האמירה "הדרוזים עם הצד החזק" למה ואיך ?

כל העמים כמעט התבטאו בה, אם זה צרפתים, אנגלים, ערבים ,טורקים, אפילו ישראלים וכו.

מה שהשכל אומר שעדה קטנה כמו העדה הדרוזית, יכלה לשרוד בכל מצב ומול אויבים, אפילו אימפריות ולשמור על עצמה וקיומה, הדבר נתן לכל העמים האלה להגיד את האמירה הזאת, כי אין להם שום תשובה אחרת על הישרדותם של הדרוזים בכל מצב.

במאמר הזה ברצוני להבהיר את האמירה הזו ולהוכיח לכל אלה שלא רואים את אור השמש ואת האמת הטהורה.

הדרוזים האמינו בכל דת שאלוהים שלח לאנושות, אם זה תורה יהדות, או הברית החדשה נצרות, או אסלאם וגם האמינו שכל דת שנשלחה לעולם מקורה אחד ומאל אחד, וכל דת בישרה בדת שתבוא אחריה, עד שיגיעו כולם לחוף השקט, יום הדין, כי הדתות הן כמו תחנות אוטובוס, צריך לשהות בהן, בשביל להגיע למקום הדרוש ומי שמפספס תחנה אחת הוא כבר אבד את הדרך, וישאר באותה תחנה והאוטובוס בחיים לא יחזור לאסוף אותו.

כך הדרוזים האמינו, וכך עמדו בתחנות, וכך נסעו באוטובוס, עד שהגיעו לחוף השקט, ויצאו לאור, עם נוצץ ומבריק, עם של פלא ונהיו לעדה חזקה מיוחדת באמונתה, עדה שכוח עליון מעליה, שומר אותה מכל אויב ושומר על הישרדותה, שתגיע ליום הדין, שם הקדוש ברוך הוא יעשה בית משפט עליון לצדק וישפוט כל בנאדם וכל אומה, על מעשיהם בכל הדרך ועל התנהגותם עם רעיהם וישפוט אותם על כל עוול שעשו לעצמם ועם שאר העמים.

ישו ע"ש אמר בברית החדשה, על עם האור, שהוא הצאן האמיתי ששומע דברי הרועה האמיתי, שמדבר לא מהפה שלו אלא מהפה של הקדוש ברוך הוא: "אתם אור העולם הזה לא יכול להיות בעיר מוסתר על הגבעה" (מתי 14:05),

וגם אמר: "האור שלך כדי להאיר לפני הגברים, כי הם עשויים לראות מעשים טובים שלך לתת כבוד לאביך שבשמים "(מתי 05:16)

וגם אמר : " האבן אשר הבנאים דחו אותה נהפכה לאבן היסוד ולאבן הזווית".

הדרוזים מופיע תיאורם בכל דת, שהם היו זרעוניה ומבשריה בכל זמן שהיה, עד שנהיו לעם סגולה, שנשמר ע"י הקדוש ברוך הוא, וזו סיבת הישרדות הדרוזים, אין עם שיהיה מה שיהיה שיוכל לשבור את הדרוזים, ויעשה בהם חורבן, כי תמיד היושב במרומים שומר עליהם, כי הם היו עמו הנאמן לאורך כל הדרך, עשו את מצוותיו בכל נאמנות, ולא הזניחו אותן רגע אחד, והיו לעם שהאיר את הדרך בפני כל העמים, ובסיס מעשיהם הינו חסד עם כל עם ועם, ובגלל זה קבלו תעודת הוקרה מכל העמים בלי יוצא דופן, ונקראו "עם החסד בני מערוף" .

הדרוזים הם עם של חסד ואהבת חסד, עם של רחמים, שרץ לעזור לכל מי שנזקק לעזרה, הם לא מחכים שתהיה בעיה, לא המצב המציאותי הוא היוצר את הדחף, אלא הצורך שיש בליבם.

הדרוזים למרות מספרם הקטן, היו אבן היסוד לכל אימפריה שקמה במזרח התיכון, כי כל מי שהכיר אותם מקרוב נתן בהם אימון מתוך תודעה שהם עם נאמן, אין לו שום כוונה לעשות לעצמו מדינה ריבונית, הדרוזים תמיד מחוייבים לשלטון שהם חיים תחתיו, הם מאמינים  בגורל שהשלטון בא מהאל ואין להתנגד לרצון האל, אבל אם השלטון מקפח אותם הם יכולים לעשות מרד ולמנוע את קיפוחם, ולכן כל מי שקורא בהיסטוריה של הדרוזים ימצא שבעזרתם כל שלטון התחזק.

