דיון בערר תכנית קרקעות הצפון

ב- 24/3 התקיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה דיון שני בערר כנגד אישור תכנית "קרקעות הצפון" חפאג 1139/א תכנית אשר מקדמת בפועל הקמת בית זיקוק שני במפרץ חיפה ללא ידיעת הציבור.

רוב הדיון הוקדש להצגת הערר מטעם הציבור אותו הגישה האפידמיולוגית הסביבתית אלה נווה, תושבת חיפה יחד עם עו"ד רונית לירן-שקד, מומחית במשפט מנהלי, תכנון ובנייה, חנה וקופרמן יו"ר הפורום הישראלי לשמירה על החופים, ואינג'ינר ליאון רייכמן מומחה לרעידות אדמה.

לקראת הדיון שלחה עו"ד לירן- שקד את המסמך המצ"ב ובו טיוטת בדיקה ראשונית של בחינת  תרחישים ביניהם "אפקט דומינו" של פיצוץ כל המתחם עקב פגיעה מכוונת של טילים מונחי GPS  מהבדיקה עולה היא כי יפלו 1000 טילים ביום ותרחיש הדומינו עלול לגרום למאות אלפי הרוגים.

כשבוע אחרי הצגת הנתונים במועצה הארצית, פרסם פיקוד העורף, לראשונה מאז   2007 , תרחיש ייחוס חדש למלחמת לבנון שלישית עם חיזבאללה. התרחיש  מאשר שיש בידי האויב טילים מונחי   GPS ושכמות הטילים שתשוגר מלבנון תנוע בין 1000 ל- 1500 טילים ביום. כמות ההרוגים המשוערת- עשרות עד מאות אזרחים.

נשאלת השאלה מדוע הפער הגדול במספרי ההרוגים בין התרחיש שהוצג בערר לבין זה של פיקוד העורף ?

לפי מסקנות וועדת הרצל שפיר, פגיעה ישירה שתבקע את מיכל האמוניה לבדו עלולה לגרום ביום אחד ל- 90,000 הרוגים.

בנוסף לאמוניה במפרץ חיפה יש היום לפי הערכת מומחים חומרים מסוכנים בכמות של 1 מגה טון חומר נפץ..אז מדוע תרחיש הייחוס של פיקוד העורף לא מתייחס לכמות ההרוגים והפצועים באירוע של פגיעה בחומרים הרעילים והנפיצים הללו במלחמה הבאה בצפון?

מסתבר שמדיניות פיקוד העורף היא לא לבחון תרחישים של פגיעה ישירה במתקני חומרים מסוכנים אלא רק פגיעה ליד מתקנים אלו. לעומת זאת, בבדיקה המשוערת שהציגה עו"ד לירן- שקד בפני ועדת הערר התרחיש מדבר על פגיעה ישירה שצפויה לגרום לאפקט דומינו- תרחיש שמעולם לא נבחן ע"י איזשהו גוף רשמי של המדינה.

הערר כנגד אישור תכנית קרקעות הצפון מטרתו לעצור את הגדלת הכמויות האדירות של חומרים מסוכנים המתוכננת במפרץ חיפה שמתאפשרת בין היתר בשל המדיניות של פיקוד העורף.

תכנית "קרקעות הצפון" שכבה במגירה מ- 2006 ורק ב- 2012 הוחל קידומה בפועל. היא שווקה לציבור כתכנית תמימה שמטרתה להעביר לתחומה בשטח שנמצא מזרחית לבתי הזיקוק, שלוש חוות מכלים: בחיפה את "חוות 20 האייקרס" בחוף שמן, בקריית חייים חוות הטרמינל ובטבעון חוות אלרואי.

המטרה המוצהרת- להרחיק את המכלים מריכוזי אוכלוסיה ל"קרקעות הצפון" שם פסטוראלי שמטשטש את העובדה שהמיקום נמצא ליד ריכוזי אוכלוסייה אחרים- קרוב לנשר, קריית אתא, יגור, נווה שאנן, הטכניון והסביבה.

