גל ההתאבדויות בקרב סטודנטים בגלל יוקר המחיה

יוקר המחיה מכה בסטודנט הישראלי, והתוצאות עלולות להיות הרות אסון, אומר היזם החברתי עומרי שמחי בן 39, דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן.

שמחי מצטט מחקרים לא מעטים מהשנים האחרונות, המצביעים על עלייה בנשירה מהלימודים, וגרוע מכך, על זינוק בבעיות נפש, עד כדי אובדניות, בעקבות לחצים כלכליים, בקרב סטודנטים.

כך למשל, מחקר מבריטניה, משנת 2017, בחן את הקשר בין לחץ כלכלי סובייקטיבי לבין בריאות נפשית בקרב סטודנטים להשכלה גבוהה. המחקר מצא שמדדים סובייקטיביים של קושי כלכלי (כמו דאגה לכסף) קשורים באופן עקבי לתוצאות שליליות נפשיות, ללא קשר ברור לגודל החוב.

המחקר מצא גם שסטודנטים בתואר הראשון חווים את הלחץ בצורה החמורה ביותר. בנוסף, מצטט המחקר דיווחים על זינוק במחלות נפש בקרב סטודנטים. על פי דוח שמצוטט בו זינקו בעיות הנפש בבריטניה פי חמישה במהלך עשור, ומקרי התאבדות זינקו ב־79%.

עומרי שמחי

מחקר עדכני יותר, שנערך בקרב סטודנטים ממלזיה בשנת 2024, מצא קשר ברור בין מצוקה כלכלית לבין החמרה במצב הנפשי. הנתונים הצביעו על כך שככל שהקשיים הכלכליים גוברים, כך עולים גם שיעורי הדיכאון, החרדה והמצוקה הנפשית.

הגורמים המרכזיים ללחץ היו שכר לימוד, הוצאות מחיה ושכר דירה, והסטודנטים תיארו השלכות יומיומיות מוחשיות כגון דילוג על ארוחות, פגיעה באיכות השינה והימנעות מפעילות חברתית.

בישראל המצב חמור יותר, לדברי שמחי, בעשור האחרון חלה בישראל התייקרות רוחבית של כלל השירותים והמוצרים, וזאת בתחום הדיור, התחבורה, המזון ושירותים בסיסיים. התייקרות רוחבית זו מצטברת, לדברי שמחי, לפגיעה משמעותית ביכולתם הכלכלית של הסטודנטים לשרוד, ולהתמיד בלימודיהם.

המצוקה אינה מסתכמת בהוצאות שמחוץ לקמפוס. לדבריו, גם בתוך המוסדות האקדמיים עצמם פועלת מערכת שדווקא מחריפה את יוקר המחיה. קפיטריות ושירותים שונים פועלים לעיתים בזיכיונות בלעדיים, ללא תחרות אמיתית. התוצאה מתבטאת בין השאר במחירי המזון המוגשים בקפיטריות, המנותקים ממחירי השוק, בעוד סטודנטים, ששוהים שעות ארוכות בקמפוס, הופכים למעשה ללקוחות שבויים.

הבעיה האמיתית - דיור, עם זאת, שמחי מדגיש כי לב הבעיה מצוי בדיור. המדינה, לדבריו, לא הגדירה דיור לסטודנטים כתשתית לאומית ולא השקיעה בבניית מעונות בהיקף שיכול לתת מענה לביקוש. השוק הפרטי מילא את החלל, ובערים סטודנטיאליות נוצר ביקוש קשיח יחסית, שמאפשר לבעלי דירות להעלות מחירים ללא בקרה.

לדברי שמחי, כאשר משווים את מספר הסטודנטים בישראל, המוערך בכ־400 אלף, למספר מיטות המעונות הקיים, מתברר כי מדובר בפער עצום שקשה מאוד לגישור.

המציאות הזו מתורגמת לנשירה, דחייה וויתור על לימודים, ובצד זאת, חלה, אצל אחוזים נכבדים מהסטודנטים, התדרדרות קשה במצב הנפשי, עד כדי פיתוח בעיות חמורות המצריכות התערבות מקצועית.

לחיזוק דבריו, מביא שמחי נייר עמדה של התאחדות הסטודנטים הארצית, שהוגש למשרד האוצר במהלך 2023 במטרה להפוך את ההקלה על יוקר המחיה לסטודנטים ליעד לאומי.

