הורים מעדיפים שילדיהם יעסקו בספורט לא שגרתי

קבוצה צעירה של בני נוער מדאלית אל כרמל שעוסקת בספורט פארקור, קופצים מבתים, קפיצות שמלוות בסלטות, המשחק דורש כושר גופני גמישות והרבה זהירות.

פגשנו את לואי חלבי ואדם חסיסי שמנסים להסביר לנו שזו תופעה שבאה מבפנים, כדחף אישי למען שחזור היסטוריה שהביאו סבסטיאן פוקן ודוד בל, בצרפת בשנות ה-90.

עאזם חלבי אביו של לואי, שמעודכן בכל צעדיו של לואי וחבריו בקבוצה, חתם על הסכם ג'נטלמני בינו לבין לואי, שלא יעבור את הגבול, שיום אחד יסכן את עצמו או את המשחקים יחד איתו.

עאזם מעדיף שלואי ובני נוער יעסקו בספורט מאשר להסתובב ברחובות הכפר, לדעתו רחובות הכפר מסוכנים יותר מהספורט הזה, ומציע להורים להיות מעורבים ולפקח ובעיקר לתמוך בילדים שלהם שמשחקים בספורט הזה.

אדם חסיסי מדבר על הספורט שתורם לו ולכל מי שעוסק בו להתפתחות אחרת, ולהתייחסות לחיים בצורה נכונה.

שאיפותיו של לואי גדולות, להגיע עם הספורט הזה קדימה, ולצרף עוד ועוד צעירים בקבוצתו.

כאשר שומעים את הצעירים מבינים שהמסר שלהם לצעירים לא לעסוק בספורט הזה, ללא הדרכה, כי זה יכול לפגוע בכל מי שמתעסק בו בצורה לא נכונה.

לואי: "בהתחלת דרכי בפארקור, למדתי לבד דרך האינטרנט, ואחר כך התחלתי ללמוד במכון וינגייט, אני עוסק בתחום זה כבר 4 שנים, המטרה שלי היא להגיע לתחרות עולמיות ולהפוך למאמן בתחום".

לדברים בסרטון

{YouTubeVideo idjns3Eg_uBBI} 

פארקוּ‏ר (Parkour) הוא ספורט אתגרי שפיתחו סבסטיאן פוקן (Sébastien Foucan) ודוד בל (David Belle) בצרפת בשנות ה-90.

מקור השם "פארקור" הוא במילה Parcours בצרפתית שמשמעותה "דרך" או "מסלול".

עיקר הפארקור הוא ההגעה מנקודה אחת לשנייה בצורה האפקטיבית והמהירה ביותר האפשרית, תוך התגברות על מכשולים בדרך, ושימוש בגוף האדם למעבר מעל מעקים וחומות. בניגוד לריצה חופשית (Free Run) המתמקדת ביפי התנועה ובשלמותה, הפארקור מתמקד במהירות, באסתטיקה, במעבר יעיל, בחשיבה מהירה ובתנועה זורמת.

לעתים כולל הפארקור ניתור מעל גדרות, מעבר קירות, סיבובים, קפיצה מגג לגג ועוד.