במהלך הדיון הראשון בערר שהתקיים ב-  19/2/15 הסתבר שהמטרה המוצהרת להעתקת חוות המכלים- אין לה סיכוי להתבצע בפועל ומה שעומד מאחורי היוזמה היא מטרה אחרת-  להשתמש במתחם כאתר הליבה של תעשיית נפט בשם "קונדנסייט" שמקורו בגז הגולמי שהתגלה במאגרים, במטרה להפוך את ישראל בכלל ומפרץ חיפה בפרט למעצמת ייצוא פטרוכימית של הדלקים ותזקיקים אחרים שיופקו ממנו. את התכנית מוביל משרד התשתיות תוך הסתרתה מהציבור ומההליך התכנוני הרשמי.

במשך שנים הוסתר מהציבור שבנוסף לגז הטבעי שנחשב ידידותי לסביבה, נוצרים במהלך הפקתו תוצרי לוואי קונדנסייט- נפט חדש הדומה בתכונותיו לנפט הפוסילי. לפי תכנית מתאר תמ"א 37/ 2 , ותמ"א 37/ ח  ידוע שהקונדנסייט יוזרם בכמויות אדירות למפרץ חיפה ממתקני קליטת הגז הטבעי המתוכננים בעמק חפר ובאזור יקנעם.

במהלך  הדיון ב- 19/2 , הצהירה יזמית התכנית, חברת תשתיות נפט (תש"ן) חברה הנמצאת בבעלות ממשלתית  שהיא מתנגדת להעברת המכלים הפרטיים מחוף שמן.

נציג מועצת טבעון התנגד להעברת החווה מאלרואי בתואנה  להפסד ארנונה ולגבי העברת החווה מקריית חיים אין תקציב למימון ההעתקה. בנוסף- משרד התשתיות מתנגד לקביעת לו"ז שיתנה את פיתוח תכנית "קרקעות הצפון" בהעברת המכלים  למתחם.

כך, בחסות תכנית המוצגת לציבור כתכנית מיטיבה, מנסה היום משרד התשתיות לקדם את פרויקט התשתית הגדול ביותר שהוקם אי פעם במדינת ישראל תוך הסתרתה כדי למנוע התנגדויות לסכנות האדירות הצפויות לבריאות והחיים של מאות אלפי תושבי האזור.

בדיון השני בערר ב- 24/3 נחשפה השיטה המתוחכמת המנסה להקים במתחם "קרקעות הצפון" בית זיקוק חדש. עיריית חיפה שתפה פעולה והובילה במשך שנים קמפיין  ששכנע את תושבי האזור שהתכנית תשפר את מצבם- עובדה שגרמה לכך שלא הוגשו התנגדויות רשמיות מטעם הציבור מלבד זו שיזמה האפידמיולוגית תושבת חיפה, אלה נווה.

עורכת הדין לירן שקד העבירה בפני ועדת הערר ביקורת נוקבת והציגה בפניהם כיצד פועלת השיטה: תכנית העברת חוות המכלים מיועדת לשטח של 630 דונם מכונה בשם: חפאג 1139/א אבל היא כוללת עוד שטחים לתכנון עתידי המכונים 6—7.

בשטח 6 אושרה בהובלת משרד התשתיות תכנית לאחסון  עד 20,000 טון גפ"ם (גז נפיץ ביותר) תחת מספר תכנית אחר- תמ"א 32- 1.
במתחם 7- אתר פסולת בעל פוטנציאל זיהום אדיר המקודם בתמ"א אחרת

16/ 4/ 2  ובנוסף- משרד התשתיות דורש לאחסן במתחם  מכלי נפט ענקיים (קונדנסייט) אשר כאמור נוצר בהליך הפקת הגז הגולמי.