על פי נייר העמדה, בשנת 2023 רמת המחירים שנרשמה בישראל הייתה גבוהה בכ־17% מארה״ב ובכ־40% מגוש האירו. מציאות זו פגעה בכלל האוכלוסייה, אך הסטודנטים נפגעו ממנה במיוחד. אף שישראל נמנית עם המדינות המובילות בעולם בשיעור בעלי השכלה אקדמית, כ־20% מהסטודנטים נושרים מהלימודים, בין היתר בשל הקושי הכלכלי הכרוך בשילוב לימודים עם יציאה לחיים עצמאיים.

נמצא כי 82% מהסטודנטים בישראל עובדים, אך שכרם החודשי הממוצע עומד על 4,967 ₪ בלבד – כ־20% פחות מההוצאה החודשית של סטודנטים שאינם גרים בבית הוריהם, העומדת על כ־5,980 ₪.

כ־22% מהסטודנטים נאלצים לקחת הלוואות במהלך הלימודים, ומתוכם כ־66% נטלו הלוואות של מעל 15 אלף ₪. במקביל, בשנת 2022 נרשמה עלייה של כ־10% בהוצאה החודשית הממוצעת של סטודנטים, בעיקר על דיור, מזון ונסיעות. למרות שדיור הוא סעיף ההוצאה המרכזי, מענה הדיור המוזל לסטודנטים בישראל מצומצם מאוד: רק כ־7% מהסטודנטים זכאים למעונות, לעומת כ־18% בממוצע במדינות ה־OECD. למעשה, סטודנטים לתואר ראשון בישראל יוצאים לשוק תוך מצוקה כלכלית קשה, המקשה עליהם מאד להתאושש ולהשתלב במקצועות אותם למדו.

לדברי עומרי שמחי, המצב הכלכלי המשתקף מנייר העמדה חמור מאוד, ואף הוחמר מאז, נוכח ההתייקרות החדה בשנים 2023–2025 והמלחמה, שלוותה בגיוס מילואים נרחב ובמשבר של ממש בעסקים רבים במשק.

לדבריו, בטווח הארוך, הפגיעה בסטודנטים צפויה להעמיק פערים חברתיים, להחליש את הפריפריה ולהוביל לכניסת בוגרים לשוק העבודה במצב של נחיתות כלכלית – מגמה המחייבת גיבוש צעדים ממשלתיים ממוקדים להקלה ביוקר המחייה ולהגנה על דור העתיד.

דרכים לפתרון, שמחי מציע להתמודד עם הקושי הכלכלי של סטודנטים באמצעות חבילה משולבת של כלים שכבר הוכיחו את עצמם בעולם, ולא באמצעות פתרון נקודתי אחד.

לדבריו, הניסיון הבינלאומי מראה כי הצלחה אמיתית מתקבלת כאשר פועלים במקביל להורדת עלויות קבועות, ליצירת רשת ביטחון מהירה, להקלה בהוצאות מחיה ולבניית תזרים הכנסה בזמן הלימודים.

כך למשל, במדינות כמו אוסטרליה מופעל מודל של מימון שכר לימוד באמצעות הלוואות מדינתיות שההחזר עליהן מתחיל רק לאחר סיום הלימודים ובהתאם לרמת ההכנסה של הבוגר. כל עוד רמת ההכנסה לא עוברת סף מינימום מסוים, החזר ההלוואה לא מתחיל.

המשמעות המעשית היא שהסטודנט אינו משלם שכר לימוד בזמן הלימודים, אינו נדרש לקחת הלוואות פרטיות, ורק כאשר הוא משתלב בשוק העבודה ומגיע לרמת הכנסה מסוימת, מתחיל החזר מדורג דרך מערכת המס.

במקביל, מוסדות להשכלה גבוהה מפעילים קרנות מצוקה ומענקי חירום קטנים ומהירים, שנועדו לתת מענה לאירועים נקודתיים כמו התפתחות חוב בלתי צפוי, קושי בתשלום שכר דירה או הוצאה רפואית.

מדובר במענקים חד פעמיים, לרוב בסכומים של מאות עד אלפי שקלים, הניתנים תוך זמן קצר וללא בירוקרטיה ממושכת, מתוך הבנה שאירוע כלכלי קטן עלול לגרום לסטודנט להפסיק את לימודיו.

