קאסם באדר השייח' שלא מפחד לדבר על שלום

שייח' קאסם באדר בעצם לא זכה מעולם להגיד את השם אבא, מה שהעיב מאד על ילדותו, לאורך השנים שאב את כוחו דווקא מאימו, שהיוותה מופת ודוגמא בגידול ובדאגה לו ולאחיו.

מאז שהוא זוכר את עצמו שרתה עליו הרוחניות, ונושא הדת סיקרן אותו, כך שהיה זה אך טבעי שכבר בגיל 13, שם פעמיו אל ברכיה של הדת.

אט אט הוא התחיל להתחבר לשייח'  אמין טריף, מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית והפך עד מהרה בן טיפוחיו. אחת לשבוע נסע אליו לשמוע וללמוד מחוכמתו ומדי פעם אף הצטרף לנסיעותיו.

בגיל 17 נסע ללבנון ללמוד בביה"ס הגבוה, ללימודי הדת הדרוזית בחצבייה. סמוך לסיום לימודיו הכיר את אישתו וכעבור זמן קצר השניים נישאו, בשנת 1990 כשסיים את לימודיו שב יחד איתה אל חורפיש. כל אותה העת, עד לנסיגתו של צה"ל מלבנון בשנת 2000, הם יכלו לבקר את בני משפחתה של אישתו. לאחר הנסיגה הגבול ניסגר ונשללה מהם הזכות לפגוש במשפחתם.

הקושי בנתק המשפחתי, נוכח מאז כל הזמן בחייה של מהא אישתו, שנבצר ממנה אפילו מלהשתתף בלווייתם של הוריה. הניתוק הכפוי הביא אותו למסקנה, שבני עדתו משלמים מחיר כבד בכמה מישורים, הן בדבר המשכיות העדה ושימור הגחלת המשפחתית שנקטעת עקב פיזורם והן על רקע נאמנותם למדינה בה הם חיים, דבר שיכול ליצור מלחמת אחים, בוודאי באזור מועד לפורענות, כמו המזרח התיכון.

מאז בוער בו הרצון לפעול למען קירוב משפחות, בקרב עדתו מעבר לגבול.

כששב לחורפיש ניהל את אתר הקדוש נבי סבאלאן עה"ש, המקום השני בקדושתו לדרוזים ועשה זאת למעלה מ20 שנים. משסיים את תפקידו פנה לכיוון נושא ההסברה והחייה את כישורי המנהיגות והכריזמטיות שבו.

בשנים האחרונות בין היתר, הוא שם את יהבו בפיתוח ובשימור מזאר מוסטפא באדר הצדיק הקדוש, שהוא אף נמנה על צאצאיו ובסיוע משפחתו והעדה, לקח על עצמו לשמר את שרידי החילווה, שהצדיק בנה ונמצאת בחורפיש עוד מלפני 270 שנים.

בימים בהם השנאה גואה והפילוג חי ובועט, נותן אותותיו על פני כל הגלובוס ומדגיש את התרחקות האדם מן הערכים, החליט השייח' קאסם באדר לצאת בפעילות מקרבת לבבות והקים את המועצה לשלום העולמית בשנת 2016,  הכוללת 15 אירגוני שלום ברחבי העולם.

מטרת המועצה לצרף חברים מכל הדתות, במטרה לעבוד יחד ולגדל דורות חדשים, לאמונה בשלום ואחווה ובהעצמת השיח בין הדתות, למען הגשמת שוויון ושלום בין כל העמים. כחלק מפעילות המועצה הוא גם מייצג את המיעוטים במזרח התיכון באו"ם ולאחרונה אף שוקד על הקמת אירגון דרוזי עולמי, שמרכזו יהיה בגרמניה ויתן מענה לדרוזים שברחו מלבנון וסוריה.

בארץ הוא מרכז את פעילויותיו בקרב בני נוער, חיילים, קבוצות למינהן, אנשי דת וכמו כן נשים, שהוא דוגל במעמדם ובכבודם ועושה מעגלי שלום של נשים מדתות שונות.

