חמש גזרות הורמוז אחד והמזרח התיכון חוזר לאי־ודאות
המאבק סביב הורמוז כבר איננו רק מאבק על נפט או נתיבי שיט, אלא מאבק רחב יותר על ריבונות, הרתעה והשליטה במזרח התיכון. ישראל נמצאת במלחמת התשה רב־זירתית, מול איראן ושלוחותיה מבחוץ, ומול משבר אמון ושסע פנימי מבית.
למעשה, חמש הגזרות אינן מתנהלות בנפרד, אלא כחלק ממלחמת התשה אזורית אחת שמנהלת איראן נגד ישראל והמערב.
חמש הזירות המרכזיות, איראן והמפרץ, לבנון וחיזבאללה, עזה, יהודה ושומרון והזירה הפנימית, אינן מנותקות זו מזו. המשותף לכולן הוא הניסיון האיראני לשחוק את ישראל צבאית, כלכלית ותודעתית לאורך זמן.
הזירה הראשונה: איראן, המפרץ והדילמה של טראמפ
התשובה האיראנית להצעה האמריקאית הפכה את האופטימיות הראשונית לספק גדול.
לפי ההערכות, טהראן למעשה דחתה חלקים מרכזיים מהמתווה האמריקאי והציבה תנאים קשים: פיצויים, הסרה רחבה של סנקציות והכרה בזכויותיה בתחום הגרעין, מבלי לתת תשובה ברורה בסוגיית פירוק תוכנית הגרעין או מערך הטילים והפרוקסי.
מבחינת ישראל ומדינות המפרץ, מדובר בתשובה בעייתית מאוד.
התחושה היא שאיראן מנסה להשיג הקלות כלכליות ויציבות למשטר — מבלי לוותר באמת על מוקדי הכוח האסטרטגיים שלה.
נראה כי בתוך ההנהגה האיראנית הקו הקיצוני גבר על המחנה המתון יותר, והדבר מחזק את ההערכה שמשמרות המהפכה ממשיכים להכתיב את הכיוון המרכזי של המשטר.
כעת ניצב דונלד טראמפ בפני דילמה מורכבת.
מצד אחד, אין בידיו הסכם משמעותי לפני נסיעתו לסין ופגישתו עם שי ג'ינפינג.
מן הצד השני, טראמפ מהסס לחדש עימות רחב מול איראן בשל כמה שיקולים: מחירי הנפט, הבחירות בארצות הברית, הירידה בפופולריות שלו, הרצון להימנע מזעזועים כלכליים לפני בחירות האמצע — וגם הרצון להתפנות לזירות אחרות.
נראה כי המטרה האמריקאית בשלב זה איננה הכרעה מול איראן — אלא ניהול המשבר, מניעת מלחמה רחבה וייצוב שוק האנרגיה.
עם זאת, גוברת ההערכה כי בטהראן מפרשים את ההיסוס האמריקאי כחולשה מסוימת ואף מזלזלים ביכולתו של טראמפ להוביל מהלך צבאי רחב.
לכן קיימת סבירות שלאחר ביקורו בסין, טראמפ יבחן מהלך צבאי עוצמתי אך מוגבל בזמן — לצד הרחבת המצור הימי וסגירת מצרי הורמוז בפני אוניות איראניות, במטרה לפגוע קשות בכלכלה האיראנית ולשחוק את מקורות המימון של המשטר.
התשובה האיראנית והתגובה האמריקאית המחישו עד כמה הפערים בין הצדדים עדיין עצומים.
לפי ההערכות, וושינגטון ציפתה לגמישות איראנית רחבה יותר סביב סוגיית הגרעין, הסנקציות והפיקוח על ההעשרה, אולם טהראן הציבה תנאים קשים ולא סיפקה מענה ברור לסוגיות המרכזיות מבחינת ארצות הברית וישראל.
על רקע זה הצהיר טראמפ כי “הפסקת האש זקוקה להנשמה, ואולי אף לטיפול נמרץ”, אמירה המשקפת את עומק המשבר במגעים.
במקביל שוקל הממשל האמריקאי להרחיב את מבצע אבטחת חופש השיט במצרי הורמוז, בניסיון למנוע פגיעה נוספת בנתיבי הסחר והאנרגיה העולמיים.
גם פקיסטאן נכנסה למאמץ תיווך בניסיון לקדם הצעת פשרה בין שני הצדדים ולמנוע הידרדרות נוספת.
בנוסף, גם קטר ממשיכה לקיים ערוצי קשר פתוחים עם שני הצדדים בניסיון לשמר פתח להמשך המשא ומתן.
הפסגה הקרובה בין טראמפ לשי ג'ינפינג עשויה להפוך לאחד הצמתים המשמעותיים ביותר במגעים סביב איראן.
סין, התלויה במידה רבה בנפט האיראני וביציבות נתיבי האנרגיה במפרץ, איננה מעוניינת בהסלמה צבאית רחבה או בקריסת המשטר בטהראן.
