מדוע אין אומץ לשיח' טריף לקיים דיון בסוגיית הנשים?
מאז שנת 1969 לא התקיים כינוס אחד לדון בזכויות האישה הדרוזית בישראל, מסמך של אותם שנים אסר על האישה דברים רבים, מאז הכל השתנה וההנהגה הדרוזית פוחדת ליזום דיון בנושא
חשוב להתחיל ולהסביר שכל 3 אנשי דת בכירים יכולים להתכנס ולהחליט לשנות מהלכים לשיפור מעמד האישה בחברה הדרוזית בישראל כל עוד הדברים לא פוגעים בטוהר הדת.
הדת הדרוזית מעניקה שוויון לאישה הדרוזית, אבל בפועל השוויון אינו מיושם, יש נשים רבות שרוצות להתחבר לדת ולהיות מעורבת במסגרות האלו, אבל החוקים שנקבעו דאז מגבילים אותה, ולא נותנים לה להשתלב בדת.
אם עושים סבב טלפוני לכל חברי המועצה הדתית ולאנשי הדת הדרוזים הבכירים, מוצאים כי מעל 80 אחוז בעד שאישה תנהג ברכב בתוך הכפר שלה וחלקם הגדול מאוד רוצים שאישה תשמש בעמדות מפתח בבתי הדין הדרוזים והמועצה הדתית העליונה, עד היום אין בעמדות האלה שום אישה.
שיח' אמין טריף ז"ל, בחגיגות נבי שועייב ב 1970 עמד בדבריו על הצורך בחינוך דתי וקרא לאנשי הדת בכל הכפרים להרפות בהדרכה ובחינוך דתי בעיקר בקרב בני הנוער ולחזק את יסודות הדת והמסורת בקרב הדור הצעיר.
הוזכר דאז ששיח' אמין טריף ז"ל בא במגע עם אנשי חינוך ממשלתיים לגיבוש המסגרות המתאימות לכך, כולל תשלום שכרם של מורי דת והוצאות אחרות.
שיח' לביב אבו רוכן ז"ל ששימש כקאדי לערעורים בבתי הדין הדרוזים, הדגיש את חשיבותו של מתן חינוך דתי לבנות ואמר "משום שאם אישה אינה לומדת לימודי דת, יקשה עליה לטעת בביתה את ערכי המוסר ואת יסודות אורח החיים החיובי".
אישה צעירה שהתחברה לדת, נטשה אחרי תקופה קצרה, בגלל שלא יכלה לשלב בין חיי היום יום לדת, בזה שלא ניתן לנהוג ברכב ולהסיע את הילדים לבתי הספר ולגן הילדים, למרות שהיא מסבירה שבשכונה שלה אין כלל תחבורה ציבורית ואין ביכולתה לשלם עבור הסעות לילדים הלוך וחזור בכל יום, בנוסף לתשלומים השוטפים.
בשנת 1968 דנו בנבי סבלאן במספר נושאים והוחלט על
איסור עבודת נשים מחוץ לכפר
איסור ליבוש בגדים לא צנועים
נאסר לבנות להיות בצופים
איסור לימוד בנות מחוץ לכפר
איסור לידה בבתי חולים בהם אין מיילדות נשים
נאסר על נשים להיות בקלונוע
על נשים להופיע בבגדים הולמים ארוכים בטכסים דתיים
נאסר על נשים ללבוש מכנסיים
בנוסף הוחלט שכל מי שמשתתף בחתונה בה נשמע זמר מורחק מבתי תפילה
בסוף הדיון הוחלט להטיל חרם על כל מי שחורג מסעיפי המוסכמות
כל הנוכחים אישרו וחתמו על הסעיפים
בשנת 1969 בכינוס בנבי אלחדר עה"ש בכפר יאסיף, הוחלט על מספר סעיפים שכולם קשורים לנשים
הורדת הוצאות החתונה
כתובה נמוכה מתחת ל5 אלפים לירה ישראלית
נאסר להשכיר שמלות חתונה ולחבוש כתר.
דיון בתיקון סעיפים חשובים שיתאימו לדור ולצרכי החברה העכשווית, זה לא רק נושא הנהיגה ברכב, מעבר לזה יש הרבה בעיות אחרות, שבסופו של דבר הדת מאבדת את משקלה בחברה הדרוזית בישראל ונעלמת לאט לאט, כמו שהיה בזמן המנדט הבריטי שכלל לא הכירו בדת הדרוזית ומוסדותיה.
רוב מנהיגי הדת פוחדים אחד מהשני ובעיקר פוחדים להוביל מהלכים שלא ימצאו חן בעיני המתנגדים שמיד הופכים לאויבים שלהם וזה מתבטא באי תמיכה בהם ובמעמדם בהנהגה הדתית.
היום דרוש יותר מכל לתת לאישה לנהוג בישוב שלה עם מחרם (בן משפחה שמתלווה לאישה), הרבה אנשים בני העדה רוצים ומכבדים החלטות אבל במצב הקיים זה בלתי אפשרי להמשיך בצורה בה נוהגים אנשי הדת ומנהיגי העדה שלא לוקחים יוזמה ומשנים סעיפים משמעותיים שנקבעו בזמנו שלא צפו את המצב הקיים.
תופעה שהיא לא חדשה אבל לא מטופלת ולא דנים בה כלל, כי חלקם חושב שזה נקודתי, התופעה של יציאת נשים לעיר הגדולה ולמקלטי נשים מוכות, הפכה לתופעה רחבה.
אישה שרוצה לצאת לחופשה עם בעלה ובני משפחתה, אישה שרוצה להשתתף בשמחה בה מתקיימת (زفه), מוצאת את עצמה מורחקת מהדת, ועוד ועוד הרבה סעיפים שאפשר לשנותם ורק צריך קצת אומץ לעשות כך.
למסמך המקורי שנחתם בשנת 1968
