גלי בהרב מיארה:"עוד צפויים לנו ימים סוערים"

דברי היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת טקס פתיחת הכנס תשפ"ו – 2026, "ראש הרשות השופטת, כבוד נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף איתי אופיר, זוהי הזדמנות לשוב ולאחל לך הצלחה בתפקיד; הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד כנען, המארח שלנו כאן, ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר.

 

אני מודה ללשכה ולך עמית, על העשייה החברתית החשובה, ובעיקר על העמידה האיתנה על זהותה הדמוקרטית של המדינה, הלשכה בראשותך היא עוגן במים סוערים, נשיאת הכנס, הסנגורית הציבורית הארצית לשעבר, ענבל רובינשטיין, שופטים, משפטנים וחברינו מהאקדמיה, אזכיר גם את מי שנבצר ממנו להגיע היום, פרקליט המדינה, עמית איסמן, שותפי לדרך, אשר רותם את כישרונו הרב ואת ניסיונו הרב למאבק עיקש בפשיעה החמורה ובשחיתות השלטונית, ואחרונים, באמת חביבים, המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, המשנים שלי.

 

שרון אפק, גיל לימון, אביטל סומפולינסקי, כרמית יוליס וגיל-עד נועם, חמשת המופלאים, עבודתם לביצור שלטון החוק ראויה לכל שבח.

 

בשל המקצועיות שלהם ויכולת העמידה שלהם, הפכו המשנים שלי ליעד להתקפות אישיות, מי שאינו שבע רצון מעמדותיהם המקצועיות ומההחלטות שאנו מקבלים משתלח בהם באופן אישי.

 

עוד צפויים לנו ימים סוערים. הלחץ המופעל עלינו גדול, והוא יגבר, לא אחת אנחנו ואנשינו נתקלים ביחס לא הולם בדיוני הממשלה והכנסת, בלשון המעטה. אף נתקלנו באיומים.

 

הזלזול בגורמי המקצוע השונים במדינה מופגן. זוהי סביבת עבודה מאתגרת. אני מכירה היטב את פרקליט המדינה, את המשנים שלי ואת החומר שממנו קורצו המשפטנים בשירות הציבורי  לא נרתע! , הסיפור הוא לא אנחנו, אלא השליחות הציבורית. נמשיך בדרכנו, באופן ישר ונחוש, במקצועיות ובענייניות.

 

בימים אלה בהם צה"ל מנהל מערכה מורכבת וקשה, אני פונה תחילה למשפחות החללים. אי אפשר לדמיין את עוצמת הכאב והצער שלכם. אני מבקשת לשלוח חיזוקים, ככל שניתן.

 

עוד אבקש לאחל החלמה שלמה לפצועים בגוף ובנפש. החיילים והחיילות, המפקדים והמפקדות, בסדיר ובמילואים, אנשי כוחות הביטחון, המשטרה וההצלה, ומשפחותיהם, אתם אות ומופת לכולנו.

 

בפעם הקודמת שנפגשנו פה, כולנו התפללנו לשובם של החטופים. שמחתי לראות בתכנית הכנס, שאלון אֹהֶל יופיע מחר בערב עם הזמרת מירי מסיקה. זה מרגש ונותן תקווה.

 

במקביל למערכה הצבאית מנהלת מדינת ישראל מערכה משפטית, אנו פועלים להדוף טענות חסרות בסיס שהועלו נגד המדינה, בין היתר בבית הדין הבין לאומי לצדק בהאג בהובלת דרום אפריקה.

 

קצרנו הישגים משפטיים, אך לא נרפה עד שסיפור מתקפת הטרור הנפשעת והאכזרית של ה-7.10 יסופר במלואו והטענות נגד ישראל יידחו. 

 

אעדכן, כי לאחרונה הגשנו בשם מדינת ישראל את כתב ההגנה מול טענת הג'נוסייד המופרכת של דרום אפריקה. מסמך המשתרע על כ-1,000 עמודים. תוצר של עבודה יום וליל של עשרות משפטנים אצלנו במחלקה הבינלאומית ובשירות הציבורי כולו.

עמדנו על כך שהתביעה הדרום אפריקאית מעוותת את הדין ואינה נתמכת בראיות. האשמת מדינת ישראל בהפרת האמנה למניעת הפשע של השמדת עם היא שקר גס. ניצול ציני ופסול של הליכי המשפט הבינלאומי.

 

החל מהשבוע הראשון של המלחמה עסק צוות גדול במיוחד של חוקרי משטרה, אנשי צבא ופרקליטים מפרקליטות המדינה בחקירת פשעי החמאס ביישובי העוטף, בליקוט הראיות נגד המחבלים ובגיבוש כתבי אישום חמורים. הראיות שנאספו מזעזעות ומוכיחות באופן חד משמעי כי חמאס הוא ארגון רצחני שטבח ישראלים בשל היותם כאלה, ולמעשה את כל מי שנקרה בדרכו.

 

לעומת זאת, הכוונה של ישראל לאורך המלחמה הייתה ברורה, לחסל את ארגוני הטרור, למגר את האיום ולהחזיר את החטופים. טענה לפיה הייתה לדרג המדיני או לצה״ל כוונה לפגוע או להשמיד את האוכלוסייה שקרית, ונועדה לפגוע בלגיטימיות של מדינת ישראל.

 

נהדוף את הטענות נגדנו בבית הדין הבינלאומי, מתוך צדקתה של מדינה המקפידה לפעול לפי החוק הבינלאומי; ישראל זכאית להכרה המשפטית בזכותה להגן על עצמה ונעמוד על כך. זוהי הזדמנות מבחינתי להודות לארז פדן, פרקליט מחוז דרום בפרקליטות, וצוותו, שבמקצועיות רבה גיבשו את תיקי הראיות נגד מחבלי הנוח'בה.

 

ארז וצוותו ניגשו לעבודה הקשה, שגבתה מהם מחירים לא פשוטים, מתוך תחושת שליחות עצומה והתוצאות מדברות בעד עצמן.אני מבקשת להודות באמצעות המפכ"ל והפצ"ר שנמצא כאן לכל אנשי המשטרה והצבא על תרומתם החיונית לקידום ההעמדה לדין של המחבלים. 

מחויבות המדינה לחוק ולמשטר דמוקרטי חשובה בכל עת, ובימים אלה אנחנו בשעת מבחן מיוחדת. הכרסום בחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית הואץ מאוד בתקופת המלחמה. אנחנו מצויים במה שניתן לכנות "שלב ב'" של הרפורמה המשפטית. "פאזה" קיצונית יותר של המהלך.

 

אם בעבר התייחסנו לכך שדמוקרטיות נופלות בצעדים קטנים, בשל הקרבה לתום הקדנציה של הכנסת הנוכחית נפתח מרוץ לחיסול המוסדות הדמוקרטיים, אם בעבר הדאיגה אותנו חולשת מערכת הבלמים והאיזונים  הישראלית, החשש היום כבד יותר, שלב ב' של הרפורמה מציב סימן שאלה, על עצם הרעיון כי בכלל נדרש ריסון על כוחו של השלטון.

אפנה זרקור לשתי מגמות עכשוויות, שצריכות להדיר שינה מעיני כולנו, מגמה ראשונה: נרמול אי-ציות להחלטות בית המשפט הרשות השופטת באמצעות בתי המשפט היא הבלם המרכזי, אל מול כוחה של הרשות המבצעת, בית המשפט הוא המגן על האזרח מפני עריצות ומפני שרירות.

 

לכן המאמץ שהלך וגבר בעת האחרונה לקעקוע הלגיטימיות של פסיקת בית המשפט, מסוכן מאין כמותו. הניסיון של הרשות המבצעת וגורמים נוספים, לצרוב בתודעה הציבורית תפיסה לפיה החלטות מסוימות של בית המשפט העליון אינן חוקיות, ולכן מוצדק שלא לציית להן, מסוכן מאין כמותו.

