אלרגיה מילדות עד זקנה

ביטויי האלרגיה יכולים להיות קלים או חריפים, ויש חשיבות רבה לאיבחון גורם האלרגיה ולהגשת הטיפול המתאים. בחלק מהמקרים אפשר ממש להבריא.

לפני כחמשת אלפים שנה, חדרה צרעה לארמונו של אחד הפרעונים. הוא נעקץ, ותוך דקות ספורות מת. האירוע השאיר רושם עז על המצרים הקדמונים, שתיעדו והנציחו אותו לדורות. זהו התיאור הראשון בהיסטוריה האנושית של תגובה אלרגית.

"מקור המילה אלרגיה הוא בשתי מילים לטיניות: ארגוט: עבודה; אלוס: אחר", מסביר פרופ' שמעון פולק, מנהל המכון לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ברמב"ם, "שצירופן יחד אומר שבמצבים של אלרגיה תגובת הגוף היא אחרת ממה שצפוי".

כיום מהווה האלרגיה את אחת התופעות הקליניות הנפוצות ביותר. כ-20% מהאוכלוסייה המערבית סובלים מצורה כלשהי של אלרגיה, ושכיחותה רק עולה משנה לשנה. עד כדי כך, שהאלרגיה לסוגיה מוגדרת כמגיפה החדשה של העולם המערבי.

האלרגיה לסוגיה היא גם המחלה השכיחה ביותר ברפואת ילדים. "למעלה מ-10% מהילדים סובלים מאלרגיה כלשהי", אומר פרופ' עמוס עציוני, מנהל בית החולים לילדים 'מאייר' ברמב"ם. וכאשר פרופ' עציוני מדבר על מימדי התופעה, הוא מדגיש כי הדבר נכון ל-12 עד 15 השנים האחרונות, ודווקא בקרב האוכלוסייה במדינות המפותחות. הסיבה לכך מוסברת כיום בתיאוריית ההיגיינה. על פיה, דווקא התנאים ההיגייניים המשופרים של החיים בעולם המערבי הביאו לשינוי מסויים במערכת החיסונית, המתבטא יותר במחלות אלרגיות. כתוצאה מכך קיימת עלייה בשכיחות האסטמה ומחלות אלרגיות אחרות. "עם זאת", מוסיף פרופ' עציוני, "ברור שהיתרונות הרבים, שהביאה ההכרה בחשיבות היגיינה, עולים בהרבה על החיסרון המתבטא בעליה באחוז הסובלים מאלרגיה".

המנגנון שגורם לאלרגיה: בהגדרתה, אלרגיה הינה תגובה לא רגילה של הגוף לחומרים מסוימים המכונים 'אלרגנים', שרוב האוכלוסייה (כ-70%) איננה מגיבה אליהם כלל.

"לאנשים עם נטייה לאלרגיה יש תכונה לייצר סוג מסויים של חלבון נוגדן, שנקרא IgE", מסביר פרופ' שמעון פולק. "נוכחות נוגדני ה-IgE, לכשעצמה, איננה גורמת לאלרגיה, מה שגורם לה הוא הקישור שלהם לחומרים האלרגניים, המתבצע על גבי תאים מיוחדים בגוף: תאי פיטוםmast cells, המצויים לאורך כל הריריות ובעור, ותאים בזופילים המצויים בדם".

"הקישור של נוגדני ה- IgE עם האלרגנים, גורם לשחרור מתווכים, שהם בעצם גורמי האלרגיה. החשוב והידוע מבין המתווכים הלו הוא ה'היסטמין'. שחרור המתווכים כתוצאה מתהליך הקישור תלוי במידת הריכוז של נוגדני ה-IgE. ככל שריכוזם גבוה, ההסתברות לקישור ולשחרור המתווכים גדלה, וגובר הסיכוי להופעת אלרגיה מסוג כלשהו".