השיטה היא לאשר סטטוטורית בתכנית שיועדה להעתקת חוות המכלים, שטח גדול  בהרבה המוגדר "שטח עתידי" ובבוא הרגע המתאים-  משרד התשתיות יכול לקדם בשטח זה תכניות מתאר ארציות עליהן הציבור לא יודע וכאשר יגיעו למימוש לתושבי האזור שעשויים להיפגע לא תהיה זכות להתנגד ולהתריע על סיכון חייהם ובריאותם, בדיוק כפי שקרה עם התכנית לאחסון 20,000 טון הגפ"ם שכבר אושרו סטטוטורית במתחם ליד השטח המיועד לכאורה להעתקת חוות המכלים.

שיטת הסלאמי מקדמת את התכנית בחלקים שונים, באמצעות יצירת תכניות שונות עם מספרים שונים בלי שניתן לראות את התמונה הכוללת מבלי שנעשית בדיקה של כלל ההשפעות במתחם כמו למשל הסכנה שנוצרת באחסון  1,280,000 מ"ק נפט ותזקיקים ליד 20,000 טון  גפ"ם- גז פחמימני נפיץ ביותר.

לדברי עורכת הדין לירן-שקד ובהמשך למכתב של משרד התשתיות הדורש להקים מכלי אחסון לקונדנסייט במתחם, מוסתרת בהליך התכנוני של תכנית קרקעות הצפון הכוונה להפיק מהקונדנסייט בבתי הזיקוק כמויות אדירות של גפ"ם דלקים ותזקיקים שיאוחסנו אף הם בקרקעות הצפון ולייצאם לחו"ל דרך נמל המפרץ ולמדינות שכנות באמצעות שינוע במשאיות ורכבות ביבשה.

מדובר  בכמויות אדירות המסכנות את כלל תושבי האזור בלי שהנתונים יונחו על שולחן מקבלי ההחלטות בצורה גלויה ומבלי שייערך תסקיר  שיבחן את ההשפעה הנרחבת של הסיכונים הבריאותיים, הבטיחותיים והסביבתיים של תכנית זו על מאות אלפי תושבי האזור.

"לא צריך שום פצצות אטום. אמרה עורכת הדין בזמן הצגת הנתונים המספריים של כמות החומרים המסוכנים שעומדים לאחסן במתחם, "אנחנו הולכים לפוצץ את עצמנו בהתנדבות".

חנה קופרמן חשפה את האופן בו משרד התשתיות מנסה לעקוף הכנת תסקירים למכלי הקונדנסייט המזהמים, באמצעות תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה שמאפשר תחת קידום "פרויקטים לאומיים" להקים מכלי נפט ללא עריכת תסקירים או חובה לשמוע התייחסות הציבור.

הקונדנסייט הוא חומר מזהם המכיל מתכות כבדות מסרטנות כמו קדמיום, אורניום, כספית, ארסן  והוא פולט פי 21 יותר חומרים אורגניים נדיפים מנפט פוסילי, כדוגמאת בנזן- מסרטן וודאי לאדם.

לפי חוות דעת מקצועית שהגישה אלה נווה, מכלי הקונדנסייט יפלטו מאות טון של חומרים אורגניים נדיפים אשר ספק רב אם יעמדו בחוק אוויר נקי.  אבל היות והקונדנסייט מוגדר כ"נפט", ניתן באמצעות תיקון 101 לחמוק מעריכת תסקיר ומלחשוף את "העובדות המפלילות" של הזיהום הוודאי שעלול למנוע את אישור התכנית.

אלה נווה, הציגה את הנזקים הקשים הצפויים לאוכלוסייה שכבר היום סובלת מתחלואה חריגה של מחלות סרטן, לב ומחלות נשימה רבות כמו אסטמה והראתה נתונים המוכיחים שאם התכנית תאושר- הזיהום יגדל במאות אחוזים ויחמיר את המצב הקשה שכבר קיים לממדים כה גדולים שלא יתאפשר לבני אדם לגור ליד המפעלים.