 

כך גם ההתנהלות של גורמים שונים מהקואליציה, שאינם מאפשרים לדיונים בבית המשפט להתנהל כסדרם, ומנסים לשבש אותם, המשמעות של "נרמול" אי-הציות היא שהממשלה תבחר לציית רק להחלטות שנוחות לה, במילים אחרות, כוח שלטוני בלתי מרוסן, בואכה אנרכיה.

 

מדובר בשינוי טקטוני של שיטת המשטר, בשפתו של המלומד הבריטי הארט, אנחנו מצויים בעיצומו של מהלך לשינוי "כלל ההכרה", הבסיס החברתי לזיהוי והכרה בנורמות משפטיות מחייבות, אלמלא נתעשת, ויפסקו פעולות מצד גורמי שלטון לקעקוע מעמדה של הרשות השופטת, לא ירחק היום שבו פסק דין של בית המשפט ייתפס בעיני הציבור כבלתי מחייב.

 

רצונה של הממשלה ותו לא, הוא שייקבע. בלי בלמים, בלי מרסנים. בלי דמוקרטיה. וחשוב להבין גלי ההשפעה של המתקפה על בית המשפט אינם צפויים. קל להצית את האש. קשה לשלוט בגובה הלהבות. יש מי שישאל, אם הממשלה אינה מצייתת להחלטות בית המשפט, מדוע יתר המוסדות והציבור מחויבים בכך?.

 

אתן דוגמא אקטואלית לנרמול אי-הציות. החוק בישראל ברור חובת הגיוס לצה"ל חלה על הכל, מערכת הביטחון משוועת להגדלת הצבא הסדיר, הרמטכ"ל זועק לחיילים ואי אפשר יותר להתעלם מכך, אחרי שנים של לחימה קשה, הנטל על המשרתים עצום, ואי השוויון קיצוני. הנתונים לימדו כי סנקציות נגד משתמטים ופגיעה בכיס מביאות חיילים לבקו"ם.

 

מדינת משפט אינה יכולה להתעלם מהחוק המחייב גיוס של כולם ומהפגיעה בשוויון. לא ניתן לשתף פעולה, מבחינה משפטית, עם מצב שבו ביד אחת הממשלה מגבירה את הנטל על המשרתים, וביד השנייה הממשלה מאפשרת השתמטות המונית, ויש שיאמרו אף מעודדת אותה.

 

זהו הרקע לקביעתו של בג"ץ כי על הממשלה לגבש מדיניות אכיפה אפקטיבית למניעת הטבות כלכליות ממשתמטים משירות צבאי.

והנה, קיבלנו הצצה ל"שלב ב'" של הרפורמה החוק ברור, ההחלטה של בית המשפט ברורה, אבל הממשלה, למעשה, לא מבצעת, המסר קשה: מבחינת הממשלה, החלטתו של בית המשפט כי הממשלה חייבת לפעול נגד משתמטים, היא המלצה בלבד.

 

את החלל ממלאים כמיטב היכולת הפקידות המקצועית והייעוץ המשפטי לממשלה, אבל, בלי תמיכת הממשלה נפגעים מאוד מאמצי האכיפה, התנערות הממשלה מהחלטות בית המשפט פוגעת בגיוס. האכיפה יכולה הייתה להיות הרבה יותר אפקטיבית. את המחיר משלם מי שמשרת ולא משתמט. מגמה מסוכנת נוספת היא ההשתלטות הפוליטית על אכיפת החוק אכיפת החוק היא קודש הקודשים של מערכת המשפט.

 

עליה להיוותר חפה מכל השפעה פוליטית, אכיפת חוק המובלת על-ידי אינטרסים פוליטיים, היא מאפיין של משטרים חשוכים. משטרים שישראל לא רוצה להידמות אליהם, לצערי, אנחנו כבר לא על קו הזינוק של המסלול להפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי שרת בידי השלטון, אלא הרבה מעבר לכך.

