רס"ן שני פלצ'י "האתגר שלנו להיות קשובים למשפחות השכולות"
לאורך כל השנה רס"ן שני פלצ'י מלווה משפחות שכולות של בני מיעוטים מכל העדות, החיבור האישי שלה למשפחות ולסביבה הפך להיות שגרה שקשר אותה לכאב של כל משפחה ומשפחה, רס"ן שני פלצ'י "למדתי מהדרוזים שיש את האמונה שזה הגורל ויש להמשיך בחיים בצל הכאב".
רס"ן שני פלצ'י ראש מדו"ר פרט ונפגעים במנהל אוכלוסיות, שנמצאת מזה שש שנים בתפקיד ויש לה קשר הדוק עם המשפחות השכולות מכל מגזר המיעוטים.
הקשר עם המשפחות השכולות בצל הקורונה
שני: "לאורך כל השנה בשגרה אנחנו מחבקים את המשפחות השכולות, למשל עורכים מספר מופעים, להורים השכולים ולאלמנות וליתומים כדי לשמר את הקשר הרציף לאורך השנה, לצד הביקורים שלי ושל מפקד היחידה ומפקדים מהחילות ומהיחידות".
שני: "השנה הקורונה השפיעה על כולם לצערי, אנחנו נהגנו לפני יום הזכרון בכל שנה לערוך ביקורים למשפחות השכולות, השנה לאור ההנחיות לא נוכל להגיע פיזית למשפחות, אנחנו כבר עם תחילת המשבר עשינו סבב טלפוני לכל המשפחות השכולות, והסברנו שאנחנו לא נוכל לפגוש אותם, שאלנו לשלומם ואיך מסתדרים בצל הקורונה, בעיקר כשמדובר בהורים שכולים מבוגרים שצריכים לשמור על בידוד ומרחק מהאוכלוסייה כדי לשמור על עצמם ובריאותם ולבדוק שהם לא לבד או הם צריכים סיוע במיוחד במארזי מזון, האמת קיבלנו הרבה פרגון על היוזמה כי המשפחות צריכות לדעת שמישהו מהצד השני דואג להם, המשפחות קיבלו את זה בצורה יפה".
שני: "פיקוד העורף עשה ימים כלילות וממשיך לעשות למען המשפחות השכולות שהם במצוקה או שהם משפחות עריריות שאין להם מישהו שיכול לעזור להם, וחילקו לכולם מארזי מזון, בהמון אהבה, לראות חיילים שמגיעים לכניסות לבתים עם המארזים זה מחמם את הלב".
מה אתם אומרים למשפחות השכולות?
שני: "השיחות שלנו עם המשפחות השכולות מאוד מרגשות, אנחנו מעדכנים אותם שלמרות שאנחנו לא יכולים להגיע, אנחנו לא שכחנו לא אותם ולא את היקירים שלהם שנפלו בשמירה על המולדת".
"אנחנו גם מעדכנים על מה שקורה בצה"ל בימים אלה של משבר הקורונה, ושאנחנו במנהל אוכלוסיות אחראים על נר זר ודגל, שהחיילים שלנו בערב יום הזכרון, יפקדו את בתי העלמין של כל מגזר המיעוטים, ויניחו נר נשמה זר ודגל על כל קבר, המשפחות מאוד התרגשו ואמרו שזה מקל עליהם בתקופה קשה זו".
שני: "לגבי הטקסים הממלכתיים בבתי העלמין הדרוזיים שלא יתקיימו, השנה יתקיים משמר הנר, מפקד בדרגת אלוף או תא"ל יחד עם קצינת נפגעים יפקדו את בית העלמין יחד עם חיילים שיעמדו לצד הנר בזמן הצפירה, לכבד את זכר הנופלים, אני אישית הגעתי לבית העלמין בעוספיה והיה חשוב לי מאוד להגיע".
בפני איזה אתגרים את עומדת?
שני: "אני חושבת שהאתגר המרכזי זה המשפחות השכולות שחייהם נעצרו והם אלה שצריכות ללמוד לחיות בצל השכול, האתגר שלנו להיות קשובים אליהם ולתת להם מענה וסיוע בכל דרך אפשרית, למשל לעדכן את משרד הביטחון, הרווחה, העובדים הסוציאליים וכל מי שעובד מולם בכל דבר שצריך מענה".
