עלייה במספר כתבי האישום בעבירות מין

 

הפרקליטות רואה בטיפול בעבירות המין שליחות של ממש בהגנה על הציבור ובמתן מענה לנפגעי העבירה. בשנים האחרונות קיים שיח ציבורי ער בנושא התמודדות ההליך הפלילי עם התופעה הקשה בארץ ובעולם. הפרקליטות מייחסת חשיבות למעורבות הציבורית ולקיום שיח מתמיד בנושא זה עם נפגעי ונפגעות העבירה, ארגונים העוסקים בתחום, עורכי דין המייצגים בתיקים אלה, גופי מחקר ומשרדי ממשלה אשר עוסקים בהיבטים שונים של התופעה.

 

בדומה לשנה שקדמה לה, בשנת 2020 נפתחו בפרקליטות כ-4,100 תיקים שכללו לפחות עבירת מין אחת, ביחס ל-4,736 חשודים. כשליש מהתיקים סווגו מראש ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה בלא הגשת כתב אישום, והועברו לטיפול הפרקליטות משום שלה הסמכות להכריע בהם.

 

ב-2020 נמשכה מגמת העלייה במספר כתבי האישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בעבירות מין, כאשר הוגשו 744 כתבי אישום שכללו עבירות מין. מדובר בעלייה של כ-7% לעומת 2019 ובעלייה של כ-30% בתוך חמש שנים! בכ-16% מכתבי האישום הנאשמים היו קטינים. כ-60% מכתבי האישום ב-2020 בגין עבירות מין התייחסו לתיקים שנפתחו באותה שנה בפרקליטות, מה שמלמד על המאמצים הגדולים שנוקטת הפרקליטות כדי לקצר את משך הטיפול בתיק טרם הגשת כתב האישום.

 

 

כ-79% מהנאשמים בעבירות מין שניתן פסק דין בעניינם בשנת 2020 הורשעו באופן מלא או חלקי וביחס ל-6% נוספים נקבע כי ביצעו את העבירה שיוחסה להם, אך אין להרשיעם (מרביתם קטינים). זאת, לעומת האחוז הכללי, שעמד על כ-85% מהנאשמים שהורשעו באופן מלא/חלקי וכ-5% נוספים שלגביהם נקבע כי ביצעו את העבירה. הדבר מלמד על האתגר בניהול תיקי מין.

 

מתוך הבנה של המורכבות האינהרנטית הקיימת בתיקי עבירות המין, בין היתר בשל הקושי של נפגעי העבירה בניהול ההליך, עמדת נפגע/ת העבירה מהווה את אחד השיקולים המכריעים בנוגע להגעה להסדרי טיעון. שיעור הסדרי הטיעון בתיקי עבירות מין נמוך בהשוואה לנתון המקביל לגבי כלל העבירות.

 

ב-2020 הוצג לבית המשפט הסדר טיעון (שכלל הודאה באשמה) בעניינם של 434 נאשמים בעבירות מין שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים באותה שנה. נאשמים אלה מהווים כ-76% ממי שהורשעו או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה וכ-62% מכלל הנאשמים שהסתיים ההליך השיפוטי בעניינם בשנת 2020 (לעומת כ-83% וכ-74% מהנאשמים בכלל העבירות, בהתאמה).

 

בשנת 2020 הסתיימו ההליכים השיפוטיים נגד 267 נאשמים בעבירות מין, בלא שהוצג לגביהם הסדר טיעון. בכ-60% מהמקרים ההליך הסתיים בהרשעה חלקית או מלאה, או בקביעה שהנאשם ביצע את העבירה בלא הרשעה (בדומה לכלל העבירות). כ-12% מהנאשמים הללו זוכו באופן מלא, לעומת כ-9% בכלל העבירות. נתונים אלה מלמדים, בין השאר, על הקשיים בניהול והוכחת אישומים בעבירות מין ועל הסיכויים לכך שההליכים במקרים אלה יסתיימו בזיכוי.

 

 

הפרקליטות פועלת להגן על הציבור מפני עברייני מין גם לאחר סיום ההליך הפלילי. לאחר ריצוי העונש ולקראת שחרורם ממאסר של מי שהורשעו בעבירות מין, היא פועלת להוצאת צווי פיקוח ומעקב. בשנת 2020 הגישה הפרקליטות 728 בקשות לפיקוח על עברייני מין, ופרקליטי המחוזות הפליליים השתתפו ביותר מ-1,800 דיונים בבתי המשפט בנושא זה.

 

הרף הראייתי להגשת כתב אישום בעבירות מין הוא כמו בכל תיק אחר - "סיכוי סביר להרשעה", ולכן ישנם תיקים שנסגרים בפרקליטות, בעיקר בשל היעדר ראיות מספיקות, אולם אחוז התיקים הנסגרים בעבירות מין אינו גדול משיעור התיקים הנסגרים בשאר תיקי הפרקליטות. בשנת 2020 נסגרו במחוזות הפרקליטות ללא הגשת כתב אישום כ-2,700 תיקי מין, הנוגעים לכ-3,000 חשודים. 

 

כ-36% מהתיקים הללו סווגו מלכתחילה ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה בלא הגשת כתב אישום. ברוב המכריע של המקרים (כ-68% מהחשודים) שבהם נסגר התיק ללא הגשת כתב האישום, נבע הדבר מחוסר ראיות מספיקות. לשם השוואה, בכלל העבירות, זו הייתה עילת הסגירה בכ-59% מהמקרים. הדבר ממחיש את הקושי הראייתי האינהרנטי הקיים בטיפול בתיקים שעניינם עבירות מין, שפעמים רבות אינו מאפשר הגשת כתב אישום.

 

מתוך כלל ההחלטות הסופיות שהתקבלו בפרקליטות (בדבר העמדה לדין, סגירת התיק בלא העמדה לדין או סיום ההליך בדרך של הסדר מותנה), בכ-29% מהמקרים הוחלט להגיש כתב אישום, בכ-70% הוחלט לסגור את התיק ובכ-1% הסתיים ההליך בדרך של הסדר מותנה. נתונים אלה כמעט זהים לנתונים ביחס לכלל העבירות. הדבר מלמד על כך שאחוזי הגשת כתבי האישום בעבירות מין אינם נמוכים בהשוואה לכל העבירות, וזאת חרף האתגרים האינהרנטיים בתיקים אלה.