שייך נדים מנסור זיכרונות מעוספיה
באים ללמוד איך החברה הדרוזית חיה בכרמל ואיך יכלה להסתדר בזמנים שלא היה כלום, מה למדו ואיך יכלו לגדל ילדים? על החברה ששרדה את התורכים הבריטים הערבים עד לכינון ישראל.
שיח' אבו פריד נדים מנסור נולד בגלעין הכפר הישן בעוספיה בשנת 1936 וחי שם עד יום זה, אבו פריד איש עם הרבה ידע והבנה ויש לו זיכרון טוב, הוא מספר את הפרטים הכי קטנים מילדותו בכפר הישן בעוספיה.
שיח' נדים רצה מאוד ללמוד והיה מתגנב לכיתת החדר שלמדו בה כדי לשמוע ולראות מה הילדים למדו, כך חיזק את השפה ויכולות הלמידה שלו.
בכל פעם שפוגשים אדם שחי בתקופה ההיא, גם כאשר היה ילד, הוא יכול לתת לנו עדות על הקושי והתנאים הנוראיים בהם חיה וגדלה חברה שלמה בכפרים בכרמל.
המפליא בכל העדויות האלה, איך ממקום קטן כזה צמחו מנהיגים מלומדים ואנשי ציבור מובילים ובעלי עסקים מצליחים.
אבו פריד נדים מנסור מחזיר אותנו לחיים בגלעין הישן של הכפר עוספיה בזמן שהתושבים היו חיים בצפיפות במרחק מטר אחד מהשני, מתוך מטרה של התגוננות נגד הגנבים והכנופיות.
למרות המצב הקשה שחיו בו, בודדים יכלו לצאת לעבוד באזור המפרץ בבתי זיקוק ובנמל ובמקומות נוספים בעמק, זו הייתה עבודה שקלטה עובדים מכל המזרח התיכון.
באותם זמנים רוב התושבים התפרנסו מחקלאות וחיו בלי תשתיות, חשמל ומיים, התושבים הובילו מים לבתים מהמעיין של עוספיה על גבי חמורים ומה שאנשים זרעו היה מיועד בעיקר לצריכה של הכפר ולא לשיווק.
בית הספר היחידי היה חדר קטן והצוות החינוכי היו שני מורים שהיו מחוץ לישוב והתגוררו בישוב, מספר התלמידים היה קטן מאוד.
שיח' נדים משתף אותנו בקשר שהיה בין הכפרים עוספיה ודאלית אל כרמל, והשיטה שבה הצליחו להדוף חלק מניסיונות השוד של כנופיות שפעלו באזור הכפרים.
שיח' נדים נוקט במספר התושבים הדרוזים ואחוז התושבים הנוצרים שהיו ואיך המוסלמים הגיעו לכפר ובנו מאהלים רחוק מהבתים בצד המערבי של הכפר.
אולי בכתבה זו נוכל לסדר לצעירים של היום איך סבלה החברה בה הם חיים היום ומה התלאות שעברו כדי להביא את המקום הזה לחוף מבטחים, ולא נטשו כמו שעשו כפרים אחרים.
