הצתה מאוחרת או חזיון תעתועים

אישית מברך על מפגשים אלו ובמיוחד על הכוונות הטובות של היוזמים, לי אין ספק שהגיעה העת שתבין ממשלת ישראל והעומד בראשה שנמאס לנו מהמדיניות הקיימת, 70 שנה למדינה ועדיין מדברים על מים ביוב ותנאי חיים אלמנטריים.

צר לי כי הפעילות באה באיחור, המפגשים היו צרכים להתקיים מיד עם פרסום דו"ח וועדת קמיניץ שבו הואשמנו (הציבור הדרוזי) באלימות וכוחנות ומבלי שמישהו מהנבחרים או הטוענים למנהיגות יגיבו!!.

חברי העמותה להגנה על האדמות והמשכן היו היחידים שעמדו נגד הדו"ח והתריעו על הסכנות הצפויות ממנו.

מסקנות הוועדה הפכו לחוק וגם נושא החקיקה לא זכה להתנגדות מהנבחרים, נהפוך הוא, נעלמו בזמן ההצבעה על סעיפי החוק ובמליאת הכנסת.

צר לי שוב שגורמים בעדה פועלים ללא שיקול דעת וחשיבה מעמיקה ומבלי לבדוק סיבות, פונים לנשיא המדינה בבקשת חנינה לבנייה הבלתי מאושרת... מי האשים אותנו ומתי עמדנו למשפט על בנייה כדי שנזכה לחנינה?? לא יודע גם מי הסמיך אותם גורמים להפוך אותנו עבריינים!!, במעשיהם מאשרים דו"ח קמיניץ והופכים ציבור גדול לאשם על לא עוול בכפיו.

חוק קמיניץ הפך לעובדה, נשאלת השאלה מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב הנוכחי?? האם מפגשים אלו (וכמה שהם חשובים) יכולים לשנות את עובדת החוק!! לטעמי לא, והשפעתם אם ישנה, שינוי סימנתי והתיישרות עם מטרת החוק וכפיית מדיניות עושקת ומפלה, חוסר הביטחון וחולשת ההנהגה גורמות לבני העדה נזק אסטרטגי מתמשך ומזה שבעים שנה נושאי תפקידים, נבחרים ומנהיגים בעדה רק מתחננים.

אם כן מה ניתן לעשות??

א, לדרוש וועדת בדיקה מדוע הגענו עד כאן ומי האשם במצבנו זה?.

ב, לדרוש יישום וועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבות המחאה הציבורית ב2011, וכן ממצאי וועדת 120 שיזמה ממשלת מר נתניהו הקודמת בהחלטת ממשלה מס 2365 בתאריך 21/12/2014, ויישום ממצאי וועדת גורן שיזם שר הפנים הקודם גדעון סער והועלמו מעיני הציבור.

צריך לדעת מדוע נזנחו ממצאי הוועדות הנ"ל ולמה דפקה יישמו רק דו"ח קמיניץ???.

ידוע לנו בבירור שוועדות ממשלתיות אלו הוקמו לפי דרישת מדינות ה O,E,C,D ארגון המדינות המפותחות והעשירות שממשלת ישראל ביקשה להצטרף אליהם, ידוע גם שממצאי הוועדות קבעו שמצוקת הדיור והבנייה במגזר הלא יהודי תוצאה של מדיניות ממשלתית, מה שהביא ממשלת ישראל להקצות 15 מיליארד ₪ לפתרון מצוקות הדיור.

 ג, לדרוש הקפאת חוק קמיניץ לחמש שנים ובה בעת לאפשר הרחבת שטחי השיפוט של הישובים, הרחבת תוכניות המתאר ומרחבי התכנון. לאפשר לרשויות לתכנן לפי אופי התרבות הכפרי שלנו ועם אפשרות לבנייה רוויה.

ד, הקפאת כל ההליכים המשפטיים נגד צעירים שבנו בתיהם על אדמותיהם, בד בבד להסדרת כל הבנייה ביישובנו, אנחנו לא אשמים במצב וזה ברור לכול.

ה, הרחבת שטחי השיפוט והקצאת קרקעות מדינה לצעירים שאין בידם לרכוש קרקע ולאפשר להם לבנות בית במחיר סביר ולחיות חיים נורמליים וליהנות מסיוע ממשלתי כפי שמגיע לאזרחים במדינה שמקיימים חובותיהם למדינה.

ו, לבנות תוכניות  של רשת תחבורה מודרנית לפיתוח התחבורה בכפרים, כולל פריצת דרכי כניסה ויציאה נוספים, תכנון שיאפשר פיתוח הישובים ויעזור לקידום כפרינו. לא יכול להיות שיש רק כניסה אחת לכל כפר שהיא כניסה וגם יציאה.

לסיכום,

עיתויי מפגשים אלו באו באיחור ולא בזמן הנכון ולטעמי לא ישנו הרבה, צר לי שחלק מהמפגשים חזיון תעתועים להשלות אותנו בעשייה כשתוצאתם בפועל המשך המדיניות והסדרתה בתוך העדה.

יש להכיר בעובדה הכואבת שמנהיגי העדה עד כה נכשלו מול הממסד השלטוני וכפרינו נשארו מאחור, חובה  לשנות את הדיסקט ואת דרך חשיבתנו ע"י נקיטת יוזמות  חדשניות ומהפכניות כדי להשיג זכויותינו, לפי כך רק מאבק ציבורי ארצי אגריסיבי ומתמשך יביא לפתרון, 70 שנה של הדברות וטרמינולוגיה של בריתות ואחים וחברים וסיפור פוגי לא עזרו. הגיע  העת לצאת לרחובות ולעשות מעשה.