לצד זאת, קיימות יוזמות של מיקרו-מענקים שמטרתן לנכות חוב קטן יחסית שחוסם הרשמה לסמסטר או גישה לבחינות, למשל יתרת חוב מנהלית או שכר לימוד חלקי, חוב שבמקרים רבים הוא ההבדל בין המשך לימודים לבין הפסקתם בפועל.

לדברי שמחי, בקמפוסים רבים בעולם פועלות תוכניות של תרומת ארוחות, שבהן סטודנטים שזכו לתלושי מזון, אך לא עושים בהם שימוש, יכולים להעביר ארוחות או נקודות אוכל לסטודנטים אחרים, והקמפוס מנהל את החלוקה באופן מסודר ודיסקרטי. "עשינו משהו דומה גם באינובהיט במספר קמפוסים ברחבי הארץ בהם סיפקנו כרטיס חכם לרכישה במכונות לסטודנטים מעוטי יכולת לבקשת מנהל הסטודנטים המקומי".

בתחום הדיור הוקמו פרויקטים של דיור שיתופי לסטודנטים, המבוססים על מגורים במסגרת קואופרטיבית ללא מטרות רווח, שבה הסטודנטים שותפים לניהול ולתחזוקה, חולקים משאבים ומוזילים משמעותית את עלות השכירות והמחיה ביחס לשוק הפרטי. מודלים מסוג זה זקוקים על פי רוב לתמיכת המדינה, שתאפשר הקמת פרויקטים מסובסדים לשכירות ארוכת טווח.

מרכיב נוסף אותו מדגיש שמחי הוא יצירת הכנסה בזמן התואר ולא רק לאחריו. בארצות הברית פועלות תוכניות עבודה מסובסדות לסטודנטים בעלי צורך כלכלי, שבהן המדינה משתתפת במימון השכר, והסטודנטים עובדים בהיקף חלקי במוסדות אקדמיים או בגופים ציבוריים, תוך התאמה לשעות הלימודים, כמו 'פרויקט פרח' הקיים בישראל אך בהיקף ובשכר גבוהים בהרבה.

כך זוכה הסטודנט להכנסה קבועה שאינה באה על חשבון הלימודים. "זה וין וין לספק לחברות במשק עובדים איכותיים בשכר סטודנט ובמקביל הסטודנטים צוברים ניסיון בפועל וכסף למחיה".

שמחי שימש במשך שנתיים כיו"ר אגודת הסטודנטים במכון הטכנולוגי בחולון, וחבר בוועד הסטודנטים הארצי, במקביל להשלמת תואר ראשון ושני בהנדסת תעשייה וניהול.

לאורך השנים נחשף שמחי לפער הולך ומתרחב בין סטודנטים שיכולים להישען על תמיכה משפחתית לבין אלה שנדרשים לממן את לימודיהם ואת מחייתם כמעט לבדם. הפער הזה, הוא טוען, אינו שולי ואינו זמני, אלא כזה שמכתיב מראש את סיכויי ההצלחה האקדמית ואף את עצם האפשרות להירשם ללימודים.

מיזם אינובהיט ששמחי הוא ממייסדיו, מספק למוסדות אקדמאיים מכונות ממכר חכמות המוכרות מוצרי מזון ושתיה מחטיפים ועד ארוחות גורמה חמות. המכונות הוכנסו לעשרות מוסדות חינוך בשיתוף עם ועדי הסטודנטים. מחירי המוצרים בהם נמוכים משמעותית ביחס לשוק, ומאפשרים לתלמידי אותם מוסדות לימוד, ליהנות מהקלה רבה ביוקר המחיה.

לדברי שמחי, מי שרואה את ההשכלה הגבוהה בישראל כיעד לאומי, חייב לאפשר לסטודנטים להשלים תואר בלי לקרוס נפשית וכלכלית. לכך נדרש שילוב של פתרונות וצעדים משלימים ולא הצהרה כללית.

הורדת עלויות קבועות, רשת ביטחון למצבי חירום, הקלה בהוצאות מחיה, תמיכה נפשית רחבה ויצירת הכנסה בזמן הלימודים הם כלים שפועלים כל אחד בזירה אחרת של חיי הסטודנט, ורק הפעלתם המשולבת תיצור שינוי אמיתי, מקיף ומתמשך.