מקורות האלרגיה: נכון להיום, ידועים כ-300 חומרים מעוררי אלרגיה, אותם נהוג לחלק על פי מקורותיהם. החומרים הללו עלולים להשפיע באופן דומה על מבוגרים וילדים כאחד. אולם, יש כמה מאפיינים ייחודיים של אלרגיה בילדים, הקשורים למקור האלרגנים ובסוג התגובה אותה הם מעוררים.

אלרגנים סביבתיים (נשאפים): אבק, בעיקר כתוצאה מחשיפה למיקרואורגניזם בשם 'קרדית אבק הבית' המצוי בכמויות גדולות באבק בית, פרוות בעלי חיים, אבקנים מסוגים שונים (בישראל אלו הם בעיקר אבקנים של פריחת עץ הזית ושל סוגי דשא שונים). אלרגיה ממקורות אלו רווחת בקרב 10%-15% מהאוכלוסייה.

אלרגנים במזון: אלרגיה למוצרי מזון שכיחה יותר בקרב ילדים לעומת מבוגרים. מדובר על חלב פרה ומוצריו (אחת האלרגיות השכיחות ביותר בקרב פעוטות וילדים, החולפת לרוב בסביבות גיל שנתיים), ביצים, דגים (בעיקר דגי ים), בוטנים ואגוזים (שכיח בעיקר בקרב ילדים), חיטה לסוגיה. אלרגיה למזונות רווחת בקרב 5%-7% מהאוכלוסייה. מאלרגיה לחלב פרה ולמוצריו סובלים כ- 5% מהתינוקות, אולם אין קשר בינה לבין אלרגיות אחרות, שיתפתחו או לא יתפתחו במהלך החיים.

אלרגנים שמזיקים במגע: מדובר בחומרים מסויימים (בעיקר ניקל וכרום, אך גם חומרי איפור וצבעי שיער), שכאשר הם באים במגע הדוק עם העור, הם גורמים לדלקת עור (דרמטיטיס), אצל אותו חלק מהאוכלוסייה, כ3% מהאוכלוסייה שאלרגי להם.

אלרגיה לתרופות: רווחת בקרב כ-10% מהאוכלוסייה. התרופות האלרגניות השכיחות הן ממשפחת ה'פניצלין' ותרופות אנטיביוטיות אחרות, תרופות לחולים אפילפטיים, הורמונים כמו אינסולין, תרופות להרדמה מקומית וכללית, חיסונים שונים.

ארס של חרקים: דבורניים לסוגיהם, ובעיקר צרעות. אלרגיה ממקורות אלו רווחת בקרב 1%-3% מהאוכלוסייה והיא מסוכנת פחות אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. במקרים נדירים מאוד מתגלה אלרגיה לעקיצות של יתושים.
פרופ' עציוני: "אין לבלבל בין אלרגיה ליתושים לבין מקרים של תגובת יתר מקומית לעקיצת יתוש. אצל ילדים רבים קיימת תגובת יתר עורית לעקיצות של יתושים, אבל לא מדובר באלרגיה, אלא רק ברגישות העור לעקיצה, המתבטאת בנפיחות מקומית ניכרת. אלרגיה מסוג זה לרוב חולפת כשהילד גדל. למעשה, בשני המקרים כמעט תמיד שאין תופעות מסכנות חיים ובעזרת תבחין עורי פשוט ניתן להבחין בין השניים ולתת את הטיפול המתאים".

פרופ' פולק: "התגובות לאלרגיה הן מיידיות ויופיעו כמה דקות לאחר החשיפה לאלרגן המסויים, אולם לעתים נדירות התגובה מתאחרת עד מספר שעות מהחשיפה. האלרגיה יכולה להתבטא באיזורים שונים בגוף, תוך הפעלת מנגנונים שונים".