 

לא אוכל במסגרת הזמן שנתונה לי להתייחס לכל היבטי הבעיה, אתמקד בשני דברי החקיקה שמקודמים בימים אלה בכנסת, המכונים חוק הפיצול וחוק מח"ש, מדובר בשני חוקים החולקים את אותו רציונאל; שליטה פוליטית בגופי אכיפת החוק והמשפט הפלילי; הם משלימים זה את זה.

 

הם גם ממשיכים את הקו שהוביל את השר לביטחון לאומי והקואליציה להתעקש על כך שפקודת המשטרה לא תכלול את ההוראה המתבקשת לפיה המשטרה חייבת לפעול באופן ממלכתי וא-פוליטי, ותאפשר לשר להתערב בחקירות.

עם העברת חוק הפיצול וחוק מח"ש מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל תשנה לגמרי את אופייה, מדובר בשינוי תפיסתי ועקרוני, במקום אכיפת חוק עצמאית; נקבל אכיפת חוק המושפעת מאוד מאינטרסים פוליטיים ומצרכי הממשלה המכהנת והשרים עצמם.

 

הכינוי חוק ה"פיצול" מטעה, כאילו מדובר במעין שינוי ארגוני, כמעט טכני, חלוקת סמכויות בין פקידים, בפועל אין זה פיצול, אלא ריסוק, ריסוק המעמד המקצועי והעצמאי, הן של היועץ המשפטי לממשלה והן של התובע הכללי, הפיכתם של שומרי הסף והאמונים על אכיפת הדין במדינת ישראל לכאלה התלויים בדרג הפוליטי.

 

אחת הטענות שמעלים מנסחי החוק היא שהם הקפידו להותיר בגזרת התובע הכללי החדש ערובות מסוימות לשמירה על מידה מסוימת של עצמאותו, בעוד היועץ המשפטי החדש יהפוך באופן כמעט מוצהר למשרת אמון, התובע, לכאורה, ייהנה מכמה הגנות, גם אם חלשות.

 

אבל, הפרטים  מגלים את התמונה העגומה. מנסחי החוק כללו בו מנגנונים שונים, "Backdoors", למיסוד השפעה פוליטית על התובע הכללי ולהתערבות פוליטית בתיקים קונקרטיים.

 

השפעה פוליטית על אכיפת החוק ויכולת הממשלה לקבוע את הדין עבור עצמה היא מאפיין של שחיתות. מדובר בזריקה אל פח ההיסטוריה את לקחי פרשת בר-און חברון ואת מסקנות ועדת שמגר שקמה בעקבותיה. ועדת שמגר קיימה עבודה מעמיקה ביותר והגיעה למסקנה חד משמעתית שכדי להגן על שלטון החוק וזכויות האדם היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי חייבים ליהנות מעצמאות מקצועית ואי-תלות בדרג הפוליטי. וכן, ועדת שמגר, שללה את רעיון הפיצול.  
 

חוק מח"ש מוסיף נדבך משמעותי לפוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק, שוטרי משטרת ישראל, במסגרת תפקידם, באים במגע יום יומי עם אזרחי המדינה ומפעילים מולם סמכויות פוגעניות, המחלקה לחקירת שוטרים מהווה בלם מרכזי מפני ניצול לרעה של הכוח המסור בידי שוטרי ישראל.

 

חרף תפקיד המשטרי הרגיש של מח"ש, הצעת החוק מביאה להסרת החיץ בין מח"ש לבין הדרג הפוליטי, מח"ש תוכפף בפועל לדרג הפוליטי ומנהל מח"ש ימונה, למעשה, על ידי דרג פוליטי. משמעות של מח"ש פוליטית היא הרתעת חוקרי משטרה מלעסוק בתיקים של אנשי שלטון ומקורביהם, המשמעות של מח"ש פוליטית היא גם אכיפת יתר של שוטרים כלפי קבוצות שאינן אהודות על השלטון, אזרחי המדינה ירגישו את השינוי ברחוב, במשחקי הכדורגל ובעצרות מחאה. 

