פליטת גזי חממה מטיפול בפסולת

על פי התחזיות, ההתחממות העולמית צפויה לגרום נזקים עצומים לאנושות ולפגוע באופן בלתי הפיך במערכת האקולוגית, במידה ולא תיעצר בעשורים הקרובים.

כיום שוררת הסכמה רחבה בקרב רוב המדענים על כך שפליטת גזי חממה כתוצאה מפעילות האדם היא הגורם המרכזי להתחממות העולמית. בועידת קופנהאגן שנערכה בדצמבר 2009, הציבו רוב מדינות העולם המפותחות יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי החממה בתחומן.

גם נציג ישראל בוועידה, נשיא המדינה, שמעון פרס, הצהיר על כוונה לצמצם את פליטות גזי החממה של ישראל ב-20% עד שנת 2020 (בהשוואה לתרחיש של "עסקים כרגיל").  הפחתת גזי החממה הינה משימה קשה ומורכבת. אין ספק שבכדי להשיג הפחתה משמעותית בפליטות יידרש שילוב של מגוון צעדים בתחומים שונים ובדרכי פעולה מגוונות, המגובים ברגולציה מתאימה ובתמריצים כלכליים.

תחום הפסולת אינו התורם הגדול ביותר לפליטות גזי החממה בישראל אולם הוא בהחלט תחום שטומן בחובו הזדמנות לצמצום משמעותי בפליטות גזי החממה, כפי שיתברר בעבודה זו.

בישראל מייצרים כ-4 מיליון טון פסולת מוצקה ביתית ומסחרית כל שנה. רובה המכריע של הפסולת מועברת להטמנה. דרך זו לטיפול בפסולת גורמת לפליטת גזי חממה בסך של כ- 1 מיליון   טון CO2eq בשנה. לשם השוואה, כמות זו שווה לפליטות השנתיות של כ- 200,000 רכבים פרטיים.

בעבודה זו בחנו את החלופות הקיימות לטיפול בפסולת על פי גזי החממה הנפלטים מהן. החלופות שנבחנו הן שיטות טיפול ידועות ומוכחות לטיפול בפסולת: הטמנה, שריפה, דש"ב (דלק שמקורו בפסולת), קומפוסטציה, עיכול אנארובי ומחזור פסולת יבשה.

בכדי להציג תמונה שלמה וקרובה ככל האפשר למציאות, בנינו לכל אחת מהחלופות תרחיש שבו חלק גדול מהפסולת מטופל בשיטת הטיפול המרכזית (החלופה הנבחרת) ואילו שאר מרכיבי הפסולת מועברים לטיפולים אחרים בהתאם לסוג ואיכות החומר. העבודה מבוססת ברובה על מחקר שבוצע עבור האיחוד האירופי בשנת 2001 תוך התאמת חישובי הפליטות לנתוני ישראל ושינוי התרחישים בהתאם. המחקר בוצע בשיטת ניתוח מחזור חיים שבה מחשבים את פליטות גזי החממה הנובעות מכלל הפעילויות והתהליכים הקשורים לכל אחת מדרכי הטיפול.    

מהממצאים עולה שבמצב הקיים, שבו רוב הפסולת מועברת להטמנה, נפלטים כ- 297 ק"ג ש"ע פד"ח/ טון פסולת מעורבת. בכל שאר החלופות, נפלטים פחות גזי חממה כאשר בחלופות שבהן מופקת אנרגיה או נחסכים משאבים באמצעות מיחזור, מגיעים לחסכון כולל בגזי חממה.

התרחיש המוביל בחסכון גזי חממה הוא התרחיש  שבו עיכול אנארובי הוא הטיפול המרכזי והוא תורם לחסכון של 179 ק"ג ש"ע פד"ח לכל טון פסולת מעורבת. אחריו מדורגים לפי פליטת גזי החממה, קומפוסטציה (חסכון של 134 ק"ג ש"ע פד"ח / טון פסולת מעורבת), דש"ב (חסכון של 91 גר' CO2eq/ טון פסולת מעורבת) ושריפה (חיסכון של 84 גר' CO2eq/ טון פסולת מעורבת).

מהממצאים ניתן להסיק, שבחלופות הטיפול שבהן הפסולת המעורבת מופרדת במקור לשני זרמים: אורגני רקבובי ומרכיבים יבשים, ניתן להגיע לחסכון הגבוה ביותר בפליטת גזי חממה.
הסיבות לכך הן:

• הימנעות מהטמנת חומר אורגני רקבובי בקרקע (חומר אורגני רקבובי הוא התורם המרכזי לפליטת גזי חממה מהטמנה).
• הפקת אנרגיה ממקור מתחדש (בחלופת העיכול האנארובי).
• קיבוע פחמן בקרקע באמצעות יישום חומר אורגני מעובד (קומפוסט) בקרקעות חקלאיות.
• חסכון בשימוש בדשנים כימיים.
• הפרדת המקטע היבש מאפשרת העלאת שיעורי המחזור שחוסך בחומרי גלם ובאנרגיה לייצור חומרי גלם. 

בבואנו לבחון חלופות לטיפול בפסולת הביתית יש להכניס עוד שיקולים רבים למערכת קבלת ההחלטות, עם זאת, לתמונת פליטות גזי החממה משקל רב, לא רק בגלל חשיבות נושא האקלים וההתחממות הגלובלית אלא גם בגלל שהיא משקפת, במידה מסוימת, את האופן שבו אנו מנצלים את משאבי הטבע ומצליחים להחזירם למעגל מחזורי ובר קיימא.