אצל ילדים עשויות להתפתח תופעות של הלם אנפילקטי (התעלפויות, קוצר נשימה), אחרי אכילת מזון שהילד אלרגי אליו, שעלולות להיות אפילו מסכנות חיים. "כשמדובר בילדים שחוו תופעה כזו", מבהיר פרופ' עציוני, "ושמעצם היותם ילדים, הם אינם מודעים במאת האחוזים למה שהם אוכלים, רצוי שיהיה תמיד בהישג יד מזרק 'אפיפן' (מזרק אוטומטי המכיל אדרנלין), שניתן להשתמש בו בעת הצורך".

פגיעה בריריות של דרכי הנשימה (אף, עיניים, סימפונות), נזלת, כיח ודמעת.
פגיעה בריריות של דרכי העיכול, מעידה בדרך כלל על אלרגיה למזון ומתבטאת בכאבי בטן, הקאות ושלשולים.
פגיעה בעור, כתמים אדומים או פריחה אדומה במקרה של 'אורטיקריה' (סרפדת, חרלת), או נגעים דלקתיים במקרה של 'דרמטיטיס' (אסטמה של העור וגם דלקת עור ממגע עם אלרגנים). בכל מקרה, תופעות האלרגיה בעור מלוות כמעט תמיד בגרד.

פרופ' עציוני: "לעיתים, המחלה קשה לאבחון בשל דמיונה למחלות עור אחרות, ולכן רצוי להתייעץ עם מומחים לצורך אבחנה".

פגיעה באיברי הנשימה ובכלי הדם – אלרגיה לעקיצות חרקים, וגם למזון ולתרופות במקרים מסויימים, עלולות לגרום בתוך דקות להתכווצות הסימפונות ולקושי בנשימה, וכן להתרחבות כלי הדם ולירידה חדה בלחץ הדם. מדובר באלרגיה חריפה ('אנפילקסיס').
אם סימפטומים אלו לא יטופלו כיאות ובזמן, הם עלולים להביא אפילו למוות.
חולים אלרגיים, הנמצאים בסכנה לאנפילקסיס, חייבים לשאת עימם תרופות חיוניות, כמו מזרק אפיפן לשעת חירום ותווית המציינת את הגורם האלרגי. במידה ומתפתח אנפילקסיס, יש לדאוג להזרקה מיידית של אפיפן.
תורשה וסביבה

"הנטייה לפתח אלרגיה היא תכונה גנטית", מסביר פרופ' עמוס עציוני, "אם הורה אחד אלרגי, לילד יש סיכוי של 30% להיות אלרגי בעצמו. אם שני ההורים אלרגיים, לילד יש סיכוי של 60% להיות אלרגי. התורשה נוגעת רק להעברת הנטייה להפוך לאלרגי. היא לא קובעת לאיזה אלרגן יהיה הילד אלרגי, וגם לא איך תתבטא האלרגיה".

גם הסביבה היא גורם חשוב מאוד. היא זו שקובעת, האם האדם בעל הנטייה לאלרגיה ייחשף לגורם האלרגיה ויפתח את התסמינים. פרופ' פולק: "אדם שיש לו נטייה לפתח אלרגיה מפריחת עץ הזית, לדוגמא, וחי מרבית חייו באילת שבה אין עצי זית , לא יפתח תסמינים אלרגיים. אולם, אם אותו אדם מחליט בגיל 40 להעתיק את מקום מגוריו לכרמיאל, הוא עלול פתאום להתחיל לסבול מתופעות אלרגיות. זה לא שהוא הפך להיות אלרגי בגיל 40, אלא שסביבתו החדשה מכילה את החומרים שאליהם הוא אלרגי מאז ילדותו, אך עד העתקת מקום המגורים לא נחשף אליהם. אותו הדבר נכון גם לגבי מזון חדש, תרופה חדשה וכו".

פרופ' שמעון פולק, מנהל המכון לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, הקריה הרפואית רמב"ם.

פרופ' עמוס עציוני, מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה, מנהל "מאייר" בית החולים לילדים, הקריה הרפואית רמב"ם.