ההיסטוריה העידה שבעזרת הדרוזים השליט סלאח אלדין האיובי יכל לנצח את הצלבנים ולגרשם מפלסטין, בשנת1138 למולד בקרב שהיה בחיטין ליד טבריה, ליד קברו של יתרו (נביא שועייב ע"ש), ועל סמך זה סלאח אלדין  בנה  את קבר יתרו כהערכה לחייליו האצילים הדרוזים.  

בשנת ( 1217-1265 )למולד, הכובש המגולי ג'נקיז ח'אן ואחריו הולאקו מינו אותם למפקדים בכירים בשל נאמנותם.

בשנת (1250-1517 ) הממלוקים נעזרו בהם בהיותם עם חזק ונאמן .

וגם בשנות (1280 – 1922) הטורקים ביקשו את עזרתם נגד אויביהם ונגד המורדים.

בשנת (1635-1572 ) פח'ר אלדין המעני השני, הקים אימפריה דרוזית בלבנון תחת השלטון העותמאני, לאחר שסירב להיכנע להם בכל מחיר, והיה מושל אהוב על כל העדות שחיו בלבנון, הוא נתן להם חופש דת, ובנה להם בתי תפילה כדרוש, והכי חשוב שהוא בנה את כנסיית הבשורה לנוצרים בנצרת, החשובה ביותר אצלם, כי שם ישו התחיל את הבשורה שלו.

אחרי שלטון פח'ר אלדין אלמעני,  התחילה תקופת השהאבים ( 1516- 1842), שהם היו דרוזים, ובנו את לבנון, ועשו ממנו תפארת שהיום מושך אליו תיירים מכל העולם ונחשב להכנסה מרכזית ללבנון היום.

בשנת (1769-1821) החיילים הדרוזים מנעו מנפוליון בונברט, הכובש הצרפתי לכבוש את עכו, ונפוליון רצה  לשכנע את ההנהגה הדרוזית  לתת לו להיכנס לעכו תמורת אוטונומיה לדרוזים, אבל הדרוזים סירבו לבקשתו וזה הכריח אותו לעזוב את עכו ולהפליג לכיוון מצרים ולכבוש אותה .

בשנת (1848) הדרוזים  בסוריה מנעו מהשליט אבראהים פאשה  בנו של מוחמד עלי פאשה שליט מצרים, מלהמשיך בכיבוש סוריה והכריחו אותו לנסוג משטחה.

בשנת (1925) המרד הדרוזי בהר הדרוזים בסוריה, בהנהגתו של סולטאן פאשה אלאטרש שניצח את המנדט הצרפתי וגרשו מהשטח הסורי, וכך שוחררה סוריה מהמנדט הצרפתי ע"י המרד הדרוזי וזכתה בעצמאותה.

גם אלאמיר מג'יד ארסלאן בלבנון, עשה מרד נגד הצרפתים, ושחרר את לבנון מהכיבוש שלהם.

בשנת (1948) הדרוזים שמרו על עצמם בזמן מלחמת השחרור של ישראל ולאחר שראו שהשליטים הערבים בגדו באומה הערבית ומכרו את פלסטין ליהודים, הדרוזים עמדו בצד וחתמו על ברית דמים עם העם היהודי ונהיו ללוחמים גיבורים שהיה להם חלק גדול בקיום מדינת ישראל, ובזכותם ישראל שרדה עד היום.

בשנת (1967) במלחמת ששת הימים בין ישראל ושכנותיה מדינות ערב, הדרוזים נשארו ברמת הגולן למרות הכיבוש הישראלי ולא עזבו, ועד היום סוריה גאה בשמירתם על הגולן כשטח סורי.

בשנת (1982) במלחמת שלום הגליל, הדרוזים בהרי השוף במלחמת האזרחים, ניצחו את הפלנגות הלבנונים שישראל וארה"ב תמכה בהם, ונהיו הכוח החזק בלבנון שהיה לו הד עולמי.

לבסוף ההיסטוריה הדרוזית מלאה סיפורי גבורה, גאווה וניצחונות, שעשתה מהם עם של שואפי חירות, עם של עצמאות, עם שלא נכנע, עם של אהבת חסד, עם של רחמים, שנהיו אבן היסוד לכל אימפריה ומדינה שקמה במזרחינו התיכון, כי אנו הדרוזים כמו החצץ הקטן שהבנאי נעזר בו ליישר את הקורה הראשונה של הבית שיוכל להחזיק זמן מול כל תופעות הטבע, כך הדרוזים הם עם החזק ובלעדיהם אין עם חזק.