התלמיד שגילה אוצר בן 3,300 שנה

שילה עטון בן ה-17, תלמיד התיכון מאס בישראל של ארגון ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב (JNF-USA) גילה את הממצא המפתיע במהלך סיור לימודי בגן הלאומי תל גזר שבשפלת יהודה, אותו מנהלת רשות הטבע והגנים.

 

"זה היה הטיול הראשון שלנו בישראל, הגענו לארץ רק יומיים לפני כן", מספר שילה, "במהלך הסיור, בדיוק כשעסקנו בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של תל גזר, הבחנתי בחפץ קטן ומעניין בקרקע שנראה כמו משהו עתיק, הרמתי את החפץ והתייעצתי עם המדריך שלי. לא האמנתי שזה קורה לי; לפני רגע דיברנו על הסיכויים הנמוכים למצוא ממצא כזה, והנה הוא אצלי ביד".

 

בנג'י היין, מדריך הקבוצה בבית הספר התיכון מאס בישראל הוסיף: "התגלית עוררה התרגשות רבה בקרב התלמידים. ברגע שהבנו שייתכן כי מדובר בממצא ארכיאולוגי בעל חשיבות, היה לנו חשוב לפנות מיד לרשות העתיקות, לדווח עליו ולוודא שאנחנו פועלים בצורה הנכונה".

 

בעקבות הדיווח הגיע אדם אספר, מפקח במרחב מרכז ברשות העתיקות, לפגוש את הקבוצה בבית הספר, אסף את הממצא המיוחד לאוצרות המדינה, והעניק לשילה תעודת הוקרה על גילוי אזרחות טובה.

 

קמעות החרפושית, אשר שימשו, לעיתים, גם כחותמות, מעידים על השפעתה התרבותית של מצרים העתיקה באזורנו בתקופת שלטונה כאן, לפני כ-3,500 שנה, העיר הקדומה גזר הייתה בתקופה זו אחת הערים הכנעניות החשובות בארץ ישראל, וחלשה על צומת דרכים אסטרטגי בשפלה.

 

צורתה של החרפושית מבוססת על דמותה של חיפושית הזבל, שנחשבה לקדושה בעיני המצרים הקדמונים. החיפושית סימלה חיים חדשים, משום שיצרה כדור זבל שבו הטילה את ביציה, וממנו הגיחו בהמשך חיפושיות בוגרות. שמה במצרית העתיקה קשור לפועל "להיווצר" או "להתהוות", והמצרים ראו בה סמל לבריאה ולהתחדשות וקישרו אותה לאל ח'פרי, אל השמש העולה.

 

הקמיע נבדק על ידי פרופ' עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, אשר תארך את החותם לתקופת הברונזה המאוחרת (האלף השני לפנה"ס). לדברי פרופ' קוך, "על גבי החרפושית מופיעה סצנה מעניינת: שני נחשי קוברה, מעל חצי אליפסה. נחש הקוברה, המזוהה עם השרף המקראי וקרוי במצרית ובלועזית אוראוס (Uraeus) היה סמל מגונן ומלכותי נפוץ ביותר במצרים העתיקה ובדרום הלבנט. חצי האליפסה שמתחת לקוברות מייצגת את סימן החרטומים המצרי 'נב) nb - סל) המסמל את המילה "אדון". חרפושית המציגה סצנה דומה, אך עם שלושה נחשים, נמצאה בעבר בחפירות תל מגידו."

 

"הסיפור של שילה הוא דוגמה מקסימה לחיבור שנוצר בין צעירים שמגיעים ללמוד בישראל לבין ההיסטוריה והארכיאולוגיה של הארץ, דרך חוויה בלתי אמצעית בשטח", אומר עמית מלמן, מנהל המרכז החינוכי של מרחב מרכז ברשות העתיקות. "שילה ומדריכי התוכנית ראויים לשבח על שגילו אחריות ומסרו את הממצא לאוצרות המדינה. בזכותם, הממצא המיוחד נשמר, וכולנו נוכל ללמוד ממנו".

מרשות העתיקות מזכירים לכולם, בעת מציאת ממצא ארכיאולוגי בשטח, חשוב להשאיר אותו במקומו ולדווח לנו מיד, על מנת שהארכיאולוגים שלנו יוכלו לתעד את ההקשר הארכיאולוגי שבו נמצא החפץ.