"מרגישה מאוד מחוברת למשפחות הדרוזיות ולשאר משפחות השכול במגזר המיעוטים, יש שוני בעיקר במנהגי האבלות, אבל לדעתי יש כל כך הרבה דברים מייחדים ומרגשים בכל דת, בדת הדרוזית יש הרבה דברים שמרגשים אותי וידועים לכל המדינה, כמו הכנסת האורחים שיש להם, והחמימות והאהבה שהם מחזירים".
האם את מרגישה שוני כשמגיעה למשפחה שכולה דרוזית?
שני: "אני נחשפת למנהגים שונים משלנו, למשל במנהגי האבלות, מה שיפה אצל הדרוזים שמאפשרים למשפחה לערוך אקט של פרידה מהחלל".
"יש את האמונה שזה הגורל ויש להמשיך בחיים בצל הכאב, ויש את האמונה בגלגול נשמות, זה אומנם עושה הקלה אבל עדיין אף אחד לא יכול למלא את החלל שנוצר, כי הם לא צריכים את יום הזכרון כדי לזכור את הבן האח או האבא, הם זוכרים אותו כל יום".
מה את חושבת על ההתמודדות של האלמנות?
שני: "התמודדות עם השכול של נשים היא שונה, יש כאלה שמחליטות לצאת לעבוד ולהמשיך את החיים ויש כאלה שיושבות בבית ומגדלות את הילדים, אני רואה הרבה תעצומות בקרב האלמנות, נשים חזקות שעברו המון ויש להן יכולת הכלה, ולגדל ילדים וללמד אותם את מורשת הבעל שנפל, בשנה הראשונה של האבל זה כזה הלם וקשה לעכל את האבידה והן ממשיכות להתמודד שנה אחר שנה, אני כל פעם מחדש מורידה את הכובע בפני הנשים האלה".
האם המשפחה שלך תומכת ומעודדת אותך?
שני: "המשפחה שלי מאוד תומכת בי, בעלי מאוד תומך ועוזר בבית, ועכשיו במשבר הקורונה כשאני לובשת מדים נמצאת בתפקיד כל הזמן, אז בעלי תמיד עם הילדים בבית, תומך בי ועוזר לי, הוא עצמו רואה בתפקיד שלי כשליחות, ומאוד גאה בתפקידי ובמה שאני עושה".
שש שנים בתפקיד קצינת נפגעים
שני: "להיות קצינת נפגעים זו זכות גדולה, תמיד אני באה לחזק ואני יוצאת מחוזקת, ואני שמחה שנתנו לי לעשות את התפקיד לתקופה כזו ארוכה, כשאני מלווה את המשפחות במשך שנים, אז אני רואה בעצם את הבחירה בחיים, דבר שאנחנו כבני אדם מסגלים לעצמנו".
האם הוצעו לך תפקידים אחרים?
שני: "הציעו לי לעשות תפקידים אחרים ולא פעם, ואני ממש נלחמת לא לעבור תפקיד, אני חושבת שזה תפקיד מאתגר, אדם שהוא איש של אנשים מאוד יתחבר לתפקיד זה, אני לא רוצה לעבור מהתפקיד הזה וכל עוד זה נתון לשיקול דעתי אמשיך לעשותו בגאווה ובשליחות רבה".
מה את אומרת ביום הזכרון ומה את מאחלת לרגל החגים ויום העצמאות?
שני: "במדינת ישראל אנחנו רגילים לדינמיקה הזו שהעצב תמיד נוגע בשמחה, ורואים את זה בכל יום זכרון שערב יום הזכרון אנחנו מבכים את החללים, ומחבקים את המשפחות השכולות ועומדים דקה דומיה לזכר הנופלים, וכמה שעות אחרי אנחנו חוגגים את יום העצמאות של מדינת ישראל, והשנה בשל הקורונה הכל התבטל, אז אם אני מחברת את זה למה שאני מאחלת השנה, אז אני מאחלת שנעבור את משבר הקורונה בבטחה, אני מאחלת בריאות והחלמה מהירה לכל פצועי ונכי צה"ל, לכל כוחות הביטחון, למשפחות השכולות היקרות שלנו, שיעברו את התקופה הזו בחוזק נפשי ובתעצומות נפש, ואנחנו איתם אפילו שזה מרחוק, אם זה דרך שיחה בטלפון, או שליחת סרטון של ראש מנהל אוכלוסיות, או דרך הדלקת נר ורטואלי, אני מאחלת לימים טובים יותר ואמן שבשנה הבאה נהיה ביחד ונעבור לצדם את יום הזכרון ונחגוג איתם את חג העצמאות".
