חדר כושר
טוב, הגיע הזמן להירשם לחדר כושר. אני יושב עם השותף שלי לשיחות להחליט לאיזה אחד אנחנו נרשמים."אם אין בריכה, אני לא נרשם לחדר כושר הזול'.
השותף שלי לא מוכן אפילו לראות את חדר הכושר שאני רוצה להירשם אליו. הוא זול, נחמד, פשוט.
בחדר הכושר שהוא רוצה להירשם אליו, יש בריכה. יותר נכון אמבטיה, ככה ששותף שלי יכול לעשות כל יום 50 בריכות, ועדיין לא להתאמץ. הוא גם יקר, אבל הכי חשוב, הוא לא פתוח 24 שעות.
-'אתה יודע, אם הוא לא פתוח כל היום, אני לא אוכל להתאמן שם.' בשעות הבוקר המוקדמות ובערב אחרי העבודה, חדרי הכושר בניו יורק מפוצצים באנשים. אני אוהב להתאמן רק אחרי 10-11 בלילה.
עד עכשיו הצלחנו לסכם כמה תנאים מוקדמים לחדר הכושר שנרשם אליו. א', הוא חייב להיות איפשהו באזור של מנהטן, עדיף באפר איסט סייד, וב', צריך שיהיה בו ציוד של חדר כושר.
אלה נראים אומנם כמו דברים טריוויאלים, וזה נכון, אבל אני ושותף שלי כבר חודשיים מדברים על הדברים המובנים מאליהם.
עכשיו הגיע הזמן לקבל החלטות קשות. בריכה או 24 שעות? זול או יקר? השיחות על סף פיצוץ.
ברגע שאני דוחה את רעיון הבריכה, חבר שלי מקצין ודורש להירשם לחדר כושר עם בריכה אולימפית, לא פחות, ופתאום הוא גם מחליט שאין לו בעיה לשלם 120 דולר בחודש.
אני מתעצבן ומחזיר לו ש-60 הדולר שהסכמתי להם בהתחלה יקרים לי, וישר מוריד את התעריף ל-40$.
אני יכול לשלם 60$ בחודש על חדר כושר. גם 120$. אני גם תמיד יכול להתאמן בשעות הנורמליות, עם שאר האנשים למרות שאני לא אוהב את זה.
אבל תכלס... אני לא בטוח שאני רוצה לחזור לחדר כושר. אני מצהיר את בראש חוצות שאני רוצה להיכנס לכושר, בגלל בריאות ותדמית וכאלה, אבל המצב לא מספיק קטסטרופלי שאני אלחם על זה.
ושלא תחשבו ששותף שלי תמים. בבריכה הוא כנראה ישתמש רק ביומיים הראשונים, ואז ישכח מקיומה אם לא גם מקיום חדר הכושר. אבל הוא לא שמן וכושר לא דחוף גם לו. אז אף אחד מאיתנו לא ממהר ואנחנו מתבצרים בעמדותינו.
אם אני אתחיל להזמין פיצות כל יום, אחרי חודש שנינו נוריד את התנאים שלנו.
כי זה לא התנאים שמהווים בעיה, אלא הרצון וההסכמה על התוצאה הסופית. לא?
אמיר אסעד, בן 27 מעוספיא, מתגורר בניו יורק וסטודנט לתקשורת.
אמיר מרצה בארצות הברית על העדה הדרוזית, כותב למגירה
ומוגדר כהמינגווי הדרוזי בעיקר על ידי עצמו. הכבשה השחורה והפחות נאה מבין 4 אחיו ואחיותיו.
לקריאה נוספת בקרו בדף הטור:
