מדריך כושר שטופל בתכשיר להצמחת שיער הפך לנכה

כך נטען בתביעה אותה הגיש בימים אלה עו"ד רן שפירא, נגד יצרניות התכשיר "תרימה" ו"פאדאגיס" ונגד משרד הבריאות המפקח עליהן. התביעה הוגשה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בשמו של ס', צעיר בשנות השלושים, שהפך על פי הנטען לנכה ותלותי עקב שימוש בתכשיר.

 

על פי התביעה, עד לשימוש המזיק בתכשיר היה ס' ספורטאי פעיל, עסק במשך שנים באומנויות לחימה, זכה בתארים בתחום, ניהל מכונים ואימן מבוגרים, בני נוער וילדים.

 

לדברי עו"ד שפירא, בשנת 2018, ס' אימץ דיאטה דלת פחמימות וצום לסירוגין, כחלק מניסיון לרדת במשקל ולשפר את כושרו. לאחר שהחל לסבול מנשירת שיער, פנה ס' לרופא המשפחה ובהמשך לרופא עור. השניים התרשמו כי הוא סובל משילוב של התקרחות גברית ונשירה חולפת, וסיפקו לו מרשם תכשיר מינוקסידיל בריכוז 5%.

 

ס' רכש את התכשיר "מינוקסי 5" מתוצרת חברת "תרימה" והחל להשתמש בו בהתאם להוראות.

 

בתחילה חל שיפור משמעותי במצבו של ס' - שיערו חזר לצמוח וצפיפותו השתקמה. בהמשך, לאחר שהופיע גירוי בעור, עבר ס' לשימוש בקצף מינוקסידיל מתוצרת פריגו, מתוך כוונה להפחית בהדרגה את המינון. אך לדאבונו גילה ס' שבכל פעם שהוא מנסה להפחית את המינון, מתגברת הנשירה.

 

וכך, כאשר נשירת השיער הגיעה לשיאה בפברואר 2019 נאלץ ס' לשוב למינון המלא. גם אז, לטענתו, המשיכו הרופאים להרגיעו כי מדובר בתהליך טבעי והפיך ולא ידעו לקשור את התופעות לתכשיר.

 

לאחר שההתקרחות המשיכה חרף המשך הטיפול, עבר ס' שלוש ביופסיות של עור הקרקפת שלא העלו ממצא חריג. בשל התפרים ובהוראת רופאיו הפסיק ס' זמנית את אימוניו העצימים וכמעט חדל מלהזיע.

 

אך בהמשך חלה החמרה משמעותית במצבו של ס': הנשירה התפשטה לגבות, לריסים, לזקן ולשיער הגוף, ובמקביל הופיעו אצלו שינויים במרקם השיער, קמטים עמוקים, בצקות, נימי דם מורחבים ופצעים בפנים.

 

בתביעה נטען כי השיער לא רק נשר, אלא עבר שינוי חד במרקמו ואף החל להלבין במהירות. בשלב זה, כאשר החלה להופיע פגיעה בו-זמנית באזורים רבים בגוף, התקשו הרופאים להסביר את התופעה כהתקרחות רגילה.

 

על פי התביעה, רק בסוף אותה שנה החל להתעורר חשד בלב הרופאים כי דווקא הפחתת החשיפה למינוקסידיל מחמירה את מצבו של ס'. הוא החל למרוח את החומר גם על הגבות והזקן, לא לצורך קוסמטי, אלא בניסיון למנוע את המשך ההידרדרות.

 

בדיקות אותן עבר בהמשך העלו ממצאים חריגים. ביופסיה נוספת הצביעה על הידלדלות קשה של העור ועל ירידה של כ-75% בעובי האפידרמיס, שכבת המגן החיצונית של העור. בנוסף תועדה הדקקות קשה של העור בקרקפת, מצח ובשפתיים.

 

בדיקות גנטיות מקיפות שנערכו לס' ולהוריו לא העלו הסבר תורשתי לתופעה, ומשנת 2021 החלו הרופאים לציין בתיקו הרפואי אבחנות של פגיעה "נרכשת" ו"יאטרוגנית", כלומר כזו שנגרמה בעקבות טיפול רפואי.

 

ס' החל לסבול מפגיעות קשות במערכת העיכול, בשיניים ותסמינים מערכתיים ובהם חולשה, כאבי שרירים ומפרקים, בנוסף החל ס' להתלונן על לחצים בחזה, האצת דופק, שינויים בלחץ הדם, הצטברות נוזלים, הפרעות מטבוליות ובדיקות דם חריגות. עוד נטען כי במשך מספר שנים נצפו עליות בסמנים שונים, ובהם שני סמני גידול ופרמטרים הנוגעים לקרישת הדם, וזאת ללא שנמצא בגופו של ס' שום ממצא ממאיר, מומחים רפואיים מייחסים ממצאים אלה לעקה תאית מערכתית ומאמץ מתמשך של הגוף לשיקום הרקמות.

