זו לא בושה להיות פחח!

הדרך לכלכלה ולתעשייה מפותחת היא בהכשרת כוח אדם מיומן שיתרום בהעלאת הפריון , הורדת יוקר המחייה ויהיה שותף בנטל, לא כולם צריכים להיות אקדמאים וזה לא קשור לשד העדתי.

12.02.2015 מאת: פורטל הכרמל והצפון
זו לא בושה להיות פחח!

מחסור במקצועות טכנולוגיים: התעשייה בישראל זקוקה לעובדים בעלי הכשרה טכנולוגית מתקדמת, גאוות יחידה ורצון לעבוד

"הדרך לכלכלה ולתעשייה מפותחת היא בהכשרת כוח אדם מיומן שיתרום בהעלאת הפריון , הורדת יוקר המחייה ויהיה שותף בנטל – לא כולם צריכים להיות אקדמאים וזה לא קשור לשד העדתי."

"הכשרת כוח אדם מיומן ואיכותי בתחום הטכנולוגי הוא צורך הכרחי בתעשייה", מציינת ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות ומנהלת המרכז להנדסאים באריאל השוכן בקמפוס אוניברסיטת אריאל, "יש להבין שהכשרת הנדסאים מקצועיים מהווה השקעה  במשאב מרכזי ומשמעותי לכלכלה ולתעשייה הישראלית המושתת על טכנולוגיה מתקדמת. בישראל אין משאבי טבע רבים, דרך הטכנולוגיה נוכל להתקדם ולהפחית ביוקר המחייה ולתרום לחלוקת הנטל."

נושא זה, קיבל רוח גבית מהעימות בנושא החינוך הטכנולוגי בין השר סילבן שלום לרה"מ במהלכו הטיח השר ברה"מ: "שהבן שלך יהיה פחח".  רק שהשד העדתי לא רלוונטי, מדובר בדיון מהותי לקיום התעשייה והכלכלה בישראל שיאפשר יכולת הזדמנות ללימודים לצד השתכרות לחלקים רחבים של האוכלוסייה בארץ.

שנת הלימודים האקדמית שנפתחה זה עתה, משקפת שוב עד כמה מעט בוחרים ללמוד מקצועות טכנולוגים נדרשים, זאת,  כשהדרישה בשוק ההעסקה היא עצומה. תעשייה בנויה על משולש יצרני בו  עובדים במיומנות שונות : 1. מהנדסים שמפתחים את המערכות 2. הנדסאים שמבצעים בקרה מקצועית, פיתוח ואפיון תהליכים  3. טכנאים ועובדים שעברו הכשרה טכנולוגית ומקצועית בסיסית יותר. כיום חסרים אנשי מקצוע מיומנים בכל אחת מהשדרות הללו. 

"הסיבה לכך היא שהחינוך הטכנולוגי הוזנח ונהרס לאורך עשרות שנים בישראל", מסבירה ד"ר יוכבד פנחסי, יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות בישראל ומובילה את המאבק להשוואת מעמד המכללות הטכנולוגיות המלמדות לימודי הנדסאים בוגרים בפיקוח משרד הכלכלה  למעמד המכללות האקדמיות, "על פי ההתנהלות נמשכת שנים, המדינה במעשיה אינה מכירה בחשיבותן של המכללות הטכנולוגיות , אינה מתקצבת אותן באופן ראוי לצורך תגמול כוח הוראה מצוין, ובמקביל מתפעלת גופים שאינם בעלי הכשרה והבנה בהשכלה טכנולוגית מתקדמת. הניהול הבירוקרטי והפרטת הפעילות לגורמי חוץ, הובילה לקריסת המערכת אשר "פלסטר" במתווה שנתי כספי לא ירפא.    במדינות ה OECD, אירופה וסקנדינביה – להיות עובד טכנולוגי זו גאוות יחידה, המודל להשכלה טכנולוגית במדינות אלו יכול להוות מודל למיתוג מחדש של התחום אצלנו.