"שני דברים יכולים להביא לשלום במזרח התיכון" שייח' קאסם אומר "הראשון שנבנה דור חדש שיתבסס על ערכים של כבוד, אהבה וקבלת האחר.

והשני שנגדל דור של אנשי דת, שיודעים לפרש את הדת כהוויתה האמיתית והטהורה ולא יעוותו אותה לאינטרסים האישיים שלהם. לצערי יש לא מעט אנשים שהשלום לא משרת את האינטרסים שלהם, כמו קבוצות פונדמנטליסטיות למינהן שעושות עוול לדת והמניעים שלהם חגים סביב כסף ונשק".

כאדם הנמנה על החוגים הדתיים, יש בו נאורות, פתיחות ואצילות נפש ולמרות אדיקותו, הוא מגלה ליברליות ומביא את מהותו בראש וראשונה כאדם.

מפעל חייו נע סביב ההבנה, שאפשר לייצר תקשורת על בסיס היותנו בני אדם בלבד, ללא התייחסות לנושא המראה החיצוני, הדת המין או הצבע, אלא בעיקר בשימת דגש על המהות ולא על חיצוניות.

כבר לפני למעלה מ77 שנים אמר יאנוש קורצ'אק ש "עתיד טוב יותר לאנושות, אינו טמון לא במשטר חברתי זה או אחר, אלא באדם טוב יותר. הרע מהלך בראש חוצות ואילו את הטוב עלינו לחשוף, הרע מתפרסם מעצמו, מכריח אותנו לתגובה מיידית, הטוב נחבא אל הכלים, אינו מעורר תשומת לב. פרסום הטוב מונע השתלטות הרע."

אחרי שאני שומעת את משנתו המיוחדת של כבוד השייח' באדר, אני מוצאת קווים משותפים בין תפיסתו שלו לבין זו של יאנוש קורצ'אק.

"אני מקיים את הדת שלי נכון, אני מפרש את הדת שלי נכון, הדת מבחינתי היא מסר של כבוד ואהבה, אני לא יכול לשנוא אותך אם אתה לא מהדת שלי, אני לא יכול לשנוא אותך אם אתה לא מתפלל. אני הייתי רוצה שכל העולם יאמין באלוהים, אבל אני לא יכול לכפות שום ערכים על אף אחד. אני דוגל ש"איש באמונתו יחיה" והדבר שאני הכי מייחל לו שאנחנו נכבד אחד את השני למרות השונות, למרות הפערים התרבותיים, אנחנו צריכים להתייחס אחד אל השני בראש וראשונה כבני אדם וזה המסר הכי חשוב מבחינתי", הוא ממהר להדגיש.

"העולם היום נמצא במסלול מאד רחוק, ממה שהוא אמור להיות בפועל. אלוהים ברא את העולם כשטח פתוח ללא גבולות, מי שיצר את הגבולות זה אנחנו, כל דבר טוב שאלוהים ברא הפכנו לרע, את האהבה הפכנו לשנאה ואת השלום הפכנו מלחמה והכי עצוב וכואב שלאורך כל ההיסטוריה המלחמות נוצרו על רקע הדת, שתפקידה המכריע דווקא אמור לעסוק בקירוב לבבות. אין לנו ברירה אנחנו צריכים ללמוד לדבר שפה אחרת, שפה של שלום, קבלה וחמלה ולהאיר בזרקור את הטוב ולהפיצו ברבים".

קולו לפתע הופך אי של שפיות בתוך מרחב אנושי שהשתגע, אני מקשיבה לו ולנימת קולו העדינה ודבריו נשמעים כל כך משכנעים, שפתאם נדמה שהשלום ממש כבר מעבר לפינה ולרגע זה נשמע כל כך הגיוני ופשוט, שכל שנותר לעשות וכפי שיצחק בן צבי אמר "השלום בדומה לצדקה, מתחיל בבית" אז בואו כולנו נעשה שלום!.