חנה קופרמן התריעה שהממשלה ומשרד האנרגיה יפעילו לחצים כבדים לאשר את התכנית בתואנה שאם הוועדה לא תאשר אותה- הדבר עלול לעצור את הזרמת משק הגז הטבעי, טענה שכבר הופיעה באופן מרומז במכתב משרד התשתיות שנשלח לועדה לפני הדיון הקודם.
חנה פנתה ליו"ר הוועדה ושאלה: " מה תעשה כבוד יו"ר הוועדה אם תבוא הממשלה ותטען שחייבים לאשר את התכנית ולאפשר את הגדל הזיהום והפגיעה בתושבים כי אחרת תיפגע אספקת הגז למדינה וייפגע הייצוא למדינות השכנות?  ... ניתן לספק גז טבעי למדינה ולמנוע את כל הסיכונים אם מתקני הקליטה יוקמו ליד המאגרים בלב הים , דבר שמייתר את הכנסת הנפט החדש ליבשה ואת סיכון הבריאות והחיים של התושבים".

אינג' ליאון רייכמן טען שלפי התסקיר של מתכנני התכנית יש הזהרה מפני בניית המכלים במתחם קרקעות הצפון בשל העובדה שהשטח נמצא באזור סייסמי רגיש, על קרקע מתנזלת אשר אין שום טכנולוגיה למגן עליה מבנים ובמקרה של רעידת אדמה- יתבקעו ועלולים לייצר אפקט דומינו  שיגרום לאסון המוני.

משרד הבריאות שלח לועדה מסמך רשמי עם הנתונים שמוכיחים כי קיים קשר סיבתי מובהק בין הזיהום לתחלואה החריגה בנפת חיפה. נציג המשרד הדגיש בדיון שיש לחייב את המפעלים לעמוד בערכי היעד כפי שדורש חוק אוויר נקי. לדבריו צריך להחמיר בדרישות ולא להוסיף סיכונים באזור שכבר היום הנו מוכה זיהום ותחלואה.

על רקע זה התלונן נציג חברת תשתיות נפט הממשלתית, יזמית התכנית, שזה לא הוגן שמנסים להגביל את כמות הזיהום שמותר לחברה לפלוט ב"קרקעות הצפון" בשל הקרבה לשכונות בקריית אתא בהן ערכי הבנזן כבר קרובים לגבול המותר של ערכי היעד- ערכים שאם עוברים אותם,  מסכנים בוודאות את בריאות התושבים. נציג החברה הממשלתית דרש שיאפשרו לו לזהם באופן שוויוני כמו שאר החברות הוותיקות באזור ולא להטיל עליו את הדרישה לעמוד בערכי היעד. "אנחנו מזהם קטן" אמר.

המדיניות של משרדי הממשלה וחברת תשתיות נפט היא לפתח את  התעשייה הפטרוכימית בכל מחיר תוך התעלמות מהנזקים לאוכלוסייה. משרד התשתיות מתווה את הדרך ומוביל את מימוש התכניות  ע"י אישור סטטוטורי של פיתוח תעשיית הנפט החדש בחלקים חלקים, תחת שמות שונים באופן שמסתיר ועוקף תסקירים של הסכנות  והפגיעה הקשה הצפויה לאזרחים, באופן "חוקי".

פיקוד העורף שאמור להיות החסם האחרון ששומר על בטחון האזרחים מתיישר עם המדיניות של מנהל התכנון ונמנע מבדיקת פגיעות ישירות במתקני החומרים מסוכנים במהלך הליך התכנון.

הגישה של פיקוד העורף נראית כחלק מהמדיניות הקיימת במשרדי הממשלה- לא להכין תרחישי פגיעה מכוונת בתשתיות  מסוכנות כדי לא למנוע את הקמתן...  כשאין נתונים- "הכל בסדר" וניתן להמשיך ולאשר תכניות לאחסון כמויות בלתי מוגבלות של של חומרים מסוכנים ליד ריכוזי אוכלוסיה- ולא משנה מה המחיר.