נקודות התייחסות מפרשת השבוע פרשת כי תבוא

 

פרשת  "כי תבוא" ידועה בשלל הקללות הנוראיות שלה באם  לא יתקיימו מצוות ה' .

 

החלק של הקללות ארוך לאין שיעור מזה של הברכות.

 

חלקן של הברכות הוא קצר ומסודר יחסית.
 

מבין הברכות מופיעה הברכה לעיר  ולכפר  גם יחד"בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה"(דברים כח ,3). כך שניתן  למצוא בה הן את יתרונות העיר והשדה כאחד! בעיר - צרכיו  של האדם זמינים והוא נהנה מכל הנוחיות הנלווית להם.

 

בכפר - מצויה השלווה אוויר צח ובדרך כלל  היחסים בין תושביה הם  יחסי  קירבה.

 

הקללות -בגין אי קיום המצוות , קשות  ביותר כגון "... יַכְּכָה ה' בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ

 

עַד אובְדֶךָ... יִתֵּן ה' אֶת־מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן־הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ... וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכל־עוֹף הַשָּׁמַיִם 
וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד" (שם כ'-כ"ו)     ועוד איומים וקללות חריגים בחריפותם ובעוצמתם.

 

הקללות כאן כדי להרתיע, כדי להפחיד, כדי להזהיר. והנטיה הטבעית  שלנו להתעלם מהן  בהיותן מסוכנת.

 

מאידך, התמונה המלאה היא זאת ששמה מראה מול בני האדם ואומרת – למעשים הרעים שלכם יש תוצאות וכדאי שתכירו אותן היטב.

 

היות וחלק  מהאוכלוסיה לא תמיד  מקיימים אורח חיים שבו קיום המצוות האלוהיות קובע את התנהלותם הרי שבמישור היומיום לא כולם חוששים מהקללות שעלולים להתרחש, בניגוד לגישה שהקללות יתרחשו "וְהָיָ֗ה אִם־ לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְו‍ֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו".

 

יצויין שחלק מן האיומים והקללות מצטלבים עם סוגיות חברתיות רלוונטיות מאוד עבורנו. היות  ועל מעשים קשים ונוראיים יש מחיר כנאמר:

 

אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן; אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּֽר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הו  בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן; אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דַּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: (פרק כז' יז'-כה')

 

מין הראוי  לעמוד באומץ מול שלל הקללות  ,ולא לנסות להתעלם מהם, למעשים שלנו יש תוצאות. לחטאים החברתיים שלנו יש תוצאות. ליחס שלנו לסביבה יש תוצאות. לדרך בה אנחנו מתייחסים להתנהגויות פושעות של אנשים.

 

בעיקר למנהיגות הבכורה סביבנו יש תוצאות. להתעלמות שלנו לכאורה מעוולות יש תוצאות לעיתים  קשות, במיוחד לאוכלוסיות  חלשות.

 

הפרשה  פותחת במצוות ביכורים.

 

 בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ, בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.

הפרשה נפתחת ומוצת בלשון יחיד:“והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה’ אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה”. - “ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה’ אלהיך נתן  לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה’ אלהיך לשכן שמו שם:” נאמר’ “כי תבוא”, התורה פונה לאדם פרטי שעובד את אדמתו וזכה  לראות  ממנה פרי.

 

הפרשת הביכורים היא עניינו של היחיד: “יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שבכר- קושרו בגומי ואומר: הרי אלו ביכורים”, בעוד העלאתם נעשית ברוב עם ובטקס מרשים: ” כיצד מעלין את הביכורים- כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד…מביאים תאנים וענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו. החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים”.

 

נשאלת השאלה, מה פשר המעבר בתורה מלשון יחיד ללשון רבים? ומדוע הרחיבו חכמים את המעמד הפרטי המתואר בתורה לטקס ציבורי מפואר?.

 

אנו  משיבים:התורה מנסה ללמד אותנו כי על היחיד לשתף עצמו עם הציבור. דווקא ברגע של שמחה ומימוש פרטי – הרגע בו זוכה האיכר לפרי הראשון, נדרש הוא לשתף עצמו עם הכלל. זאת, כדי ללמד את האדם להתייחס לסביבתו ולעמו ולא להתמקד רק בעצמו.

 

 

ברוך ליבמן :"אינני מייצג בהכרח את הפרשנות המסורתית,מאידך אנוכי מכבדה ומשתמש בה"