למה הדרוזים מחו נגד חוק הלאום

אך עדיף בעיני להמציא שלטון חדש מאשר להתנדנד בשלטון מוכר, כמטוטלת המתנודדת במחזוריות לכאן ולכאן ומערערת את איזון ישראל וקיומה.

לא נבון לענות על השאלה שבכותרת כבר בפתיח המאמר, או אז כל מה שתכתוב בהמשך לא ימשוך את סקרנות הקורא ויוריד את הרייטינג של המאמר, אבל אני אפסח על כלל ברזל זה ואציין את תשובתי הישירה והנאיבית כאחת: אין לי שמץ של מושג מדוע הדרוזים מחו את מחאתם ועל מה עומדות יסודותיה. אוסיף חטא על פשע ואגלה לכם עוד פן פתי שלא יחמיא לי מרגיש כמתוודה ביום כיפור: אינני גם יודע למה היהודים חוקקו את חוק הלאום.

לציין כי אינני מנסה להגיד כי המוחות המבריקים שעמלו על חוק הלאום תפרו וניסחו אותו עשו עבודה ריקה מתוכן, או כי הדרוזים ומנהיגיהם שהתנגדו לחוק ומחו נגדו אינם יודעים להצביע על מה בדיוק יצא קצפם. אין ספק כי ניתן לחבר ספרים על מקור כל עמדה ועמדה, אך חרף זאת בנקודה אחת כל העמדות תיפגשנה: כל המחנות כאחד וכל אחד לחוד יתעקש נמרצות להחזיק במגילת העצמאות שירדה אליו בסיני. מחוקקי החוק ידגישו את הצורך בעיבוי חיזוק והעמקת רוב הנקודות המרכזיות במגילה שבלעדי החוק שנחקק רפויות הנה, והמתנגדים יחזיקו באותה המגילה ביתר שאת וידגישו כי החוק מסיט את מגילת העצמאות מכיוונה המקורי עד כדי זיוף. נדמה כי גם יתרו ומשה יחד לא יצליחו לגשר על הפערים שנפערו באחת בשכונה הישראלית.

והרי לכם סיפור שמטרתו להרים טיפה את רייטינג המאמר שחיבלתי בו בפתיח בשתי ידי והתגרתי בגורל... שמא כפי שאומרים המקורות מודה ועוזב ירוחם...ובכן לפני מספר ימים שוטטתי להנאתי ברשת והיגעתי במקרה לאתר יפה ומושקע המתנוסס מעליו "פורטל הכרמל". זהו האתר הרשמי של דלית אל-כרמל השוכנת על הכרמל בלב פארק הכרמל, ולא מן הסתם "דליה" הוא שמו המקוצר של הישוב הדרוזי הגדול ביותר בישראל. הפיוזים נדלקו מיד וחיברו אותי עם עבר בן 36 שנה. שם בדליה גר המפקד הדרוזי שלי בתקופת שרותי הצבאי. ברחתי מסוריה באוקטובר 80 ובזכות הערבית המקורית שלי שובצתי בשנת 82 בשלישות הראשית בענף מיעוטים שמקימו ומפקדו היה סא"ל לביב נסר אל-דין. היום, לדייק,  הוא אל"מ בדימוס.

ואם לא די בדליה ופורטלה להדליק את הפיוזים, נשוא המאמר בו נתקלתי על-גב הפורטל היה אותו האיש לביב נסר אל-דין מפקדי לשעבר, שכיהן בתפקיד הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים וסיים זה עתה את תפקידו במחוז ויצא לגמלאות. המאמר היה בן 7 שנים ובעצם זה היה מעין דיווח קצר על-אודות סיום תפקיד חשוב שהחזיק בו איש דליה. כהרגלי קראתי את כל התגובות תחת הכתבה והוכתי בתדהמה, הופתעתי. התגובות ברובן המוחלט היו ארסיות ודיברו על לביב האגואיסט היהיר שדואג רק לעצמו ומעודו לא הושיט יד למישהו מהעדה. לביב יהיר? אגואיסט? לא עוזר?! ההפך הגמור הוא האיש שהיכרתי והיכרתי היטב במשך כשלוש שנים. זכור לי איש צנוע אנושי שעיסוקו העיקרי התבטא בהגשת עזרה לכל דורש, במיוחד לחיילי עדתו וגם אני נעזרתי בידו המושטת. בו ברגע ישבתי וניסחתי פנייה לעורכי הפורטל ובקשה לפרסם מאמר בעטי שציירתי בו את האיש שהיכרתי; זאת כמאמר תגובה על הלינץ' שנעשה בו בפורטלם לפני 7 שנים.

עורכי הפורטל פרסמו גם את הפנייה והמאמר בעמוד הראשי והפגינו הבנה שאינה נהוגה באתרים מקומיים. מכאן הדרך היתה קצרה לחידוש הקשר עם מפקדי לשעבר. כל זה היה בשבוע שעבר וברקע פימפמה ההפגנה של מחאת הדרוזים נגד חוק הלאום שנערכה באותו שבוע. שוחחתי מאז עם לביב במספר נושאים אך לא בחוק הלוהט ובכוונת מכוון, שנינו לא רצינו לפתוח בפולמוס בלתי מבוקר אך הצלחתי בדרך לא דרך להבין את עמדתו העקרונית בנידון: לביב נסר אלדין מפקדי הנערץ והציוני היה נגד חוק הלאום באופן נחרץ וחד משמעי. לא יודע אם נכח בכיכר אך עמדתו הנחרצת נגד החוק ניצבה מולי כרעם ביום בהיר וזה אמר דרשני. עד אז השקפתי על הנושא מרחוק ולא הקדשתי לו תשומת לב, לא בחשתי בו, אך מאותו רגע הדברים כן השתנו.

