"ישנתי כל לילה דלת מול פדופיל"

בעקבות חשיפתה של רשת הורים פדופילים, אשר חבריה תיעדו את ילדיהם בביצוע מעשים מיניים קשים והפיצו את החומרים בגלוי ברשתות החברתיות. התכנסה הוועדה לזכויות הילד, בראשות מ"מ יו"ר הוועדה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה לדיון בסוגיה.

 

מנתוני משטרה שהוצגו בדיון עולה כי מתוך כ-16 אלף אירועים שנפתחו במוקד 105 בשנת 2025, כרבע (כ-4,000 תיקים) עסקו בעבירות מין בילדים. לדיון הגיעו נפגעי עבירה אשר שיתפו באומץ את עדותם המצמררת, ובהם יעל שסיפרה: "הבנתי כבר בגיל 4 שהשכן שלי מנשק אותי במקומות שאסור".

 

מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ פנינה תמנו שטה, פתחה את הדיון בכאב עמוק ואמרה: "קשה לפתוח את הדיון הזה, חשיפת רשת הורים פדופילים מרעידה את אמות הספים. לפני שאני יושבת כאן כיושבת ראש, אני יושבת כאן כאמא ובן אדם. כל התעללות בילדים היא בלתי נתפסת, אבל התעללות של הורים לילדים שלהם עצמם היא נוראית, קשה ובלתי נסבלת. תפקידם של ההורים להגן על הילדים שלהם מפני הרע בעולם, אבל אלו הורים שפגעו בבשר מבשרם. זה חייב להישאר על סדר היום ולוודא שכלל הגורמים מגויסים לאתר את התופעות האלו ולמגר אותן. אני קוראת לבני משפחה, בסבים ובסבתות, אם אתם רואים את הדבר הכי קטן, אפילו אם מדובר באנשים מכובדים, אל תשתקו. הפרשה הזו הראתה לנו שהרשע מגיע בתחפושת הכי נחמדה שיש".

 

נציגת משטרת ישראל, שלי הרוש, התייחסה לחקירת הפרשה וציינה: "מדובר בתיקים פתוחים ומתנהלים על פגיעות בתוך המשפחה ברשת הזו, ולכן לא אוכל לחשוף פרטים בדיון פתוח, אך חוקרים מנוסים עובדים עליהם נאמנה. הפרשה נולדה מדיווח למוקד 105 לאחר שאזרח ערני נתקל בפרסומים של אותה רשת ברשת והתקשר לדווח. עד כה בוצעו 9 מעצרים והוגשו שני כתבי אישום". מ"מ יו"ר הוועדה ביקשה לקבל פילוחים ספציפיים על עבירות המין שמגיעות למוקד, אך הרוש הבהירה כי במוקד 105 אין פילוחים ממוקדים כאלו כיום והוסיפה: "אני לא יכולה להגיד מה גודל הבעיה, אבל אני חושבת שזה הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים עליהם, אנחנו יודעים רק את קצה הקרחון".

 

נציגת אגף חקירות במשטרה, בת אל באדי, הציגה את נתוני התיקים על אלימות מינית ומסרה: "מספר התיקים שנפתחו בשנה הנוכחית עד כה הוא 1054, בשנה שעברה נפתחו 3058 תיקים. ב-2025 נפתחו ע"י מוקד 105 למעלה מ-16 אלף תיקים בשנה, 25% הם על עבירות מיניות (כ-4000 תיקים)".

 

נצ"מ גלעד בהט, נציג נוסף ממשטרת ישראל, הצביע על קשיים מבניים ואמר כי המשטרה מוגבלת מאוד בסמכויותיה וביכולותיה הטכנולוגיות: "כאשר עולה חשד לעבירות מין המבוצעות מתוך מכשיר נייד, אין למשטרה סמכות חוקית לבצע חקירה סמויה ולחדור למכשיר.  המשטרה מבקשת כבר משנת 2006 להקל על דרישות החוק כדי לאפשר פתיחת חקירה סמויה וגישה לניידים בהינתן חשד מבוסס". נצ"מ בהט הדגיש כי יש צורך בהחמרת הענישה שכן החוק הקיים אינו מכסה את כל מגוון העבירות המתפתחות ברשת.