בגרמניה למשל ההשכלה הטכנולוגית מתחילה לפני התיכון, כחלק מתהליך חינוכי, תרבותי וחברתי ומקצועות אלו זוכים לכבוד והערכה. בעולם המפותח השכילו להבין שמקצועות אלו תומכים בכלכלה ובהתפתחות המשק. מדובר בפחות אבטלה ויותר תעסוקה לאוכלוסייה רחבה שיכולה להתפרנס בכבוד. לא כולם יכולים להיות מהנדסים וחשוב לייצר אפשרויות בחירה: הכשרה כעובד טכנולוגי, טכנאי והנדסאי, שמשמעותן זה להיות אדם בעל ערך יצרני, שיכול לתרום לעצמו ולחברה. באירופה ובסקנדינביה אדם שהוכשר כ"הנדסאי" או לומד הכשרה מקצועית, חש גאווה– כי הוא עובד ויצרני בחברה ".

סטודנט ישראלי שלא לומד לתואר אקדמאי נחשב נחות וזאת למרות שרבים מהאקדמאים לא מצליחים להתפרנס, ובמקביל, השוק מציע עבודה בשפע ומשכורות מכובדות להנדסאים, טכנאים ועובדים טכנולוגים מיומנים. הפתרון הוא תמיכה במערכות הקיימות – במכללות הטכנולוגיות  מסבירה ד"ר פנחסי, אין צורך להשקיע בבניית מערכות לימודיות חדשות, התשתית להכשרת אנשי מקצוע,  קיימת במכללות צריך רק להשקיע בה תקציבית ולאפשר לה לשגשג ולא לחנוק אותה עם חוקי תקצוב ובירוקרטיה שאינה מאפשרת הצלחה.- כדי להצליח יש להבין השכלה מהי.

"בעשורים האחרונים הושתתה התעשייה על העלייה מחבר העמים. מהנדסים שעלו לארץ, נכנסו לואקום שנוצר ומלאו בפועל תפקידי הנדסאים. במקביל לתהליך זה", טוענת ד"ר פנחסי, "מדינת ישראל דאגה לכבות את האור בשדרת ההשכלה הטכנולוגית ולעומת זאת להדליק אורות גבוהים במסדרונות ההשכלה האקדמית, תוך דחיפת כל אדם באשר הוא לרכוש תואר אקדמאי.

מכללות אקדמיות נפתחו והמערכות קדשו את התארים האקדמיים כתאריי חובה- וזאת מבלי לראות מה הצרכים של המשק. הריפוד של המערכת האקדמית בתקציבי ענק נעשה תוך ייבוש מערכת ההשכלה הטכנולוגית תקציבית ותדמיתית. הפגיעה התדמיתית הפחיתה את כמות ההנדסאים, הטכנאים והעובדים המקצועיים. ומהנדסים נאלצו לבצע עבודה של הנדסאים והנדסאים נדחקו לרצפת הייצור. הפרת הרבדים המקצועיים מובילה לתסכול מקצועי ואישי לצד חוסר מיומנות של כל שרשרת היצרנות למרות הערך הרב בשוק העבודה.

רק בישראל התשתית לחינוך טכנולוגי מפוצלת בין משרד החינוך (המכשיר הנדסאים לאחר התיכון) ומשרד הכלכלה - מה"ט (המכשיר הנדסאים לאחר הצבא באמצעות המכללות הטכנולוגיות). זו בכפילות תקציבית שמכשירה הנדסאים בהתנהלות ובהסמכה שונה. בהפתעה רבה, דווקא המכללות הטכנולוגיות המכשירות הנדסאים בוגרים אשר בחרו את המקצועות הטכנולוגים כמקביל לאקדמיה ומעוניינים לעסוק בחייהם  אלו "נהנות "מתקציב " פחות פי 2 ממקבילתן במערכות החינוך, אשר מכשירה הנדסאים צעירים לצה"ל, אשר עלולים במהלך השנים לשנות את דעתם ולא לעסוק במקצועות אלו יותר.  המכללות הטכנולוגיות הן התשתית המשמעותית לתעשייה, כיום ישנם 28000 סטודנטים מגיל 20 ומעלה, פי 4 ויותר לעומת ההכשרה של משרד החינוך.

