך בפועל ההורה עדיין קובע את הטון. מצב זה נפוץ במיוחד כששני אחים נכנסים יחד לניהול: שניהם רוצים להשפיע, שניהם מרגישים אחריות, אך לכל אחד תפיסה שונה בנוגע להמשך הדרך. הקושי יכול לנבוע מכך שלא ברור מי מקבל החלטות, אילו תחומי אחריות יש לכל אחד ומתי יש צורך בהתערבות נוספת. ניהול עסק של המשפחה אינו רק עניין מקצועי, אלא מערכת מורכבת של סמכויות, יחסים וציפיות.

 

כשהתפקידים נראים ברורים רק מבחוץ

על פניו יכול להיות שישנה חלוקת תפקידים, אח אחד אחראי על המכירות והשני על התפעול, אך הגבולות לא בהכרח נשמרים. פעמים רבות ישנה התערבות בתחומים, ההחלטות מתקבלות בלי תיאום מוקדם והתוצאה היא שהמחלוקות מגיעות להורה שצריך להכריע.

מצב זה עלול להוביל למערכת שבה יש חלוקת תפקידים אבל אין באמת חלוקת סמכויות. כל אחד יודע מה הוא ״אמור״ לעשות, אך לא תמיד ברור אילו החלטות הוא יכול לקבל בעצמו, מתי עליו להתייעץ עם האחר ומי נושא באחריות כשמשהו משתבש.

פער זה אינו קטן והוא נוטה לגדול עם הזמן וליצור חיכוך שלעתים גולש מחוץ לעסק ופעמים רבות משפיע גם על העובדים שלא יודעים על מי הם יכולים לסמוך.

 

ההורה שממשיך להיות הכתובת לכל החלטה

לצד הילדים שכבר משתלבים בעסק ואולי מוכנים לקבל החלטות, לא פעם יש הורה שלא בהכרח מוכן לשחרר את הסמכויות. לאחר שנים של ניהול, קשה פתאום להישען על אחרים ולעתים ההורה מסתכל על ההתערבות שלו כדרך לשמור על העסק ולהגן על הילדים מפני ביצוע טעויות.

כשההורה ממשיך להכריע הוא בעצם מעביר מסר מבלבל. מצד אחד הוא אומר בקול שלילדים יש מקום והם המנהלים, אך בו זמנית הוא זה שנותן את המילה האחרונה והתוצאה היא קושי לפתח סמכות עצמאית.

הילדים יכולים לנהל את העבודה היומיומית, אך הם לא לומדים לקבל החלטות מורכבות, אינם מתמודדים עם טעויות ולא בונים מערכת יחסים ניהולית עצמאית, לא בינם לבין עצמם ולא עם העובדים.

 

כשהמחלוקת המקצועית הופכת למחלוקת משפחתית

בכל עסק ובכל הנהלה יש חילוקי דעות. הבעיה בעסק משפחתי היא שהוויכוח לא תמיד נשאר במסגרת העבודה ופעמים רבות הוא גולש לביקורת אישית. החלטה שלא התקבלה עלולה להתפרש כחוסר אמון וויכוחים עלולים להשפיע על היחסים האישיים.

כשאין מנגנון ברור של קבלת החלטות, כל מחלוקת מקבלת משקל רגשי גדול יותר. במקום לדון בשאלות המקצועיות, מתחילים לדבר על מי מקבל יותר מקום, את מי ההורה מגבה יותר וככל שהגבולות מטושטשים כך קשה יותר לפתור את המחלוקת.

 

הגדרת תחומי אחריות ואופן קבלת ההחלטות

הדרך לעשות סדר מחייבת הגדרת תחומי אחריות. אי אפשר ששני אחים (או יותר) ינהלו יחד את העסק אלא יש לקבוע מי אחראי על הכספים, מי על המכירות, מי מנהל את העובדים ומי את התפעול. בנוסף לכך יש להגדיר סמכויות ולקבוע מתי יש להתייעץ ומתי יש לכל אחד אפשרות לקבל החלטות לבד.

גם בעסק שבו תחומי האחריות ברורים, ישנן החלטות שמחייבות הסכמה משותפת כמו: רכישת ציוד יקר, לקיחת הלוואה, כניסה לשוק חדש, גיוס מנהל בכיר ושינוי מהותי במבנה העסקי. כדאי להגדיר מראש אילו החלטות שייכות לכל קטגוריה וזאת כדי להפחית וויכוחים.

ניתן לקבוע מראש מנגנונים למצבים שבהם אין הסכמה. האפשרויות יכולות לכלול ישיבת הנהלה מסודרת, בדיקת נתונים או פנייה לגורם מקצועי חיצוני שכל הצדדים מסכימים עליו.

 

תפקיד ההורה בשלב המעבר

אם המטרה היא להעביר את האחריות לדור הבא, גם ההורה צריך להגדיר את התפקיד שלו מחדש. הוא לא חייב להיעלם מהעסק, אך חשוב להחליט מתי הוא מתערב ומה הוא יכול לשחרר. יכול להיות שההורה ישמש כמנטור, ישמור על קשרים חשובים וישתתף בקבלת החלטות משמעותיות. כאן חשוב לזכור כי אם ההורה מעורב בכל החלטה – הוא לא באמת מעביר את העסק לדור הבא.

על ההורה להוביל את המהלכים החדשים, לזכור ולהזכיר שמפגשים משפחתיים הם לא ישיבות הנהלה והוא יכול לעזור ליצור מסגרת ניהול קבועה. כולם יחד יכולים להגיע לישיבות עם אג׳נדה מסודרת, להעלות בעיות, שאלות ורעיונות.

ככל שהשיח הניהולי מסודר יותר, כך הסיכוי שהוא יזלוג למקומות אישיים פוחת, שביעות הרצון של כל הצדדים עולה ואיתה גם תחושת המשמעות.

 

אין צורך להסכים על הכול כדי לנהל יחד

שני אחים לא חייבים לחשוב בצורה זהה כדי לנהל את העסק בהצלחה. פעמים רבות דווקא ההבדלים יכולים להוות יתרון. יכול להיות שאחד זהיר יותר והשני יזמי, אחד טוב יותר בעבודה עם אנשים והשני עם מספרים, אחד מחפש יציבות והשני מחפש הזדמנויות.

הבעיה אינה בעצם הפער בדעה או בגישה, אלא בכך שההבדלים אינם מתורגמים לחלוקת אחריות ברורה וכל החלטה נחווית כניצחון או כהפסד. עסק משפחתי חזק הוא כזה שיודע לנהל מחלוקות, להגדיר תפקידים וסמכויות ולקבוע מנגנונים ברורים לקבלת החלטות, בלי שכל אי הסכמה תערער את מערכת היחסים.

בסופו של דבר, העברת העסק לדור הבא אינה מתרחשת ברגע שהילדים מתחילים לעבוד בו. מדובר בתהליך מסודר של קבלת אחריות, חלוקת תפקידים, יצירת מנגנונים לקבלת החלטות ומעבר מניהול ריכוזי של ההורה לניהול עצמאי של הדור הבא.