תיקון תקנות ההנחה בארנונה

 

תקנות הסדרים במשק המדינה הנחה מארנונה, התשנג-1993בחינת אפשרות תיקון התקנות תוך כלילת תנאי לקבלת הנחיה של הסדרת מעמד מול צה"ל⁩.

משרד הפנים
לשכת המנהל הכללי

מדינת ישראל
משרד הפנים
לשכת המנהל הכללי

י״ב בסיוון תשפ״ו
28 במאי 2026
0600-1099-2026-0000048

 

לכבוד
 גיל בהרב-מיארה
היועצת המשפטית לממשלה 

הנדון: תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ״ג-1993 בחינת אפשרות תיקון התקנות תוך כלילת תנאי לקבלת הנחה של הסדרת מעמד מול צה״ל

 

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון מיום 26.4.2026 בו נדרש שר הפנים או ממלא מקומו לשקילת וקבלת החלטה בדרך אופן תיקון תקנות ההנחה בארנונה ולאחר שבחנתי את האפשרות לתיקון תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ״ג-1993 מוגשת בזאת עמדת משרד הפנים, בה נבחנו והועלו שיקולים וקשיים מקצועיים ומשפטיים שטרם לובנו עד תום והמפרטים קשיים מהותיים שהועלו על ידי הגורמים המקצועיים במשרד הפנים, ברישום התיקון המוצע.

 

רקע כללי, תקנות ההנחה כוללות מגוון של הנחות, רובן בכולן הנחות למחיקים על דירות מגורים, וזאת בהתקיים התנאים שנקבעו לכך בתקנות.

 

חלק ניכר מההנחות הן הנחות "רשות", אשר מועצת הרשות המקומית ראשית, אך אינה חייבת, לאמץ, וכי בחלק מההנחות, מוענקת לרשות המקומית שיקול דעת נוסף באשר לשיעור ההנחה, מגבלת שטח וקביעתם של תנאי משנה הנוגעים למצבו החומרי של המחזיק מבקש ההנחה.

 

הארנונה מהווה מס עירוני, אותו גובות הרשויות המקומיות לשם כיסוי הוצאותיהן, למתן שירותים שונים לתושבים בתחומן; לקידום רווחתם של תושבים אלו; ולמילוי חובותיה של הרשות על-פי כל דין. ככל שמדובר בשיקול הכלכלי, נועדה ההנחה על מנת להקל על עניים ומעוטי-יכולת כלכלית ממעמסת ההשתתפות בנטל המס.

 

שאלת הסמכות לתיקון התקנות בהעדר חקיקה ראשית, מחלקת ייעוץ וחקיקה סבורה כי שר הפנים במסגרת התקנות אינו מוסמך ליתן משקל לשיקולים מדיניים ולבסס עליהם את מתן ההנחות, אלא עליו להתמקד בשיקולים מקומיים בתחומים שלמים ובאחריותן ובצרכיהן של הרשויות המקומיות. כאשר לשיטתנו, הרשות המקומית היא זו אשר תידרש ליתן את ההנחה ולפיכך, תהיה מוגבלת ונדרשת לפעול במסגרת סמכותה.

 

כמו כן, פסיקות בית המשפט העליון הלכות בקן שנקבע כבר בפסיקות עקרוניות קודמות שניתנו לאורך השנים, במסגרתו שב וקבע בית המשפט שרשויות מקומיות אינן רשאיות לשקול שיקולים ולהביא בחשבון לעת הפעלת סמכויותיהן, שיקולים ממלכתיים או דתיים בהעדר הסמכה לכך בחקיקה ראשית (כפי שפורט באריכות בעמדתו של עו״מ/ש המשרד)אשר על כן, דומה כי שאלת הגיוס לצבא ושאלת הסנקציות שיש לנקוט לשם אכיפת חובה זו שנגזרת מחקיקה ראשית – שאינה בסמכותן ובאחריותן של הרשויות המקומיות – הינה עניין של מדיניות ארצית שאינה נוגעת לבחינת משמעות מצבו החומרי של הנישום ואשר על כן, אינה נמנית בתחום סמכותו של שר הפנים לפי סעיף 12 לחוק העיקרי, לקביעת תנאים והתניות למתן הנחות במסגרת סמכותו על פי חוק להתקנת תקנות ההנחה.

