פרשת השבוע כי תבוא

וממשיכה  ושוזרת את תולדותיו של העם ממצרים ; ומגיע  טקסט  דרמטי של ברכה וקללה המתחולל מעל  שני  ההרים הגדולים התוחמים את שכם: הר גריזים והר עיבל. שהם הר הברכה  והר  הקללה.

 

השבטים שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין יעמדו על הר גריזים. ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי יעמדו על הר עיבל. הכוהנים והלויים יעמדו בין שני ההרים וכאשר הם יברכו את העם הם יפנו אל הר גריזים, ובעת אמירת הקללות יפנו אל הר עיבל.

נקודות התייחסותי מהפרשה, יצוין, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה. והריני מזמין (מדי פעם),להבין את ההווה דרך 'משקפי' העבר.

 

 פרשתנו  נקראת החודש כאשר ריחו של ראש השנה  כבר  מתפשט  באוויר. בפרשה מוצגים בפירוט  98 קללות הבאות כתוצאה מאי שמירתן של מצוות. כשאנו קוראים את הקללות לפני ראש השנה בחודש אלול ,אנו כאילו מבקשים שנצא ידי חובה בקריאתם של הקללות שבתורה, על ידי כך נתפטר מהן ואז: "תכלה שנה וקללותיה, תחל  שנה  וברכותיה"!!

 

בפרשתנו מובאת ברכה של ה' לאדם:  "ברוך אתה  בעיר  וברות אתה  בשדה"( כח פסוק ג).  בעיר-  בדרך כלל, צרכיו של אדם מצויים לו קרובים וזמינים, כך שהוא נהנה  מכל הנוחיות הנלווית להם. דהיינו יש לכאורה יתרונות לחיים בעיר  יתרונות על הכפר. מאידך  לכפר ( "שדה") יש את היתרונות  של  שלווה שבדרך כלל אין בעיר, בכפר-האויר צח ויחסי הקירבה   בין התושבים , לרוב, הם  יחסי קירבה  חמים, לכן  הברכה היא - לעיר  ולכפר  גם יחד. בברכה האמורה "ברוך אתה  בעיר  וברות אתה  בשדה" יש   משום  יתרונות  של העיר על החיים בכפר ולהיפך.

 

ברכה  נוספת לעיוננו (פרק כח פסוק יב)."יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ..."

 

הגשם הוא סימן ברכה מובהק. החברה החקלאית של התנ"ך הייתה תלויה לחלוטין בחסדי השמיים.  לצמיחת גידולי השדה משמעות רבה בהעדרם  נוצרה/ת בצורת, עוני, רעב ואפילו מוות. אבל פתיחת "אוצר השמיים" אינה תופעה מטאורולוגית פשוטה. בתורה כל ברכה שמעניקים לאדם או לאנושות כולה הינה תוצאה של מעשים טובים. ולכן הפרק מתחיל בהתניה ברורה:  (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אלוהיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם... ולאחר מכן מוזכרות שלל של ברכות:...(יא) וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לאבותיךָ לָתֶת לָךְ.

 

חלקן של הקללות בפרשה ארוך לאין שיעור מזה של הברכות. מוצג פירוט של מעשים שהופכים את עושיהם לארורים.( דברים כז ,טו- כו)

"."ארור מקלה אביו ואמו"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור מסיג גבול רעהו"; ואמר כל העם: אמן18"ארור משגה עור בדרך"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור שכב עם אשת אביו, כי גלה כנף אביו"; ואמר כל העם: אמן.
ארור שכב עם כל בהמה"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור שכב עם אחתו בת אביו, או בת אמו"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור שכב עם חתנ תו"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור מכה רעהו בסתר"; ואמר כל העם: אמן.
"ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי"; ואמר כל העם: אמן.
 ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם"; ואמר כל העם: אמ

 

ללמעשה פרשתנו עוסקת כמעט בכל הצווים כנ"ל הנזכרים בעשרת הדברות, אך ההבדלים הם:בכך ש האזהרות בדברים כ"ז מיועדות לחוטא בסתר( למעט "ארור משגה עיור ו ארור מטה  משפט גר ויתום) ולא לציבור כולו ומפרטות את העונש לחוטא, בשונה מעשרת הדברות הפונות לכלל ישראל ואין בהם עונשים.

 

התמונה המצטיירת, היא כזאת שמציגה מראה מול בני האדם ואומרת – למעשים הרעים שלכם יש תוצאות וכדאי שנכיר אותן היטב.