השפעות הריטלין על צעירים

במרכז רפואי העמק בוצע לאחרונה מחקר אשר עסק בהשפעות ארוכות הטווח של נטילת ריטלין בגילאים צעירים אצל מי שלא אובחנו כלוקים בהפרעות של קשב וריכוז. המחקר בוצע על ידי ד"ר אבי אביטל, ראש המעבדה לחקר ההתנהגות והמוח.

לדברי ד"ר אביטל, פסיכוביולוג וחוקר בכיר במרכז רפואי העמק ובית הספר לרפואה של הטכניון: "ריטלין היא תרופה פסיכו -אקטיבית שעיקר השפעתה היא מוחית ולכן הדעת נותנת שהפרעת קשב וריכוז תאובחן על ידי פסיכיאטרים שהם ברי הסמכה באשר לצורך לטפל בריטלין ובעיקר לנטר את ההשפעות הנפשיות הנלוות".

"בפועל, התרופה נרשמת כיום לילדים, למתבגרים ולמבוגרים באופן רחב, מבלי שתמיד נעשה אבחון אחיד ומסודר, ומבלי שיש מעקב נאות על רבים מבין הנוטלים את התרופה, בעיקר אחר השינויים הנפשיים הדורשים התאמות במינון ובסוג מנגנון השחרור של התרופה. בנוסף, למרות ההקפדה של משרד הבריאות, שכיחה התופעה שבה תלמידים לפני בחינות ואנשים אשר עובדים במשמרות משיגים את התרופה מבלי שעברו אבחון כנדרש. בשל ההיקף הנרחב של ניצול התרופה, מטרת המחקר היתה לבדוק מהן ההשפעות ארוכות הטווח של מתן הריטלין במודל חולדה, כאשר החולדות קיבלו בצעירותן ריטלין, מבלי שהן אכן סבלו מהפרעות של קשב וריכוז".

בשל הדימיון הרב בין בני אדם לחולדות במישור המוחי והנפשי הרלוונטי לשימוש בריטלין,  נעשה שימוש במודל חולדה אשר יתרונה המשמעותי הנוסף הוא קצב החיים המואץ מאד ביחס לבני האדם, וכך ניתן לתת את התרופה בגיל צעיר ולבחון את השפעותיה כאשר החולדה בוגרת, כעבור שבועות ספורים.

תוצאות המחקר הצביעו על כך ששימוש בריטלין בגיל המקביל לגיל ההתבגרות וזאת ללא רקע של הפרעת קשב וריכוז, הוביל לעליה דרמטית במדדים התנהגותיים של חרדה ותוקפנות כמו גם בעלייה של כ - 80% בהורמונים המשקפים התנהגויות אלה, ביחס לחולדות שלא נטלו את התרופה. ההערכה היא כי נטילת התרופה בגיל צעיר השפיעה על התפתחות המוח בתקופת ההתבגרות הרגישה וזאת באופן שהשתמר לאורך זמן וללא תלות בנוכחותה של התרופה בבגרות.

לדברי ד"ר אביטל, המחקר בוצע על מודל חולדה ולא על בני אדם אולם בהקבלה לבני האדם, ובזהירות הראויה, מציע המחקר כי הריטלין היא תרופה חשובה ונחוצה לילדים ובני נוער שאכן עברו אבחון פסיכיאטרי שבו נמצא כי הם אכן סובלים מהפרעות של קשב וריכוז. יחד עם זאת ילדים הנוטלים את התרופה מבלי שאובחנו או שאינם מנוטרים כהלכה, יש חשש שהתרופה תגרום אצלם לשינויים ברמה ההתנהגותית וההורמונאלית בגיל הבגרות המאוחרת יותר, שיבואו לידי ביטוי בהתנהגות תוקפנית ובנטייה גדולה יותר לפתח הפרעות חרדה.