לא צריך להשליך נעל מותר להתחתן עם אשתו של האח
במקרה של מוות של בן משפחה הרמב"ם מדגיש שנדרש הליך ייבום וחליצה, בעדה הדרוזית לא צוין שום פרק בעניין אשתו של האח מותרת כהליך ستره, מקרים בודדים של נישואים כאלה נרשמו.
הסוגיה בה נדרשנו לבדוק האם מותר ונדרש הליך בחוקים הדתיים הדרוזיים, ומה הנוהל כאשר בן משפחה נפטר ומשאיר אחריו אישה עם ילדים ובלי ילדים?.
פנינו לכל גורם אפשרי לברר את הסוגיה וגם ביקשנו את עזרתו של עו"ד כמיל מולא מנהל בתי הדין הדרוזיים ונדהמנו לדעת שבעדה הדרוזית לא נרשם שום הליך חקיקה דתית שמתייחס למצב הזה.
מאז קום מדינת ישראל ועד היום נרשמו מקרים בודדים של נישואי אח עם אשת אחיו שנפטר, בעדה הדרוזית, לעומת זאת אצל היהודים שיש חוקים לגבי הדבר הזה, גם שם אין הרבה מקרי נישואים כאלה של אח עם אשת אחיו.
בעדה הדרוזית היה נהוג לפני קום המדינה כשאח נפטר מכל סיבה שהיא, על האח (רווק בגיל חתונה), להתחתן עם אשת אחיו המנוח ולדאוג לה ולילדים אם יש, כמנהג ستره (סותרה) שמשמעותו חיסיון וביטחון חברתי וכלכלי לאשתו ובניו של המנוח.
זה שלא נרשם שום הליך בחוקים הדתיים ובבתי המשפט הדרוזיים, על זה עוד ייתנו את הדעת, הדבר נבע מזה שברגע שנפטר בעל, האישה מיד מקבלת שחרור מהכתובה הדתית العقد.
חשוב לציין שבחוקי הנישואים הדרוזים זוג יכול להתחתן או להתגרש בהליך מהיר בלי סיבוכים, ולא כמו בעדות אחרות, אולי זו הסיבה שלא נכתב דבר על נישואים עם אשת האח הנפטר.
מה שכן לא מצאנו שום איסור על נישואים כאלה בין האח לאמנתו של אחיו.
בעל שיצא למלחמה או לכל מקום ונעדר ולא יצר קשר עם משפחתו, בעוד בבית מחכה לו אישה צעירה, במקרים מסוימים אחרי זמן מה התירו לאישה להתחתן עם גבר אחר, למרות שהם לא יודעים מה היה גורלו של הבעל, אם הוא חי או מת, והיו מקרים שבעלים שנעדרו, חזרו אחרי מספר שנים והאישה הייתה כבר נשואה עם אחר.
במקרים אחרים אצל היהודים כשהאח נפטר ומשאיר אחריו אישה, אם האח לא רוצה להתחתן עם אלמנת אחיו האישה משליכה נעל לעברו וכך היא מקיימת חליצה ומותר לה אז להתחתן עם כל גבר אחר.
אצל היהודים יש חקיקה מפורטת וניתנה דעה על זה ע"י הרמב"ם ואחרים, זה נקרא מצוות הייבום שהיא מצוות עשה הדוחה איסור (לאו) המתקיים בדרך כלל, שכן אסור לאדם לשאת את אשת אחיו, אף לאחר מות אחיו, ורק במקרה בו נפטר האח ללא צאצאים, ואין סיבות המונעות את הייבום, מצווה לאדם לשאת את אשת אחיו. בויקפידיה מציינים כי בתלמוד ישנו אף דיון על הקשר בין מצוות הייבום לבין הכלל 'עשה דוחה לא תעשה'. בכל מקרה שבו האישה לא התייבמה, היא לא תתייבם יותר לעולם, שכן חזר לחול עליה איסור 'אשת אח', בתוספתא יבמות (פרק ו משנה ט) הובא כי יש לאח לייבם את האשה אחר חלוף זמן של תשעים יום ממיתת האח.
החיוב בייבום הוא רק כאשר הבעל מת ללא כל צאצאים (בנים, בנות או נכדים) חיים בעת מותו. אם לבעל לא היו אחים, קרובי המת פטורים מלייבם את אשתו. כמו כן, אם האח מנוע מלשאת את האישה, למשל מפני שהוא נשוי לאחת מקרובותיה ('איסור ערווה'), האישה פטורה מייבום וחליצה ואסורה לו מכוח איסור עריות. כל אישה הפטורה מן הייבום פטורה אף מן החליצה.
קישור לספר על חוקי הדת הדרוזית
