החוויות והסיפורים של פואז עביד במלונות הקורונה

רס״ר פואז עביד, בן 35, איש מילואים דרוזי שמתגורר בסאג׳ור. בשירותו הסדיר שירת פואז בחיל החימוש, השתחרר בשנת 2018 ומאז עובד במפעל לייצור רכבים ממוגנים.

פואז שמשרת במילואים בפיקוד העורף, בגדוד 232 מצא את עצמו מגויס למילואים לאור מגפת הקורונה מאז 19/4/20, כלומר משרת כ124 ימים במילואים. במסגרת המילואים במלוניות הקורונה התחיל כאיש חמ״ל במלון ״גולד״ בירושלים ולאחר מכן עבר למלונות נוספים וכיום הוא קמב״ץ בחמ״ל דן פנורמה ירושלים.

בתפקידיו במלוניות הקורונה מקיים קשר ישיר ושוטף עם חולי הקורונה המגיעים להתארח במלוניות ומעבר לתפקיד הפורמלי של קליטתם למלון ושחרורם לאחר החלמה, מספר פואז שישנו מרחב אחריות בלתי פורמלי.

פואז: "לאנשי המילואים במלוניות יש תפקיד מאוד משמעותי, במסגרתו הם מסייעים לחולים בכל בקשה או צורך אישי כמו מתן ציוד אישי, פתרון בעיות בירוקרטיה מול קופת החולים ושלל בעיות שצצות במהלך שהותם במלוניות".

לכאורה זו איננה המשימה שהוטלה על פיקוד העורף אך פואז מספר שכלל אנשי המילואים שמגיעים למלוניות קשובים מאוד לחולים בצדו השני של הטלפון ומנסים לעשות כל שביכולתם כדי להקל על המצב.

פואז שהיה זמן רב במלון גולד, המיועד לאוכלוסיה ערבית  ממזרח ירושלים, מספר על אותה אחריות בלתי פורמלית הבאה לידי ביטוי במספר אירועים שחווה עם החולים.

ראשית פואז היה היחיד שמדבר ערבית מבין אנשי המילואים והיה זה שתקשר איתם באופן כמעט בלעדי, כך שבפועל כמעט ולא יצא להפסקות.

פיקוד העורף מעודד את החולים מכלל האוכלוסיות והמגזרים להגיע למלוניות ועושה כל שביכולתו על מנת להנגיש ולהתאים את התנאים במלונית לאוכלוסיה כך שירגישו בנוח להתארח.

פואז אומר: ״המטרה הזו ברורה לכל איש מילואים המגיע למשימה זו ובאופן אישי אני עושה הכל על מנת ליישמה בכלל עם החולים ובתקופת שירותי במלון גולד בעיקר למול האוכלוסיה הערבית שלא ממהרת להגיע למלוניות״.

בין שלל החוויות והסיפורים שמספר פואז על הקשר האישי שנוצר בין אנשי המילואים לחולים מספר על אישה תושבת חו״ל שהגיעה לארץ להיפרד מאחותה שחלתה בקורונה והייתה במצב קשה מאוד.

האישה נדרשה לבידוד במלונית ומאחר והיא ולא תושבת ישראל היו לה קשיים בירוקרטים רבים לקבל אישור לבקר את אחותה בביה״ח. פואז ויתר אנשי המילואים בצוות שלו עשו לילות כימים ופעלו מסביב לשעון כדי לאפשר להן להתאחד, והם אכן הצליחו. למחרת המפגש החולה נפטרה, ופואז מספר ש״אחותה יצרה איתנו קשר ולא מצאה את המילים כדי להודות לצוות על הסיוע״.