פרשת השבוע תזריע מצורע

 

יום העצמאות חל כמעט תמיד בסמיכות לפרשות הללו, המדובר בשני פרקים שעניינם המרכזי הוא טומאה וטהרה שקשורים אל מושג החירות הלאומית והחברתית שביום העצמאות, ואף אמורים לשאוב השראה לתיקון אישי וחברתי.

 

הפרשה  עוסקת תחילה בנושא לידה וברית מילה ביום השמיני. ופותחת בדיבור על אישה כי תזריע וילדה בן זכר, על ימי נידתה וימי טהרתה, כאשר יולדת בן וכאשר יולדת בת, כדלהלן:''וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָֽלְ֖דָה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥תדְּוֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָֽהֳרָ֑ה בְּכָל-קֹ֣דֶשׁ לֹֽא תִגָּ֗ע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד-מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָֽהֳרָֽהּ וְאִם-נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָֽמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב  עַל-דְּמֵ֥י טָֽהֳרָֽה: וּבִמְלֹ֣את יְמֵ֣י טָֽהֳרָ֗הּ לְבֵן֘ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן-יוֹנָ֥ה''(ויקרא פרק-יב).

 

נקודות התייחסותי מהפרשה מלכתחילה אבהיר, אינני מייצג את הפרשנות המסורתית, מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה.

 

ההתיחסות ל'תזריע היא, כְפי שֶׁגַּרְעִין יֵשׁ לִזְרֹעַ בְּמָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִצְמֹחַ בּוֹ, כָּךְ מִצְווֹת הזוֹרְעִים דַּוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חשובה בכדי שֶׁתתְגַּלֶּה ההצלחה /ות  בכל תחומי החיים במרחבי המולדת א"י.

 

קשה להבין את האיסור כאמור, שעל האישה אחרי לידה לבוא אל המקדש במשך שְׁלוֹשִׁים וּשְׁלוֹשָׁה יָמִים אם מדובר בבן זכר, אבל אם האישה הביאה לעולם בת, חל עליה איסור לבוא אל חיקו של המקדש שִׁשִּׁים וְשִׁשָּה יָמִים. לשם מה יש להכפיל את טווח זמן הטומאה אם נולדה בת.

 

מדוע? מורחקת האישה ממקום הקדושה לששים ושישה ימים, כי הביאה בת לאוויר העולם. וטומאתה פוחתת לשלושים ושלושה ימים, אם הביאה בן לאוויר העולם.

 

קשה לעניות  דעתי לקבל שבתנ"ך שחובק ערכים מוסריים נשגבים, נכנס המשפט  האמור המבזה את האישה.' יש כיום השואלים מדוע  בכלל  להרחיקה.

 

במיוחד כיום כשנשים הם לוחמות גיבורות להצלת חיים באירועי אסון 7 באוקטובר וחרי כן בלא הבדל מהגברים הלוחמים.

 

אנו נמצאים כבר תקופה ארוכה של קשייים נוראיים של רצח, אונס חפים  מפשע  בארצנו ב-7 באוקטובר, בתופת עינויים מתמשך של לוחמת עורף ומלחמת  מחץ וגבורה של צה"ל החסר כוח אדם.

 

נדרש מאיתנו, כפרטים וכחברה לקחת אחריות ולפעול בתשומת לב, נגד הנפגעים ישירות, בפועל כולנו נפגעים, ולתת יד תומכת, פיזית כלכלית ונפשית. כמו המצורע,המבודד שבפרשה גם אנחנו יכולים לבחור לעצור לרגע, לבדוק את עצמנו ולבנות מרחב של דיבור מרפא.

 

כיום אנחנו אנו חיים בעידן של רשתות חברתיות, קבוצות  וואטסאפ ותגובות מהירות הדיבור הפך מהיר יותר  מהקשבה.

 

קל להפיץ שמועות להביע ביקורת ו עוקצנית, לפרסם  ולפעמים בלי לבדוק  אם זה לשון הרע', אבל ההשלכות נותרו דומות: פגיעה בכבוד, השפלה ציבורית, ולעיתים אף פגיעה נפשית ממשית.

 

כלי התקשורת והמרחב הווירטואלי מציפים אותנו במסרים, אך כמה מהם מבוססים על אמת? על אחריות? על כבוד לזולת? היכן הדברים באים לידי ביטוי? בפוסטים ברשתות החברתיות על אישי ציבור, בתביעות לשון הרע של פוליטיקאים, בהשמצות בקבוצות ווטסאפ שכונתיות או קהילתיות, בכתבות תחקיר תקשורתיות,ם ועוד.

 

התורה מדגישה שהדיבור איננו עניין שולי הוא כוח יוצר או הורס. מן הראוילהחזיר את האחריות לדיבור לעצור לפני שמדברים, כותבים או משתפים. לשאול, האם זה אמת? האם זה נחוץ? האם זה יועיל למישהו יש להצמיח שיח מכבד בבית בקבוצה, בקהילה. לעודד הקשבה, חמלה, הבעת דעה בלי לפגוע.