אל"מ איאד סרחאן מספר על אחיו איאס ז"ל

 

אל״מ איאד סרחאן:"לנגד עיניי עומד הרצון להתוות את דרכם של אחי ואבי - דרך אהבת המולדת והתרומה למדינה"; אנו כואבים, אבל לצד זאת שואבים תקווה ומתקדמים לעבר האתגרים הבאים - עבור עתיד משפחתנו ועבור ביטחון המדינה".

לרגל ציון  עשור לאסון הכרמל תפסנו לשיחה את רמת"ק עזה, אל"מ איאד סרחאן, אח שכול, בן העדה הדרוזית, ששיתף את כתבנו אודות שירות משמעותי בצל השכול שהכה בו פעמיים

איאד, יליד הכפר מע׳אר בן 51, נשוי לסאידה ואב לשלושה ילדים, משרת היום באחד מתפקידי המפתח בצה"ל ובמערכת הביטחון, אשר לו השפעה ישירה על המצב הביטחוני בדרום. 

איאד, התגייס בשנת 1988 לצבא כקצין אקדמאי, ומילא מספר תפקידים במסגרת שירותו הצבאי ביחידה לתיאום פעולות הממשלה – האחראית על מימוש המדיניות האזרחית של ממשלת ישראל כלפי יהודה ושומרון ורצועת עזה. במסגרת שירותו שימש איאד כראש מנהלת התיאום והקישור בבית לחם, עוטף ירושלים ורמאללה.

את מסלול חייו של הקצין המסור, שינו בין רגע, להבות האש שהכו אז, בדצמבר 2010, ביערות הכרמל המרהיב.

בוקר יום חמישי, 2 בדצמבר 2010, החלה לבעור האש באזור הר הכרמל - מה שבמהרה הפך את האירוע לאסון השריפה הכבד ביותר שידעה ישראל. השריפה שנגרמה מגחל של נרגילה שלא כובה כראוי, לפי החקירה הביאה לשריפה כמוה לא ידעה ישראל. כתוצאה מההתלקחות החליטו בשב"ס לשלוח לכלא דמון אוטובוס, שהוביל צוערי שב"ס שנשלחו לתגבר פינוי של אסירי הכלא.

האוטובוס נקלע לסופת אש בין מחצבות קדומים לבית אורן, קטע שהיום מכונה "עיקול המוות". האוטובוס נשרף כליל, וכתוצאה מהשריפה נהרגו הנהג, ו-37 מנוסעי האוטבוס, צוערי קורס הקצינים של שב"ס, ובינם איאס סרחאן.

הרגשתי באותם רגעים כאילו הזמן עצר מלכת איאס, בנם השמיני של של נג'יב ושפיקה סרחאן, בני העדה הדרוזית מהכפר מע'אר שבצפון הארץ, נולד ב-13 באוקטובר 1980. עם סיום לימודי התיכון בכפר התגייס לשח"ם (שירות חובה במשטרה), ובהמשך חתם שירות קבע והצטרף למשטרת מחוז ירושלים, שם שירת במתקן המעצר ב-"מגרש הרוסים".

בשנת 2007, החליט איאס להתגייס לשירות בתי הסוהר, ובתחילה הוצב בכלא הנערים "אופק" ולאחר כחודש וחצי קודם לתפקיד סמל משמרת. במקביל לעבודתו איאס סיים תואר ראשון בקרימינולוגיה ותכנן להמשיך ללמוד לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית במסלול מיוחד לאנשי ביטחון. לאור נתוניו הגבוהים וכישוריו החברתיים הבולטים, הומלץ לו לצאת לקורס קצינים באופן מוקדם מהרגיל ולהמשיך להתקדם בארגון. איאס הרגיש בשל ליציאה לקורס, וראה בכך הזדמנות להתפתחות אישית ומקצועית, לצד תרומה למדינת ישראל.

ביום האסון, שהה איאס ברמלה, יחד עם שאר צוערי הקורס, אשר נסעו לבית סוהר דמון בכדי לפנות את אסירי בית הסוהר בשל התלקחות האש באזור. האוטובוס בו נסעו עלה באש כאשר טיפס במעלה הר הכרמל. 37 צוערי קורס הקצינים נספו בשריפה וביניהם גם איאס, אשר היה בן 30 במותו. איאס הותיר אחריו אישה ושני בנים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר מג'אר.

בעת אסון שריפת האוטובוס בכרמל, אחיו הגדול של איאס, אל"מ איאד סרחאן שהה במחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין במסגרת משלחת "עדים במדים" מטעם צה"ל. בעוד שאל"מ סרחאן נכח במחנה ההשמדה ושמע עדויות על הזוועות והמשרפות שהתחרשו בזמן השואה, אחיו הקטן נקלע בעצמו לאסון.