לכן גוברת ההערכה שבייג'ינג עשויה להיכנס לעובי הקורה ולנסות לקדם נוסחת פשרה שתאפשר המשך זרימת נפט איראני, יציבות יחסית במצרי הורמוז והמשך המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן.
עם זאת, בתוך איראן עצמה עדיין קיימת בקרב חלקים מהאופוזיציה והמערב תקווה מסוימת שניתן יהיה בעתיד להביא לערעור המשטר או אף להפלתו.
אלא שהטבח שביצע המשטר בינואר האחרון, לצד הדיכוי האלים של המחאות, המחישו פעם נוספת את עוצמת מנגנוני הביטחון של הרפובליקה האסלאמית ואת נכונותם להשתמש בכוח קיצוני כדי לשמר את שלטון האייתוללות.
לכן, למרות המשבר הכלכלי והביקורת הפנימית, ההערכה הרווחת כיום היא שהמשטר האיראני עדיין שומר על יציבות יחסית, במיוחד כל עוד משמרות המהפכה ממשיכים להחזיק במוקדי הכוח המרכזיים במדינה.
אחת המסקנות המרכזיות מההתפתחויות האחרונות היא שאיראן הצליחה פעם נוספת לגרור את ארצות הברית למשא ומתן ארוך, מתיש וחסר הכרעה ברורה.
בעיני רבים באזור, עצם העובדה שאיראן מצליחה לגרור את ארצות הברית למשא ומתן ממושך ללא הכרעה, נתפסת גם כשחיקה מסוימת בהרתעה האמריקאית.
מבחינת טהראן, עצם ניהול המשא ומתן, משיכת הזמן והימנעות מעימות ישיר רחב, הם הישג אסטרטגי בפני עצמו.
גם מדינות המפרץ אינן מעוניינות בחידוש המלחמה באזור, בעיקר בשל החשש מפגיעה בכלכלה וביציבות האזורית.
לעומת זאת, בישראל גוברת התחושה כי ההסכם המסתמן אינו עונה על צורכי הביטחון הישראליים.
המאבק על הורמוז הפך למעשה לסמל רחב יותר של המאבק על מאזן הכוחות במזרח התיכון.
איראן לא ניצחה במערכה, אך גם לא הובסה. וזו בדיוק הסיבה לדאגה בישראל ובמדינות המפרץ.
הזירה השנייה: לבנון, חיזבאללה והמערכה על הצפון
ההתפתחויות מול איראן משפיעות ישירות גם על הזירה הלבנונית.
חיזבאללה מגביר את הלחץ על ישראל בירי לעבר הצפון, בעוד ישראל מגיבה בעוצמה מדודה, אך עדיין נמנעת מחציית הקווים האדומים שמציב הממשל האמריקאי.
הירי לעבר הקריות ועכו ממשיך להטריד את ישראל ומייצר גם לחץ פוליטי פנימי על ממשלת נתניהו נוכח תחושת השחיקה המתמשכת בצפון.
עשרות אלפי תושבים עדיין חיים במציאות של פינוי וחוסר ודאות.
ג'וזף עון מנסה להחזיר את לבנון למסלול מדינתי תקין, בעוד סעודיה מפעילה לחץ גובר להביא לפירוק חיזבאללה מנשקו.
נראה כי גם איראן עצמה אינה מעוניינת כרגע במלחמה רחבה בלבנון, אלא בהמשך לחץ מבוקר על ישראל במסגרת "אש קטנה".
עם זאת, כל עוד טראמפ לא יקבל החלטה ברורה לגבי איראן, הזירה הלבנונית צפויה להמשיך להיות מוקד הלחץ המרכזי על ישראל.
מן הצד השני, עצם חידוש המגעים והשיחות בין לבנון לישראל מעיד כי בתוך לבנון עצמה גובר הרצון לאתגר את המשוואה שכופה חיזבאללה על המדינה הלבנונית.
עדות לכך ניתן לראות גם בחיסולו של מאלק בלוט, מפקד כוח רדואן, ובתגובה המרוסנת יחסית מצד נביה ברי, ג'וזף עון ואחרים.
הזירה השלישית: עזה
למרות הסקרים המצביעים על היחלשות מסוימת של חמאס בקרב הציבור הפלסטיני, בפועל הרצועה ממשיכה להתנהל במצב של הפקרות וחוסר יציבות, בעוד חמאס עדיין שולט בשטח.
לאחר חיסול מרבית המפקדים הבכירים ברצועת עזה, גוברת השפעת הנהגת החוץ של חמאס, ובראשה ח'אלד משעל המקורב לקטר.
גם התחזקות מעמדו של חליל אל־חיה בתוך הנהגת החוץ מצביעה על התחזקות המחנה הפועל מחוץ לרצועת עזה.
