נפגעות אונס חיות בפחד קיומי

בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן הוצג הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. על פי הדו"ח, למרכזי הסיוע הגיעו בשנת 2016 קרוב ל-50,000 פניות, גידול של 15%בהשוואה לשנה הקודמת ושל 34% מ-2011. 90.5% מהפניות הגיעו מנשים, נערות וילדות והיתר מגברים, נערים וילדים. עוד מראה הדו"ח כי ב- 60.3% מהפגיעות היה הקורבן בן פחות מ-18. בנוסף מראים הנתונים כי 87% מהפונים נפגעו ע"י אדם מוכר, כאשר ב- 29% מהמקרים מדובר בהורה או קרוב משפחה אחר וב- 9.6% מדובר בבן זוג. נתון קשה נוסף מצביע על הקושי של הרשויות להביא את הפוגעים לדין, כאשר מתוך 350 תיקים שהועברו ב-2016 לפרקליטות בתחום ההטרדה המינית,  רק ב-7% הוגשו כתבי אישום. 92%  מהתיקים נסגרו,69% מהם מחוסר ראיות.

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו התייחסה לנתונים אלה ואמרה "קשה מאוד לצלוח את ההליך הפלילי כי הרף הנדרש להוכחה גבוה מאוד. גם כאשר הפרקליטות מחליטה לסגור תיק קיימת אפשרות להגיש ערר, אבל הנתונים מראים שהסיכוי לפתוח מחדש את התיק לא גבוה. כאשר כבר מוגש כתב אישום אחוזי ההרשעה גבוהים ועומדים על 77%". בנוסף, ביקשה סוליציאנו להתייחס להחלטת השרה לשוויון חברתי להקצות 10 מיליון ₪ עבור תכנית לאומית חדשה למניעת הטרדות מיניות וקראה למדינה להגדיל את תמיכתה במרכזי הסיוע. ח"כ עליזה לביא הצטרפה לקריאה ואמרה "מרכזי הסיוע עושים עבודת קודש וצריך לחזק אותם, לתמוך בקיים ולא לייצר משהו חדש שייקח אותנו אחורה וייתן כסף לביורוקרטיה במקום למה שאנחנו באמת צריכים".

בדיון לקחו חלק שתי נפגעות אונס שביקשו לחלוק עם הנוכחים את שעבר עליהן. הנפגעת הראשונה סיפרה איך אדם שפגשה לצרכי עבודה, במקום ציבורי ולאור יום, שם לה סם במשקה ואנס אותה באכזריות: "האיש הזה לקח לי את החלומות. 'אני המושיע שלך' הוא אמר לי, 'תשקרי, תגידי שאת נהנית' ואני כמו בובה על חוטים חזרתי אחריו. הוא ביקש ממני לכתוב הודעות לאנשים שלא ידאגו לי ואנס אותי באכסניה מעופשת. למחרת קמתי מרוסקת, מבולבלת ומעורפלת. את מבינה כמה את מסוממת רק אחרי שאת מתחילה להרגיש את הפצעים בגוף ובנפש. מאז אני לא אותה בחורה. את רוצה לחזור ללמוד ולהצטיין במה שאהבת, אבל בסוף את רק מתחננת לקצת שלווה ורוגע, מנסה לשכנע את עצמך שזה היה ועבר אבל זה חזק ממך. מי שלא נפגע לא יבין". עוד סיפרה הנפגעת שבגלל טעות של בית החולים, שהשליך בדיקה שלה שהיוותה ראיה מרכזית לאונס, נסגר התיק והיא נותרה ללא מענה מהרשויות.

נפגעת נוספת סיפרה כי נאנסה בדייט ראשון: "נלחמתי בו שעה עד שהוא גבר עליי והפחד מהמוות גבר עליי ופשוט נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה. למחרת האונס הגעתי למשטרה שהתנהגה ברגישות, מקצועיות וכבוד. יומיים לאחר מכן האנס נעצר. גם בפרקליטות קיבלתי תמיכה, אבל כשבאמצע התהליך הוחלפה הפרקליטה באחרת הרגשתי כל הזמן צורך להצדיק את עצמי, להוכיח שלא רציתי את זה. זו הייתה מלחמה קשה. האנס הורשע בשני סעיפי אונס בעסקת טיעון והעונש היה בדיחה, פחות משנתיים. הוא השתחרר עוד לפני שהספקתי להתאושש. הגשתי תביעה אזרחית, השופטים פסקו לי סכום זעום וגם את זה הוא לא שילם עד היום ואין מי שיפקח על זה. אחרי האונס הייתי שנה במיטה, לא יכולתי לעבוד, עליתי הרבה במשקל, התרחקתי מאנשים, בקושי סיימתי את התואר, איבדתי אמון בכולם. עד היום אני מתמודדת עם פוסט טראומה, עם פחד קיומי, פחד לפגוש אותו ברחוב ועם מלחמה יום ימית לנסות ולשקם את מי שאני. הכל נחרב והעולם עצר מלכת".

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן הודתה לעדות על האומץ להיחשף ואמרה "מעבר למקרים המזעזעים שחוויתן, קשה לא פחות לשמוע על אזלת היד של הרשויות, על הענישה הלא פחות ממגוחכת המוטלת על אותם פושעים שמעשיהם הנוראים מנפצים חיים שלמים". עוד הוסיפה "במקרים בהם הייתה התרשלות של המשטרה או של בתי החולים באיסוף ועיבוד ראיות, אני קוראת לכן לא להסס, לתבוע ולהילחם על זכותכן לצדק. אתן התזכורת החשובה והכואבת לכולנו שמאחורי כל מספר בסטטיסטיקה יש סיפור חיים. אתן גיבורות וכולנו אתכן". לבסוף סיכמה יו"ר הוועדה ואמרה :"אני מברכת את מרכזי הסיוע על עבודה קשה וחשובה לאורך כל השנה, את אלפי העובדים, המתנדבות והמתנדבים שנותנים מזמנם ומלבם למען הנפגעות והנפגעים. נמשיך להיאבק להגדלת המימון למרכזי הסיוע, למתן תמיכה ומענה מירבי של הרשויות לנפגעים ולנפגעות ולהגברת הענישה לפושעים".