 

מידת המועילות ואפשרויות היישום, מצב של שלילת הנחה בארנונה מתושבים שלא הסדירו את מעמדם מול צה״ל עשוי לעורר התנגדות כללית בחלק מהרשויות המקומיות בהן יש מסה קריטית של זכאים שכאותם תישלל, אף אם יקודם תיקון התקנות אנו עשויים להגיע לכלל אפשרות שבה מבחינה ציבורית מקומית ויישומית שלילת ההנחה תפגע ישירות ברשות. כך, במבחן המעשה, גם אם רשות מקומית תחפוץ במניעת הנחות בארנונה למי שלא הסדירו מעמדם מול צה״ל הדבר עשוי להתקל בקשיי מהותי ובשינויי עומק של כלל מנגנוני הגביה הרשותיים.

 

בהקשר זה, עשוי הדבר להפך לאות מתה וגם התושבים ששללו ארנונה במועד מטרה לקבל את ההנחה מארנונה יפסיקו את תשלום הארנונה ובכך, בהתאם לעמדת גורמי המקצוע במקצוע במשרד עולה החשש כי, נסכן את יציבותה של הרשות המקומית בהעדר הכנסות מארנונה.

 

הציבור שאין חולק שאנו נמנה על מעוטי יכולת ונזקקים יידרש למערכת של הליכי אכיפה וגבייה אקטיביים (כמו עיקולים והוצאה לפועל), דבר זה יעורר התנגדות ציבורית עזה, ובמקביל יטל עומס בירוקרטי ותפעולי חסר תקדים על מחלקות הגבייה שייאלצו לתפקד כ״חוקרי סטטוס צבאי. המשאבים שיושקעו בניהול "משפטים קטנים" והליכי גבייה יקרים יקזזו את רווחי הרשות, ולא ירחק היום שבו המשבר הכלכלי של אותו ציבור שיימנע ממנו הנחה יתחלל ויהפוך למשבר פיננסי עמוק של הרשות המקומית עצמה דבר הנכון בעיקר לרשויות בהן חלק גדול מהציבור בר הגיוס נמנע מהסדרת מעמדו.מעבר לפגיעה הפיננסית הישירה בקופת הרשות, שלילת ההנחות בארנונה תשית על השלטון המקומי עומס רווחתי אדיר ומיידי,

 

אשר יתגולל שירותי רווחה למחלקות לשירותים החברתיים בעיר, מדובר באוכלוסייה החלשה ביותר במדרג הסוציואקונומי, שהסתמכותה על הנחות אלו כעוגן קיומי בסיסי.

 

שלילת רשת הביטחון הזו תגלגל אלפי משפחות בבת אחת אל מתחת לקו העוני, ותייצר מצוקות נלוות כגון העמקת חובות, סכנת פינוי מנכסים ופגיעה בצרכים בסיסיים של קטינים וחסרי ישע. במצב דברים זה, הרשות המקומית תיאלץ להתמודד עם זינוק חד בדרישות לקצבאות, סיוע חירום מיוחד ותמיכות במזון.

 

המשאבים הכלכליים שהשלטון המרכזי מבקש כביכול לחסוך או לתמרץ באמצעות שלילת ההנחה, יחזרו כבומרנג בדלת האחורית של הרשות בדמות דרישה לתקציבי רווחה מוגדלים. יתרה מכך, הפיכת הרשות המקומית לזרוע ענישה תפגע אנושות באמון העדין שבין התושב המוחלש לבין גורמי המקצוע והעובדים הסוציאליים, ובכך תסכל את יכולתו של השלטון המקומי למלא את תפקידו הסטטוטורי הבסיסי ביותר שמירה על שלומם ורווחתם של תושביו.

 

לאור מכלול האמור והקשיים המקצועיים והיישומיים שהועלו על ידי גורמי המקצוע במשרד הפנים, עמדת המשרד היא כי תיקון התקנות כפי שהוצע, משנה מהווה התערבות משמעותית ביחסי השלטון המרכזי המקומי, דבר אשר עד כה המשרד נמנע מלעשות ומעלה חשש כי הדבר יפגע על מאזן היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. בנוסף לכך, בהתאם לעמדות גורמי המקצוע במשרד, עולה החשש כי תיקון התקנות המוצע יוביל לסרבול והתמשכות בהליכי מימוש הנחות בבתי המשפט ובאתגרים רבים כפי שפורט לעיל ויישומו מעלה קשיים מהותיים. ולפיכך, דומה שאינו רלוונטי ככלי אכיפה כאמור.