המשמעות היא שחמאס הופך בהדרגה מארגון שעיקר כוחו נשען על הנהגת עזה, לארגון שבו הנהגת החוץ הופכת לדומיננטית יותר בקבלת ההחלטות המדיניות והאסטרטגיות.
מציאות זו עלולה להקשות עוד יותר על השגת הסדר יציב, משום שהנהגת החוץ פועלת מתוך שיקולים אזוריים רחבים יותר ותלויה גם בציר קטר־טורקיה ובקשרים עם איראן.
הזירה הרביעית: יהודה ושומרון
המצב ביהודה ושומרון ממשיך להידרדר.
מערכת הביטחון מודאגת מהתרחבות הירי ומהעלייה בחיכוך היומיומי.
במקביל, אירועים קשים כמו הוצאת גופתו של פלסטיני שנקבר סמוך לשניאור מעידים עד כמה המצב בשטח הופך לנפיץ ומסוכן.
לטענת מבקרים, מדובר בהידרדרות מוסרית חמורה של חלק מהמתנחלים, תוך תחושת גיבוי או העלמת עין מצד גורמים בשטח.
בהקשר זה בלטו גם דבריו החריגים של אלוף פיקוד המרכז נגד תופעות של טרור יהודי ואלימות קיצונית.
הזירה החמישית: המשבר הפנימי, הפשיעה והשותפות הדרוזית
לצד האיומים הביטחוניים, ישראל ממשיכה לדמם גם מבפנים.
הפשיעה והאלימות בחברה הערבית והדרוזית ממשיכות להתרחב: רציחות, מטענים, רימונים, פרוטקשן ונשק בלתי חוקי הפכו לחלק מהמציאות היומיומית.
רבים חשים כי המדינה איבדה שליטה וכי חוסר המשילות הולך ומעמיק.
לצד זאת גוברת גם הדאגה מהקצנה בשיח הציבורי ומהתרחבות תופעות של גזענות והסתה בחברה הישראלית.
האמירות האחרונות של בצלאל סמוטריץ’ עוררו ביקורת ציבורית רחבה, במיוחד נוכח העובדה שלדברי מבקרים לא נשמע עד כה גינוי חד וברור מצד ראש הממשלה או נשיא המדינה.
גם סערת יום ההולדת של איתמר בן גביר והעוגה שעוררה מחלוקת בשל הסמלים שהופיעו עליה, העמיקו את תחושת הקרע וההידרדרות בשיח הציבורי.
גם בסוגיית היחסים בין הרוב היהודי לציבור הערבי בישראל נמשכת המחלוקת הפוליטית.
העמדה של חלק ממפלגות האופוזיציה, המסרבות עקרונית לשלב מפלגות ערביות בקואליציה ומעדיפות להסתמך רק על מפלגות ציוניות, מעוררת ביקורת ציבורית גוברת.
השותפות הדרוזית
בני העדה הדרוזית ממשיכים לשאת בנטל הביטחוני, ולכן הדרישה לשוויון אזרחי מלא נתפסת כחלק טבעי מהברית עם המדינה.
יוזמת “שותפות דרוזית 2026” מציבה דרישות מרכזיות: תיקון חוק הלאום, השוואת תנאים ללומדי הדת הדרוזים, הקפאת חוק קמיניץ, פתרונות לחשמל, היתרי בנייה ומגרשים, הקמת ועדת תכנון ובנייה מיוחדת, פיתוח אזורי תעשייה והייטק ושילוב רחב יותר בשירות הציבורי.
סיכום
אם בתחילת הדרך עוד ניתן היה לדבר על אופטימיות זהירה, הרי שכעת נראה כי המזרח התיכון חוזר בהדרגה למסלול של אי־ודאות והסלמה.
האסטרטגיה האיראנית איננה בהכרח ניצחון צבאי מהיר, אלא מלחמת התשה ארוכה שנועדה לשחוק את ישראל, להחליש את ההרתעה האמריקאית ולהעמיק את חוסר היציבות באזור.
טראמפ עצמו ניצב כעת בפני שלוש חלופות מרכזיות:
- ניסיון להציל את המשא ומתן באמצעות תיווך סיני, פקיסטאני וקאטרי
- המשך לחץ כלכלי ומצור ימי על איראן ללא מלחמה רחבה
- או מהלך צבאי מוגבל אך עוצמתי לאחר ביקורו בסין, אם יגיע למסקנה שטהראן מושכת זמן ומזלזלת בעמדת ארצות הברית
בשלב זה נראה כי הבית הלבן עדיין מנסה להימנע מהסלמה כוללת, אך ככל שהפערים יעמיקו, גם האפשרות הצבאית תחזור בהדרגה למרכז השולחן.
המבחן האמיתי של ישראל איננו רק כיצד תסתיים המערכה מול איראן, אלא האם ישראל תצליח לשמור על החוסן הלאומי שלה בזמן שמזרח תיכון שלם נכנס מחדש לעידן של אי־ודאות