הצעת חוק מח"ש מתעלמת מכל אלה, ואזכיר, בנושא פעלה ועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים הנוכחי, אשר בחנה את המבנה המומלץ למח"ש, ההכרעה מרכזית שעליה הסכימו כל חברי הצוות, דעת הרוב ודעת המיעוט, היא כי מח"ש חייבת להיוותר עצמאית וא-פוליטית. כך בכלל וכך גם בהקשר של מינוי מנהל מח"ש וסיום כהונתו.

 

הצעת החוק לעומת זאת, מתיימרת לבנות מודל של מח"ש חדשה שאין לו תקדים בעולם, מודל פוליטי ולא עצמאי. שאינו מבוסס על תשתית מקצועית או על עבודת מטה, גם כאן, כמו במקרה של חוק הפיצול, עבודת המטה שנעשתה מושלכת הצידה, והשתלטות פוליטית על מנגנוני אכיפת החוק הופכת לאפשרית.

 

עמדתי על מגמת ההקצנה וההאצה של השינוי המשטרי. זה איננו דיון תיאורטי במשפט חוקתי. יש לו השלכות מעשיות ומיידיות. המחירים החברתיים, הכלכליים והדמוקרטיים של הפגיעה בבית המשפט, של הפוליטיזציה של אכיפת החוק, ושל שורה של צעדים אנטי-דמוקרטיים נוספים שמקודמים כעת, יהיו כבדים מאוד.

 

את חלקם אנחנו כנראה כבר משלמים. פתח לשחיתות בקנה מידה גדול, הפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי לשימור  הכוח השלטוני ולדיכוי מתנגדים לשלטון, הרתעת שומרי סף, תקשורת חופשית וארגונים אזרחיים, אפשרות השפעה על היכולת לקיים בחירות הוגנות, השינויים מתרחשים במהירות, אבל תיקון הנזקים לא יהיה מהיר. קשה יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

אז מה עושים? עושים! ממשיכים לעבוד, החשיבות של העבודה בשירות הציבורי ושל מצוינות בשירות הציבורי מתחדדת, זהו רגע מבחן גדול לכולנו. אני עדה מקרוב לאיכותו של השירות הציבורי, לגיוון שבו. ליכולתו ללבן מחלוקות; להעמיק; לאתר נקודות איזון בסוגיות מורכבות. הכל לטובת הציבור הישראלי.

 

עם שירות ציבורי כזה נעמוד במבחן. נמשיך למלא את חובתנו לסייע לממשלה, לממש את מדיניותה. זהו המצב האידיאלי. כך אנו נוהגים מידי יום. בד בבד, נמשיך לעמוד על גבולות הדין. לא ניתן יד לנרמול הפרת החלטות של בית המשפט. לפוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק. ולפגיעה במנגנוני המשטר הדמוקרטיים. אנו המשפטנים בשירות הציבורי חבים חובת אמונים לציבור. לכן איננו יכולים לנהוג אחרת.
 

אני חוזרת ומודה למשנים שלי, למשפטני ייעוץ וחקיקה, לפרקליטים בפרקליטות המדינה, ולכל המשפטנים בשירות המשפטי הציבורי. התשתית המקצועית לכל הדברים שעליהם דיברתי ובכל תחומי פעילותנו במשפט הציבורי, האזרחי, הפלילי, הכלכלי והבינלאומי, היא העבודה המצוינת שלהם.

 

אאחל לכולנו שנדע ימים טובים מאלה. ימים של ביטחון, של שקט, של צמיחה ושל תקווה, אני נושאת תפילה לשובם של כל חיילנו הביתה בשלום. המשך כנס פורה לכולם".