 

על פי הנטען, בשלב זה שניים מרופאיו של ס', קבעו כי הוא סובל ממצב של תלות במינוקסידיל ומתסמונת נסיגה המופיעה כאשר החשיפה אליו מופחתת.

 

בשל כך נדרש ס' להשתמש במינוקסידיל בקביעות, פעמיים ביום, בכל יום, וזאת משום שהפסקת השימוש עלולה לגרום להחמרה חריפה במצבו. לדברי עו"ד שפירא, כתוצאה מכך ס' נאלץ לתכנן את סדר יומו סביב השימוש בתכשיר ולהימנע מפעילויות שבעבר היו חלק בלתי נפרד מחייו.

 

וכך, בשל ההידרדרות במצבו, נאלץ ס' להפסיק כמעט לחלוטין את עבודתו כמאמן. לצד הפגיעה הגופנית הוא פיתח דיכאון קשה, והחל להסתגר בביתו ולהימנע ממפגשים חברתיים.

 

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של פרופ' מוטי רביד, מומחה ברפואה פנימית ובמנהל רפואי. לדבריו קיים קשר סיבתי מובהק בין השימוש במינוקסידיל לבין הפגיעה בזקיקי השיער, השינויים במבנה השיער, הפגיעה בעור ובריריות והתופעות המערכתיות.

 

לדברי פרופ' רביד, המינוקסידיל שנמרח על הקרקפת נמס בזיעה ונדד במשך הזמן לאזורים נוספים בפנים ובגוף. לדבריו, לאחר חשיפה ממושכת פיתחו התאים באותם אזורים תלות בחומר. כאשר ס' חדל להתאמן ולהזיע, הופסקה החשיפה באותם אזורים והתפתחה תסמונת נסיגה חריפה.

 

לדברי המומחה, במקביל נפגע מחסום העור, והפגיעה אפשרה למינוקסידיל שנמרח על הקרקפת להיספג בכמות גדולה יותר למחזור הדם. כך נוצר, לדבריו, "מעגל קסמים": החשיפה לתכשיר מגבירה את הפגיעה, אך גם הפחתת החשיפה גורמת להחמרה חריפה. פרופ' רביד מתאר את מצבו של ס' כ"מלכוד רפואי מוחלט", שבו התאים אינם יכולים עוד לשוב לפעילותם הרגילה ללא המשך אספקת מינוקסידיל.

 

פרופ' רביד אף קובע כי מצבו של ס' עונה לקריטריונים של הרעלה בעלת מאפיינים הקשורים להרחבת כלי הדם, לצד פגיעות עוריות ומערכתיות. לדבריו, הופעה פתאומית ובו-זמנית של פגיעה רב-מערכתית באדם צעיר ובריא, ללא רקע גנטי או משפחתי המסביר אותה, מהווה "דגל אדום" רפואי התומך באבחנה של חשיפה רעילה.

 

רביד מוסיף כי לאחר שנבחנו ונשללו הסברים חלופיים, ובהם גורמים הורמונליים ואנדוקריניים, טיפולים אחרים ומקור גנטי, המינוקסידיל נותר לשיטתו ההסבר היחיד המתיישב עם מכלול הממצאים הקליניים, ההיסטולוגיים והגנטיים.

 

בסיום חוות דעתו, קבע רביד לס' נכות גופנית משוקללת של כ-60% לצמיתות, בין היתר בשל חולשה וירידה בכושר המאמץ, פגיעה בשכבת האמייל בשיניו, אטרופיה של העור, פגיעה במערכת העיכול וסחרחורות.

 

לתביעה צורפה גם חוות דעת פסיכיאטרית מאת ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי, מומחה בפסיכיאטריה. לדברי ד"ר מרצ'בסקי, בעקבות הידרדרות מצבו הגופני החל ס' לסבול מדיכאון שהלך והחריף, וכעת הוא סובל, להערכתו, מנכות נפשית צמיתה בשיעור 50% ואובדן כושר עבודה מלא.

 

לדברי ד"ר מרצ'בסקי, אף שס' סבל מרקע נפשי קודם, הוא מעריך כי כ-80% מנכותו הנפשית הנוכחית קשורים למצב שהתפתח לאחר השימוש במינוקסידיל וכ-20% למצבו הקודם.

