שורוק סרחאן "עד יום זה לא קיבלנו תשובות לאסון"

 

איאס סרחאן ז"ל שקיבל עיטור המופת על אומץ לב הראוי לשמש מופת ועל מסירת נפשו בדרך להצלת חיים במסגרת מילוי תפקידו, באותו יום חמישי, 2/12/2010 כ"ה בכסלו תשע"א, של נר ראשון של חנוכה, כאשר החלה שריפת יער ענקית בחורשות הכרמל.

שורוק סרחאן אלמנתו של איאס, בת 29 בעת האסון, אמא לשני ילדים בני שבע ושנתיים, התאלמנה כאשר בעלה איאס שהיה צוער בקורס קצינים ניספה באוטובוס הצוערים, שהיה בדרכו לפנות את כלא דמון.

שורוק ששוחחה עם איאס ז"ל שעה וחצי לפני האסון, שמעה מאיאס שהם נוסעים באוטו לצומת בית אורן ושלמזלו הוא יעלה באוטובוס לכלא דמון ולא ישאר בכלא עתלית. זו הייתה השיחה האחרונה שלהם שהסתיימה שאיאס ז"ל אמר לשורוק "תשמרי על הילדים ועל עצמך". שורוק שאלה למה איאס אומר לה את הדברים, כאשר מובן מאליו שהיא תשמור על הילדים אבל המשפט הזה לא לקח אותה למחשבה של אובדן.

שורוק בשיחה לפורטל הכרמל והצפון: "לא האמנתי שאיאס נסע באוטובוס כי ידעתי שהוא נסע באוטו שלו, עם שני חברים שלו, והבנתי ממנו שזו משימה שישלימו אותה ואחר כך יבוא הביתה, לא האמנתי שיקרה לנו דבר כזה, ככל שהשנים עוברות הכאב הולך ונהיה יותר קשה במיוחד עם הבן הבכור שלנו וסים שמתקשה מאוד לדבר על האובדן, היום הוא בן 17, שמרגיש אחריות וכאב בתוכו שלא משתף אף אחד, אז בזמנו שהיה רק בן 7 ביום הקבורה, אחרי שהאנשים עזבו הוא הגיע אלי ושאל אותי איך נספר לאח הקטן תיימור על אובדן האבא?, וסים כנראה שמע דברים מילדים בגילו שהיה אסור לספר לו על המקרה הטרגי של אותה שריפה והמוות של ה 44 חללים".

 

 

שורוק: "אני היום עובדת כמורה לעברית בחצי משרה, נתמכת ע"י החברות והמשפחה, וזה מאוד מחזק אותי, הדבר היחיד שמפריע לי שהילדים שלי לא מוכנים לדבר על השכול, אז חיינו בתנאים קשים אני ואיאס ז"ל, שהתחתנו בגיל צעיר והתחלנו לבנות את חיינו וכאשר החיים התחילו לחייך לנו הכל נקטע".

"באותו ערב שהשמועה הופצה שאיאס בין ההרוגים, הגיעו נציגי שב"ס ורופאים ולקחו דגימות דנ"א מההורים כדי לאמת שמדובר באיאס".

שורוק: "אני לא משלימה ולא שקטה עם האסון הזה, עד היום לא קיבלנו את התשובות המספקות על מה שקרה לאיאס ולשאר החברים שניספו, רגע לפני האסון מפקד הקורס דאז אמנון והבי נסע לפני האוטובוס, הוא נטש את הצוערים שלו ומאז לא שמענו ממנו".

בתאריך  18.12.2010 פרסמנו שמשפחתו של איאס סרחאן ז"ל דורשת ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור כל השלבים שהביאו לשריפת האוטובוס ומות בנם.

אז המשפחה דרשה דוח מפורט מהנהלת בתי הסוהר, החל מנתינת ההוראה לסוהרים לעלות לאוטובוס מבלי לקחת בחשבון את הסיכונים שיש בדבר ועד להגעתו לכביש המוות ליד בית אורן.

איאס בנם של נג'יב ושפיקה, מכפר מגאר, נולד ב-13.10.1980. היה שמיני מבין תשעה אחים ואחיות במשפחה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים התגייס לשירות צבאי במשטרה, בהמשך חתם קבע והצטרף למשטרת ישראל. בנובמבר 2007, הצטרף איאס לשב"ס והחל לשרת בבית סוהר "אופק".

שורוק נזכרת בשבת האחרונה לפני האסון, שבת נעימה ורגועה שדבר בה לא העיד על העתיד להתרחש, האווירה במשפחה הייתה עליזה, אחרי הארוחה התלכדו הגברים להרמת כוסית, שיחקו ושרו ובשעה מאוחרת עזבו כל אחד לביתו.

בדרכם חזרה, התעקש איאס לשמוע שיר עצוב, המספר על פרידה של אהוב מאהובתו. למחרת בבוקר התעורר מוקדם כהרגלו, ושורוק כהרגלה הכינה לו מדים מגוהצים, איאס יצא לדרך. עשר דקות לאחר מכן התקשר לשורוק וסיפר כי שכח את הכומתה, הוא ביקש שתשאיר לו אותה בחוץ כי לא רצה שתחכה לו ותתקרר, היא שמעה ששב אך לא יצאה. כעת היא כואבת את העובדה שלא יצאה לראותו בפעם האחרונה.

ככל שמכירים את שורוק מגלים אישה חזקה עם הרבה כוחות וידע אישי ובעיקר רצון להמשיך לחיות ולחנך את משפחתה להיות חזקים כדי להתמודד עם כל סיטואציה. בין השורות שורוק ויתרה על החיים שלה למען ביתה.

 

לדברים של שורוק בסרטון