ראש מנהלת התיאום והקישור לעזה, אל"מ איאד סרחאן מספר:"ביום המקרה במהלך ליווי של ניצול אושוויץ שסיפר את סיפורו האישי לחיילי המשלחת, הגיעו שמועות אודות האסון המתרחש בארץ השריפה בכרמל. התוודעתי כי האסון גבה את חייהם של 40 נספים, אך למרות זאת לא ביצעתי את הקישור כי ידעתי כי אחי נמצא ברמלה".

לאחר הטקס המסכם של המשלחת הבין איאד מתוך הקולות באולם כי הנספים הינם צוערי שב"ס: "הבנתי שעלול להתרחש הנורא מכל. כשהבנו זאת, החלו אנשים להתפלל מתוך האולם לשלומו של איאס. הרגשתי באותם רגעים כאילו הזמן עצר מלכת.  באותו הערב, בשעה 23:00 נודע לי הנורא מכל -איאס אינו נמצא עוד בין החיים".

איאד מתאר את אחיו איאס, כאור של הבית, בעל אנרגיות חיוביות, חייכן וכריזמטי, הנמצא תמיד במרכז האירועים: "עוד משחר ילדותו ידע כי ביכולתו לקבל את כל מבוקשו מההורים, אך לא נהג לבקש דברים שאינם ברי השגה. תמיד פיזר את שמחתו לכל עבר, והשפיע טוב על כל סובביו. הוא תמיד נהנה מהחיים ודאג קודם כל לאשתו וילדיו".

השכול היכה שנית למרות המקרה המצער, השכול היכה במשפחת סרחאן בפעם השנייה תוך פחות משנה -  איהאב סרחאן, מורה למתמטיקה ומחשבים ואחיהם הקטן של איאד ואיאס, נהרג בגיל 42 בתאונת דרכים לאחר שאיבד שליטה על הרכב בו נהג והתנגש בחומה לאחר האסון שפקד את משפחתו.

אב המשפחה, דמות מוכרת ומוערכת בכפר מע'אר נג'יב סרחאן, היה מנהל בית ספר, ופעל לחזק את הקשר של העדה הדרוזית אל שורשי המדינה, והאוכלוסייה היהודית, בתוך כך חינך נג'יב את תשעת ילדיו לאהבת המולדת ולתרומה ניכרת לביטחון מדינת ישראל. בין היתר, הטמיע לימודים היסטוריים על השואה, הוציא משלחות חינוכיות לפולין לצד יצירת שיתופי פעולה בין תלמידים יהודים לתלמידים דרוזים.

"אבי הוא המודל עליו נשענת דמותי כמפקד. הדאגה והאהבה לחיילי ופקודיי, כפי שאבי אהב ודאג לתלמידיו, הוא ערך עליון עבורי כמפקד. אני רואה בי כמי שצריך לשמש דוגמא אישית לחיילי, כאשר לנגד עיניי עומד בכל העת הרצון להתוות ולהמשיך את הדרך בה חינך אבי אותי ואת אחי - לאהבת המולדת ולתרומה ניכרת לביטחון מדינת ישראל".

לאחר ששכל 2 מילדיו, אביו של איאד, נג'יב, נפטר בשנת  2017- מה שהשאיר את איאד כסלע יציב עליו נשענת המשפחה. איאד משלב חיי משפחה, לצד שירות משמעותי בצה"ל, בתפקידו הבכיר ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים כרמת"ק עזה, תפקיד אינטנסיבי ומורכב, אשר נוגע בליבן של סוגיות ביטחוניות ואזרחיות סבוכות. במסגרת תפקידו, אל"מ איאד סרחאן מפקד על כ-130 חיילים, למעלה מ-30 קצינים ונגדים, וכ-30 עובדי מדינה, ומוביל עשייה אזרחית, במטרה לשמור על יציבות ושקט ביטחוני לתושבי הדרום.

אני רואה בחיילי צה"ל את פניה היפות של החברה הישראלית ואת החזון שעמד לנגד עיניו של אבי
"במבט לאורך השנים בחיילי צה"ל אני רואה בהם את פניה היפות של החברה הישראלית ואת החזון שעמד לנגד עיניו של אבי - מתממש. חיילים, מפקדים ועובדי מדינה המגיעים משלל גווני האוכלוסייה הישראלית – יהודים, דרוזים, נוצרים ועולים חדשים, המשרתים זה לצד זה, מתוך תחושת גאווה, חיבור ושייכות, במטרה לתרום לביטחון המדינה".

"הכל נראה די קרוב וטרי, אבל אנחנו מציינים כבר עשור לאסון בתור משפחה שכולה אנו כואבים מצד אחד, אבל לצד זאת שואבים תקווה ומתקדמים לעבר האתגרים הבאים עבור עתיד משפחתנו ועבור ביטחון המדינה".

 

עוד בנושא: שורוק סרחאן "עד יום זה לא קיבלנו תשובות לאסון"