פריצת הדרך של האישה הדרוזית בשני העשורים האחרונים
נתונים שנאספו במשך חודשים מהכפרים הדרוזים בכרמל ובגליל, הרפורמה שהלכה בה האישה הדרוזית בישראל בעשרים השנים האחרונות מבלי אישור הגבר, אולי להצלת הכפרים ממצבם הנוכחי צריך לתת לנשים לנהל את הכפרים.
זו פעם ראשונה בעדה הדרוזית שמפורסמים נתונים מדויקים לגבי הבחורה הדרוזית בישראל בכל המישורים.
חשוב להבהיר שהנתונים הם בלעדיים של פורטל הכרמל בלבד, שנאספו ואותרו מכל הגורמים הרלוונטיים בישראל.
וזו הזדמנות להודות לעשרות הגורמים שעזרו לנו בהבאת הנתונים המדויקים של האישה הדרוזית בישראל ועל פריצת הדרך שלה, הנתונים קשורים לכפרי הדרוזים בישראל בכרמל ובגליל (לא כולל כפרי הדרוזים ברמת הגולן).
עד שנת 1994 האישה הדרוזית הייתה בגדר אדם שמחליטים לו מה לעשות, מה ללמוד ואיפה להיות וברוב המקרים גם חתונות היו ע"י קשר שידוך של אחד מבני המשפחה.
בתחילת שנת 1996 קרה מקרה שמעמד האישה התחיל להתחזק בחברה הכפרית הדרוזית, בעיקר בכפרי הכרמל ובמהרה החלה רפורמה של האישה הדרוזית, ההליך החל במוסדות האקדמיה, עם שינוי בליבוש הכפרי המסורתי, האישה יצאה למאבק שקט מבלי שהגבר יבין מאיפה זה בא לו, בהרבה מקרים המהפכה השקטה הזו הובילה למקרי גירושין, אלימות מעצרים ונטישת בתים.
עם המעבר לבניית קריירה כלכלית, הבחורה למדה והחלה בבניית אישיות בה הלכה יותר לכיוון האיפור והיופי ואז עברה למותגים והקשר הישיר בינה לבין בן הזוג המקומי למטרת קשר רציני עבר למפגשים גלויים בבתי קפה מסודרים בחברה בכפרים, ואז הגבר התחיל לפגוש את בנות הכיתה שלו ובנות גילו במקומות שהגבר לפני לא זכה להם וכך האישה בנתה את השלב הראשוני שאומר "אני כאן ויכולה בדיוק כמו שאתה יכול".
אין ספק שתרומת הרשויות המקומיות שקמו ונבחרו בשנת 1989 והלאה הם שנתנו לאישה להיות מעורבת בחלק ממסע הבחירות המקומי ובכל מה שנדרש ועיצבו את פני האישה בשינוי החשיבה שלנו.
בעדה הדרוזית ישנם מעל 50 אלף נשים שגילן נע בין 12 עד 100, בשנים אחרונות הרוב של הנשים הדרוזיות מפרנס ויוצא לעבודה.
במגזר הדרוזי ישנם מעל 24.5 אלף נשים שמעולם לא יצאו לעבוד ולא פרנסו לפחות פעם אחת.
במגזר הדרוזי ישנם מעל 180 בחורות העוסקות בזנות ומוכרות ע"י השלטונות בכל המשתמע בקבלת טיפולים ומעקב צמוד, הנתון הזה הוא מהנמוכים ביותר בקרב כל העדות האחרות.
בעדה הדרוזית יש בכל בית 11 בחורה נכה מלידה או שחלתה בצעירותה בכל מיני מחלות, כמו: מחלות לב, אירוע מוחי, וסרטן או ניוון שרירים ועוד.
מעל 70 אחוז מהבחורות הדרוזיות מחזיקות בתואר אקדמי, הרוב עוסקות בתחום ההוראה, וחלק מהן העדיף ללכת על מקצועות שונים,
הבחורה הדרוזית בין השנים 2008 עד 2014, עברה את כל המכשולים שהיו לה בדרך ומאז היא משולבת בכל עמדה ותפקיד, אם זה בתי חולים, מפעלים ואפילו דירקטורים ממשלתיים, נשים דרוזיות מכהנות במשרד השמאות והאוצר ובשליחות מדינית במשרד החוץ בתי משפט ועוד, הן עושות עבודה לא מביישת ובהצלחה רבה.
