הערכות מצב
כאשר המזרח התיכון, גועש ובוער, המשטר בסוריה ובתימן, עלול להתפורר, לעומתם, במצריים וירדן, המשטר ישרוד וישאר
לפני כמעט 20 שנה כשמנהיגי ישראל יצאו להרפתקת אוסלו הם דיברו על "מזרח תיכון חדש." הנימה היתה אופטימית לא במעט בהשפעת היעלמות בריה"מ והאמונה שתחת מטרייה אמריקנית חזקה יהיה המזרח התיכון פתוח יותר לשינוי ,להשגת הכרת אש"ף בישראל ולחיות בשלום בצידה.
הם טעו טעות גדולה. המזרח התיכון הובל בהנהגת האייתוללות מטהרן מחד ואל-קאעידה מאידך,, לקראת עתיד שונה איסלאמי קיצוני סגור למערב ובז לעולם הליברלי. השינוי הדרסטי בטורקיה הוא הסמל של השינוי במזרח התיכון,, בעשור האחרון. זהו שינוי הנובע מחולשות פנימיות של המדינות המוסלמיות החילוניות והתחזקות תפיסות איסלאמיות בציבור הרחב באזור. זה מהלך היסטורי שלא מתבסס על אירוע בודד ואין מקורו בסכסוך הפלשתיני-ישראלי אלא מזרמים תרבותיים עמוקים שהגיעו עתה לכדי הבשלה ויישארו עימנו עוד שנים רבות.
על רקע זה יש להבין את שרשרת האירועים האחרונה במזרח התיכון.
בתוניסיה גרמה התקוממות עממית לכך שהנשיא המושחת ששלט ביד רמה לאורך זמן נאלץ לעזוב בבהלה את ארצו. המאבק על השלטון שם לא הסתיים. גורמים שונים נאבקים ביניהם כרגע ללא אש. ככל הנראה בינתיים לא צומח שם שלטון דמוקרטי לפחות לא בתקופה הקרובה.
מהלך ההדחה היה מושלם. אמנם זאת לא ההתקוממות הראשונה של ההמון במדינה ערבית קדמו לה הפגנות המונים לאחר רצח חרירי בלבנון שהביאו ליציאת הכוחות הסוריים אבל זאת הפעם הראשונה ששליט ערבי מודח על ידי הרחוב. עוצמת הפייסבוק והטוויטרים באה לידי ביטוי.
מעניין לעשות "ספקולציה מחשבתית" על האפשרות שמדינה פלשתינית עצמאית היתה כבר קיימת היום ביהודה שומרון ועזה. אפשר להעריך במידה רבה של סבירות שאם היא לא היתה הופכת חמאסית כבר בבחירות לפני כחמש שנים הרי הגל האיסלאמי הנוכחי היה שוטף אותה והיינו רואים היום ברמאללה את אחמד, והנייה ואת החימוש הרקטי נצבר בקלקיליה ובבית לחם 700 מטר מכפר סבא ו500- מטר מירושלים. כדאי לכל מקדמי ההסכם בישראל להביא את האפשרות הזאת בחשבון.
שאלה בעלת משמעות רחבה יותר מהדלפות "אל-ג'זירה" היא האם בעקבות תוניסיה עומדים בסכנה משטרים אחרים במרחב? סביר שהאזהרה שקיבלו שליטי האזור מרחובות תוניס עזרה להם להתארגן בזמן ובאופן שמעמיד אותם טוב יותר מול הניסיונות להעתיק את המודל למקומות אחרים. אמנם הפגנות כבר מתקיימות בערים חשובות במזרח התיכון אך כרגע לא נראה שזהו גל שיטביע את המשטרים הללו.
אלא שלא לעולם חוסן. אין איש יודע כיצד מתפתחת מחאה. מול הצלחת הרחוב התוניסאי עומד כישלונו של הרחוב בטהרן אחרי הבחירות האחרונות שם. מה שנראה כמו התפרצות המונים שתביא להחלפת המשטר באיראן הפך לאירוע טראומתי לאופוזיציה שדוכאה ביד חזקה.
ההבדל נעוץ באופן התגובה של השלטון יכולתו רצונו ונחישותו להפעיל אמצעים קשים לבלימת ההמון ועמידות כוחות הביטחון בלחץ ההמון שהם בשר מבשרו. כך או כך ההפגנות הנוכחיות במדינות הקשורות למערב והנחשבות מתונות נותנות יתרונות לגורמים איסלאמיים שסיסמאותיהם ברורות הם מאורגנים טוב יותר מאחרים לעיתים אף מושחתים פחות ותמיד נותנים תקווה לרמת ממשל טובה יותר.
במזרח הים התיכון מתנהל בימים אלה מאבק גם על דמותה של לבנון. חיזבאללה המייצג את האינטרס האיראני בקרב העדה השיעית הגדולה ביותר בלבנון צועד עוד צעד לקראת השתלטות על לבנון. שוב יוכח ככל הנראה כי במזרח התיכון הכוח הצבאי הוא הקובע בסופו של דבר את גורל המאבקים הפנימיים בין עדות ותפיסות עולם.
גורלה של לבנון הוכרע לפני שנים כאשר כל העדות נפרקו מנשקן ורק חיזבאללה נותר ארגון חמוש. מאז בסיוע השקעות איראניות ענקיות הפך חיזבאללה למדינה בתוך מדינה בלבנון ועתה הוא משתלט עליה מבפנים ואין שום כוח ממשי שעומד נגדו.
העולם הערבי שכמעט כולו סוני אחוז חרדה מהמהלך המוצלח של השיעים הקיצוניים בלבנון אך אין בידו להושיע. המערב ובראשו ארה"ב וצרפת כמו ישראל שמי שאינו מוכן להשקיע (כסף וחיי אדם) ייעלם ממפת המשפיעים במדינות האזור.
זה מה שאירע בלבנון. מי שהשתלט עליה הם האיראנים ושלוחיהם שלא חסכו בדמים תרתי משמע ועתה הם קוצרים את פירות מאמציהם. כל מי שבנה על התנתקות של סוריה מאיראן ומחיזבאללה, מן הראוי שילמד את מהלכיה לבניית הגוש של חיזבאללה והעברת השליטה בלבנון לידי חיזבאללה ואיראן. אולי כדאי לחשוב מחדש על "תקוות ההתנתקות" אולי מעולם לא היה לה בסיס.
זה יהיה אסון לעולם הנשען על מקורות האנרגיה של המזרח התיכון ותלוי כלכלית בהמשך היציבות של מדינות האזור. ישראל ערוכה למצב הקשה והמסובך הנרקם לנגד עינינו טוב מאחרים אך חומרת המצב מחייבת אותה להתכונן הרבה יותר טוב!!