"הפתרון הוא כמו בארצות המפותחות להשתמש במנוף צמיחה אחד", מסבירה ד"ר פנחסי, "אין צורך בתקציבי ענק להקמת מוסדות חדשים, אלא לבסס את התשתית של המכללות הטכנולוגיות ע"י הקצאה של תקציבים, תגמול כוח האדם שעוסק בהכשרה ויצירת מערכת אחת משפיעה מהתיכון, דרך החינוך העל תיכוני- וכלה בהשכלה טכנולוגית לבוגרים לצד אקדמיה.

בארה"ב ההכשרה היא מודולרית, סטודנט לומד שנתיים לתואר המקביל להנדסאי והוא יכול להשלים לתואר מהנדס או שהלימודים מוכרים לו כתואר "כללי". מודל דומה קיים בין המרכז להנדסאים באריאל המכשיר הנדסאים בוגרים במגוון תחומי ידע ומיומנות, ובין  אוניברסיטת אריאל המכשירה מהנדסים. סטודנט הלומד לתואר הנדסאי ורוכש מקצוע לחיים יכול בהמשך לבצע השלמות לתואר מהנדס. היתרון בכך שכהנדסאי אפשר לעבוד ולהתפרנס כבר אחרי שנתיים. ובנוסף ההכשרה כהנדסאי והניסיון בעבודה יעמדו לצד אותו סטודנט כדי להיות מהנדס מנוסה ומקצועי יותר במידה וירצה. מהנדס שצומח מלמטה ומכיר את העבודה בפועל, לא רק ברמת התיאוריה, ויש לזה יתרונות רבים מבחינת המעסיק. יחד עם זאת אקדמיה אינה חזות הכל!  מי שיכול ורוצה הנושא מבורך אולם אסור לנו לקדש את האקדמיה. יש קיום למגוון האפשרויות ברכישת השכלה טכנולוגית ויש לטפל בבחירה זו ברמת המותג והחשיבות ולא כציון דרך לאקדמיה.

אחד הפתרונות להעצמת המותג  זה לפעול להכרת תואר ההנדסאי כתואר ראשון, כך נוכל להוריד מסדר היום את הרדיפה אחרי "השגת התואר הראשון" בתחומים שאינם נדרשים ולייצר הילה מקצועית ותדמיתית לתחומים שהם באמת בעלי ערך ויצרניים.

מדינת ישראל הרגה את החינוך הטכנולוגי ע"י ביטול בתי הספר המקצועיים שעסקו בהכשרת עובדים מקצועיים נדרשים כמו חשמלאים, חרטים ורתכים. צעירים רבים שלא מצאו את דרכם במערכת החינוך נפלטו. וכשמנסים היום לתקן זאת יש לקחת בחשבון שישראל היא מדינה טכנולוגית מתקדמת, שהתעשייה שלה מבוססת על טכנולוגיה עתירת ידע. וחינוך טכנולוגי משמע השכלה טכנולוגית גבוהה, שחייבת להתחיל בגלאים המוקדמים וברציפות . נדרשים תקציבים לציוד, למרצים מצוינים, לקיום מערכות עם ראש מורם בדיוק כמו בהשכלה האקדמית. רק כך יתאפשר להכשיר כוח אדם מקצועי ומיומן שיאפשר קיום של תעשייה עתירת ידע, בזה טמון כוחה של מדינת ישראל.

בסופו של דבר יש לתמוך במערכות המכשירות להשכלה טכנולוגיות הקיימות ופועלות כבר, ע"י תקציבים השווים למערכות האקדמאיות, להכיר בלימודים טכנולוגיים גבוהים כ"הנדסאי"  כתואר ראשון טכנולוגי, ובלימודים הטכנולוגים האחרים כהכנה לקראת לימודים גבוהים תוך הבנה שההשכלה האקדמאית אינה חזות הכול . המכללות הטכנולוגיות מציעות חלופה אמתית להשכלה האקדמאית - הדבר מתבטא ברמה והיקף של לימודים טכנולוגיים, במעבדות משוכללות, בביקוש במשק, וביוקרת המקצוע המתעצמת בתעשייה הישראלית. 

תגובות

מומלצים