 

אלינור שירקני-קופמן, חושפת הפרשה בעיתון "ישראל היום", שיתפה בתחושותיה הקשות וסיפרה כי נחשפה לתיאור הזוועות שהתרחשו ברשת הזו ולא הצליחה לישון במשך שבועות: "מדובר באנשים שנראים נורמטיביים לחלוטין, ולכן חיוני שהציבור יידע לזהות סימנים אדומים. הילדים שנפגעו כלל לא הבינו בתחילה שפוגעים בהם. התכתבויות קשות ברשתות שבהן הורים העבירו תמונות מיניות של ילדיהם, החליפו עצות כיצד להוביל את הילד לביצוע מעשים מיניים מבלי שההורה השני יבחין, אבות  הצטלמו בתנוחות מיניות ליד ילדיהם הישנים או עם פריטי לבוש אינטימיים של בנותיהם תוך התרברבות בכך".

 

עדות מטלטלת נוספת נשמעה מפי א', בנו של מורשע בעירות מין, שסיפר בקול חנוק: "אבי כיום במאסר לאחר שפגע בילדים בני 12. רבים היו יכולים להציל אותי ועוד ילדים בדרך ולא עשו דבר. הפדופיל לוקח בחשבון שיצטרך לשבת שנת חיים אחת בכלא תמורת פורקן מיני עם ילד אם תהיה בידיו הזדמנות. אם העונש היה חמור יותר סביר להניח שהשיקול שלו היה משתנה. אנחנו צריכים להפסיק לפחד על עברייני המין ולהתחיל להגן על הקורבנות. ישנתי בלילה דלת מול פדופיל שהורשע בהטרדות מיניות של קטינים. החיפושים שלו בגוגל היו פורנו גילוי עריות, הבן אדם נמשך מינית לילדים בגיל שלי ושל אחי ורצה לראות את זה. איך יכול להיות שאני מפחד מתביעת דיבה כשאני אומר שגדלתי עם פדופיל.

 

אבא שלי הטריד מינית ילדים קטנים, אך בית המשפט כינה אותו מואשם בהטרדה מינית בלבד. הפדופילים האלו נמצאים ברשת, באתרי היכרויות ומשחקי מחשב. אני מבקש מהמשטרה, תמצאו אותם ותענישו אותם ואחרי שירצו את עונשם תמשיכו לעקוב אחריהם. הם מסתובבים בנינו במסווה של הורה השנה. אבא שלי התחזה להורה הכי מקסים בפועל הוא היה שולח הודעות לחברים שלי שהיו בני בית אצלנו ומבקש מהם סרטונים. הילדים לא ידעו שהם נפגעים, זה התגלה דרך בית הספר בדיעבד. הילדים לא הבינו את רמת הפגיעה והוא ביקש מהם למחוק את הסרטונים וההתכתבויות שההורים שלהם לא יעלו על זה. אבא שלי עבר בכוחות הביטחון ובאחד מכתבי האישום עולה שאחד הילדים אמר לחוקר שהוא פחד להתלונן כדי שהוא לא יפגע בהורים שלו עם הנשק.

 

עוד סיפר א' כי גם אחרי גזר הדין אביו נשאר אפוטרופוס שלו: "הוא המשיך לקבל החלטות על החיים שלי. איך יכול להיות שאדם שהורשע בפגיעה בקטינים יכול להיות אחראי על קטין? אני מבקש ממכם לקדם חוק לשלילת אפוטרופסות מאדם שעבר עבירה מינית, זה צו השעה תגנו על הילדים האלו".

 

ח"כ עאידה תומא סלימאן התייחסה לצורך בחינוך מניעתי וציינה כי יש לחנך את הילדים להיות זהירים בהרבה ברשתות החברתיות, במיוחד בתקופה שבה הם נמצאים מול המסכים כל הזמן: "אנשים רבים עדיין חיים בהכחשה שאירועים כה קשים מתרחשים. ישנה תופעה מוכרת שבה ילדים שנפגעו מגילוי עריות מפנים את הכעס שלהם דווקא כלפי ההורה המגן שלא פגע, מתוך תחושה שהוא נכשל בשמירה עליהם". ח"כ לימור סון הר מלך הצטרפה לדברים ואמרה כי הטיפול בתופעה מחייב את כלל הגורמים להיות ממוקדי מטרה: "מדהים לראות שכל הרשת הזו נחשפה בזכות אזרח אחד שהפגין אחריות אזרחית ועזר למגר את הזוועה".

 

בעדות מטלטלת נוספת, שיתף שי לי ת'בל, שנפגע מינית בעברו על ידי יהודה משי זהב: "נפגעתי מגיל 12 עד גיל 19. הוא ראה אותי ילד פרובוקטיבי שעושה בעיות בהפגנות וכך הפך אותי למוביל מחאה. בכל פעם שנפגשנו הוא היה פוגע בי. אחרי אירוע כזה צריך לבחור כל יום חדש בחיים. בפעילות שלנו אנחנו מציעים מכפלת כוח למשטרה; המתנדבים שלנו עושים עבודת תחקיר שחוסכת למדינה כסף וכוח אדם יקר, והמשטרה רק צריכה להגיע איתנו לאזור המפגש ולעצור את העבריין. אני שומע מהמשטרה שלעיתים הם לא יכולים להקצות לזה משאבים, למרות שבחמש השנים האחרונות פיצחנו כבר מעל 300 מקרים".

 

בפנייה כואבת לחברי הוועדה, סיפרה יעל קאהן, שנפגעה בילדותה על ידי שכן: "נפגעתי על ידי שכן ואמרתי לאמא שלי ואמרתי לה שהואר נישק אותי במקומות שאסור, כבר בגיל 4 הבנתי שהוא עשה לי משהו לא טוב. היום אנחנו יודעות על 12 בנות שנפגעו ממנו, והוא ישב בכלא בסך הכל חמש שנים על הפגיעות בכולנו. אחת מהבנות מתה מאובדנות. אחרי שסיים לרצות את העונש הוא חזר לגור ביישוב, ורק אחרי מאבק קשה שלי הוא נאלץ לעזוב. המנוול שפגע בי נשוי עם שלושה ילדים ונראה אדם נורמטיבי לחלוטין. במקרים כמו שלי, שיש הכרה של המערכת ואחרי מאסר – איך הם חוזרים לגור במקום בו הם פגעו?"

 

עו"ד יעל בן שמחון, נציגת פרקליטות המדינה, הבהירה בדיון: "אנחנו מגישים כתבי אישום על עבירות מין ברשת כאילו היו במרחב הפיזי. בנוסף, יש עבירות על עצם החזקה והפצה של חומרים פדופילים, גם אם זו הדמיה של סרטון. על תיקים כאלו אפשר לקבל גזר דין של עשר שנים". יו"ר הוועדה מתחה ביקורת חריפה על הפרקליטות שלא שלחה נציג בכיר יותר לדיון ושהגיעו ללא כל נתונים על התיקים בעירות מין.

 

נציגת משרד החינוך, איריס בן יעקב, פירטה את מאמצי המשרד וציינה כי מתקיימות הכשרות לצוותי חינוך לצורך איתור וזיהוי מצבי סיכון, בדגש על עבירות מין:  "היועצות החינוכיות מעבירות הכשרה למורים בבתי הספר". מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ תמנו שטה, העירה על כך וציינה כי ההכשרות הללו אינן מוגדרות כחובה לצוותים, דבר המוביל לחוסר ידע נרחב בשטח. בן יעקב הוסיפה כי קיימת תוכנית חובה לילדים מהגן ועד לכיתה י"ב העוסקת במיניות בריאה ומוגנת, המותאמת לכל גיל ויכולת. נציגת מועצת הנוער הארצית, שי אביאלי, סיכמה את תחושות הנוער ואמרה כי הבית וההורים אמורים להיות המקום הבטוח ביותר: זהו מצב בלתי הגיוני שבני נוער יצטרכו להיזהר מהוריהם שלהם. היא תהתה כיצד זוועות כאלו מתרחשות מתחת לעיני המערכת ואיפה משרדי הממשלה שאמורים למנוע את המקרה הבא".

 

בתום הדיון הקשה, הציגה מ"מ יו"ר הוועדה ח"כ פנינה תמנו שטה את דרישות והמלצות הוועדה, וקראה לשר לביטחון לאומי לקדם באופן מידי החלטת ממשלה בין-משרדית נרחבת למאבק באלימות מינית ופיזית נגד ילדים. הוועדה דרשה ממשטרת ישראל לבצע פילוח נתונים מעמיק כדי להבין את ממדי התופעה, ובמקביל להקצות מדור מיוחד במוקד 105 שיעסוק אך ורק בפגיעות מיניות ברשת. כמו כן, נקראו כלל משרדי הממשלה להכין תמונת מצב מבוססת נתונים על פגיעות מיניות בילדים בתחומי אחריותם, ולקיים מסעי פרסום והסברה קבועים על פעילות מוקד 105 והסיוע שילדים יכולים לקבל דרכו. בסיום דבריה, הצהירה ח"כ תמנו שטה כי הוועדה תפעל לקדם חקיקה לשלילת אפוטרופסות מהורים המואשמים בעבירות מין בילדיהם, ותדרוש להפוך את הכשרות צוותי החינוך בנושא לאיתור פגיעות מיניות לחובה סטטוטורית בבתי הספר.