בחמש השנים האחרונות מעל 90 אחוז מהבחורות מעדיפות לשרת שירות לאומי של שנה ושנתיים וחלקן הגדול אחרי סיום השירות הולכות ללמוד כחלק מאפשרות ללמוד על חשבון השירות הלאומי.
מספר הבחורות שעזבו את ביתם וכפרם מאז שנת 1990 עד 31.12.2014 הוא לא עולה על 124 בנות, המספר הזה הוא יותר קטן ממספר הגברים הדרוזים שעזבו.
היום מעל 70 בנות מתגוררות בכל מיני מסגרות ושוכרות בתים בעיר, 24 בנות העדיפו לעזוב למדינות בעולם והן כלל לא שומרות על קשר עם הקהילה הדרוזית.
בעדה הדרוזית מספר הנשאיות של ה HIV קטן ביותר יחסית למספר הנשאיות מהעדות האחרות.
נקודה חשובה שנבדקת בשנים האחרונות יותר מכל, אלמנות שאבדו את הבעלים שלהם בנסיבות שונות, צבא, תאונות דרכים או מחלות, בשנים האחרונות רובן מתחתנות בשנית, מה שלא קרה בעבר.
בעדה הדרוזית, האחוז הגדול של הנשים הדתיות, נע מגיל 46 ומעלה ולגבי צעירות דתיות שיש, זה בגלל שהן נשואות עם דתיים דרוזים, או שהן בנות למשפחה דתית מהשורש.
ב7 השנים האחרונות, בעדה הדרוזית, ישנה עליה של מספר המתגרשות וירידה חדה במספר המתחתנות.
יותר בחורות מצליחות ומתקדמות בראש סולם האקדמיה והכלכלה באות מכפרי הדרוזים בצפון, הן נמצאות במספר גדול ובעמדת מפתח יותר מהבחורות שמגיעות מכפרי הדרוזים בכרמל.
בקרב הדרוזיות הדתיות, יש חלק משמעותי שההשכלה שלהן מגיעה עד 12 שנות לימוד, צעירות דתיות רובן מסיימות 12 שנות לימוד ולא ממשיכות בלימודים, מתוך אי קבלת אישור מהמשפחה הדתית ולא בגלל שהן לא יכולות ומוכנות להמשיך בלימודים. בודדות ממשיכות במכללות ובאוניברסיטאות.
המקום היחיד בו לא נמצאת אישה בשנים האלה, הוא המעמד הפוליטי וההנהגה הדתית הדרוזית ובשאר המישורים והארגונים והועדים האישה נמצאת ויש לה חותם חשוב למען ההשפעה על חיי היום יום של החברה הדרוזית בישראל.
הבחורה לא חכתה לשום אישור מהגבר ופעלה לפרוץ דרך בשיתוף המשפחה ובמיוחד האימהות של הנערות שרצו ודחפו את בנותיהן להתקדם ללמוד ולבנות קריירה ולא לסיים את החיים בביתו של הבעל.
בהיסטוריה של העדה הדרוזית , במדינות המזרח התיכון, בסוריה ולבנון ישנם מספר נשים מובילות שעשו היסטוריה בכל מה שהיה באותה תקופה כמו: סת נזירה ג'ונבלאט סבתו של וליד ג'ונבלאט ואחרות, מערכת החוקים של הדת מאפשרת לאישה לבחור את בן זוגה, נותנת לה את האפשרות לגרש את בעלה, ומעניקה לה את הזכות לרשת את הוריה, באופן מסורתי.
הבחורה הדרוזית אומרת היום, להתקדם זה לא רק בהלבשה והנעלה, זה מעבר והחלום הבא לכבוש את עמדות המפתח בפוליטיקה המקומית ובעמדה הדתית במועצה העליונה ובתי המשפט הדתי הדרוזי.