 

לדברי עו"ד שפירא, מעבר לנכויות הרפואיות שקבעו המומחים, נכותו התפקודית של ס' היא למעשה מלאה, שכן הוא אינו מסוגל לשוב לעיסוקו הקודם ולתפקודו המקצועי והחברתי כפי שהיה לפני האירועים.

 

על פי התביעה, יצרניות התכשירים לא הזהירו את הציבור מפני הסיכונים בשימוש בהם, אשר כוללים תלות בתכשירים, החמרה בעת הפסקת השימוש, פגיעה בעור וספיגה מערכתית מוגברת.

 

בתביעה נטען עוד, שהיצרניות לא רק שלא הזהירו את הצרכנים, אלא גם לא יידעו את קהילת הרופאים בדבר הסיכונים בחשיפה לתכשיר. לדברי עו"ד שפירא, הדבר תרם לכך שבמשך תקופה ממושכת מצבו של ס' יוחס להתקרחות או לנשירה שגרתית, במקום לפגיעה הקשורה לתכשיר.

 

על פי הנטען היצרניות ידעו, או לכל הפחות היו צריכות לדעת, על חלק מהסיכונים המערכתיים הכרוכים במינוקסידיל, בין היתר משום שמידע רפואי על תופעות הקשורות לחומר תועד בספרות ובמאגרי מידע כבר משנות השמונים.

 

עוד נטען כי קיימים פערים משמעותיים בין העלונים של תכשירי המינוקסידיל השונים, אף שמדובר באותו חומר פעיל. לדברי עו"ד שפירא, חלק מעלוני התכשירים כללו בעבר אזהרות ודרישה למעקב רפואי, שלא הופיעו בתכשירים מקבילים.

 

התביעה מביאה מספר דוגמאות לפערים אלה. כך, עלון "היירגיין" של פריגו שאושר בשנת 2014 כלל, בין היתר, התייחסות לאפשרות שהחומר יחדור למחזור הדם, דרישה לבדיקות דם ושתן, מעקב אחר תפקודי כליות, לב ומערכת הנשימה, שקילה פעמיים בשבוע, פיקוח רפואי בחלק מהמטופלים, אזהרה מפני מצב רוח דיכאוני והגבלת השימוש לגילאי 18 עד 49.

 

לטענת התביעה, בעדכון העלון משנת 2020 הוסרו מרבית דרישות המעקב המערכתיות, אף שלא חל שינוי בחומר הפעיל.

 

מנגד, עלון "קירקלנד", המתייחס לפי התביעה לתכשיר בעל אותה נוסחה ומיוצר באותו מפעל על ידי פריגו, לא כלל את מערך המעקב הרפואי הרחב ואף לא כלל את אזהרת הדיכאון שהופיעה בעלון "היירגיין".

 

גם אצל תרימה, נטען, השתנו האזהרות לאורך השנים. לדברי עו"ד שפירא, מרשו טוען כי אילו העלון היה מפרט את הסיכונים שפורטו מספר שנים קודם לכן, הוא לא היה רוכש את התכשיר ולא היה מתחיל להשתמש בו.

 

על פי הנטען, עובדות אלה הופכות לחמורות עוד יותר משום שמינוקסידיל נמכר כתכשיר ללא מרשם, והשימוש בו לא מחייב מעקב רפואי.

 

עו"ד שפירא צירף כנתבע גם את משרד הבריאות, שלטענתו אישר את עלוני המוצר החסרים, לא הקפיד על אחידותם, ולא פיקח כראוי על בטיחות התכשיר ועל המידע שנמסר למשתמשים בו.

 

בתביעה מבקש עו"ד שפירא מבית המשפט המחוזי בתל אביב, לחייב את היצרניות "תרימה" ו"פאדאגיס" ואת משרד הבריאות האמור לפקח עליהן, לפצות את ס' ב-2.5 מיליון שקלים לכל הפחות, בגין כלל נזקיו ובהם הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה. טרם הוגשו כתבי הגנה.

 

תגובת חברת תרימה: "מינוקסי הוא תכשיר ותיק ובטוח המשווק בישראל כבר שנים רבות. התכשיר עומד בכל דרישות הדין והרגולציה ויש לעשות בו שימוש בהתאם להוראות. תרימה לומדת את כתב התביעה והיא תגיב בביהמ"ש על הטענות המופיעות בו".

 

תגובת משרד הבריאות: "התביעה התקבלה, תגובת המשרד תינתן במסגרת ההליך המשפטי - כמקובל". טרם נמסרה תגובת חברת פאדאגיס.
     
עו"ד רן שפירא קישור מתמחה בתביעות ביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.