שאלתי את השאלה הישירה: למה מחו הדרוזים נגד חוק הלאום ומה מצאו היהודים לחוקק את חוק הלאום, מה נשתנה מאז קום המדינה והמגילה עד לרגע כתיבת השורות. מה יש בחוק שאינו במגילה; זו השאלה הישירה.

הלכתי חקרתי ובחשתי, ניסיתי ככל יכולתי להיות יסודי, ולבטח נוספו דקויות משפטיות שנעדרו מהמגילה ובלעדיהם מעמדה של ישראל היהודית שונה בהחלט. הדקויות המשפטיות נועדו בשביל לסוכך על ישראל מפני התפשטות המגזר הערבי העויין בתוכה, אל תוך מגוריה, שכונותיה, עריה ומושביה. זה אמור לחסום את ההסתעפויות המשפטיות הנגזרות מהעקרונות הדמוקרטים ולקדם בזאת מגפה עתידית ברוח זו. נגיד 20,000 משפ' ערביות מהמשולש בעלי תעודות כחולות יחליטו ביום בהיר אחד, עם כסף סעודי, לעבור ולגור בשכונה תל-אביבית או במערב ירושלים. בדרך מחושבת מדויקת ומתוכננת יכול המגזר הערבי העוין לקבוע את זהות ראש העירייה של אותה עיר, ו/או ראשי עיריות בישראל ולכבוש, כפשוטו, את ישראל מבפנים. שום פרקליט יכול לעמוד בפני העליון להדוף מכה עתידית כזו בצל הנוקשות הדמוקרטית.

ישראל ומעודה התגוננה מפני פיגועי הדמוקרטיה והשקיעה מאמצים תחוקתיים ומשפטיים יותר מהשקעתה בנפת פיגועי הטרור. עם זאת, ישראל הטיפשה בעליל ומעודה לא ידעה כי אין היא דמוקרטיה ולא יכולה להיות דמוקרטיה. חוק השבות הוא הדימוי המרכזי המייצג אד הוק אי-יכולת זו. תאר לך ארה"ב או קנדה מחוקקות חוק יסוד בתמציתו מכריזות על זהות מדינתם כנוצרית ועל זכות שיבת כל נוצרי באשר הוא אל חיק מדינתו.

ישראל היא לא דמוקרטיה ומעולם היתה דמוקרטיה, אבל זה לא מונע ממנה להכריז על עצמה דמוקרטיה ולהתגונן באלף אלפי פעלולים להטוטים וטריקים מפני הדמוקרטיה. ישראל הטיפשה טוענת כי אלה מיחושי הדמוקרטיה, אך לא השכילה לראות כי אין אלו מיחושים כי אם ניגודים הסותרים כל מהות דמוקרטית. חוק השבות הוא לא דמוקרטי, ההמנון הוא לא ישראלי כי אם יהודי וכזה הוא סותר כל יסוד דמוקרטי.

קיים הבדל עצום בין מדינה דמוקרטית למדינה נאורה וישראל היא נאורה לא דמוקרטית. ישראל כהווייתה היא מדינה יהודית ונאורה אליה התקבצו כל יהדות הגולה אחרי 2000 שנות נדודים, היטלטלות, שוטטות ונוודות. צלילי הממשל שלה מזכירים מאוד את צלילי הדמוקרטיה אך לא לטעות: אין המדובר בצלילים דמוקרטים כי-אם בצלילים נאורים; מכאן מקור הדמיון בין דמוקרטיה לנאורות ולחילופין גם מקור הבילבול החולף על ישראל.

תחת ישראל הנאורה תמשיך ישראל להתנהל באופן שוויוני ותבחר את מנהיגיה על הבסיס הזה גם תחוקק את חוקיה על אותו הבסיס, וכנהוג היום ותמול שלשום, גם קבוצות המיעוט ישתתפו במנהל הנאור, ייבחרו לכנסת לייצג את שולחיהם.

תחת ישראל הנאורה ימשיכו לחיות קבוצות מיעוט הנאמנות לה, וקבוצות אלו ייטמעו בחברה כאזרחים שווה זכויות וחובות. יחיו היכן שרק ירצו שום חוק לא יגבילם או יגדירם כל עוד נאמנים הם לישראל וחוקיה ופועלים שכם אל שכם על בניין הארץ וההגנה עליה. אין ולא אמור להיות שום הבדל בין צ'רקסי יהודי דרוזי או מוסלמי. אלה הם אבני היסוד שעליהם קמה החלטת העדה הדרוזית להתקבץ ולחיות תחת גבולות ישראל היהודית. השיח אמין טריף ז"ל תמך למיטב ידיעתי בנוסחה זו וקידם אותה. מי שחיבל בנוסחה הטבעית הזאת היא מדינת ישראל המתעקשת להיות דמוקרטית והיא לא. מי שחיבל במשחק החיים וטילטל את כל שחקניו הם היהודים שראו בדמוקרטיה תבנית נערצת בעלת שם בינלאומי שאפשר לעשות בה מה שרוצים, והיא לא.

רק דבר אחד ביכולתו להציל את ישראל מעצמה: לשנות את שם המשטר שלה משלטון דמוקרטי לשלטון אחר בעל זהות ניכרת ונאורה. אינני יודע איך יקראו לשלטון הזה ואם יהיה מקובל על העולם. עדיף בעיני להמציא שלטון חדש מאשר להתנדנד בשלטון מוכר, כמטוטלת המתנודדת במחזוריות לכאן ולכאן ומערערת את איזון ישראל וקיומה.