מדינת לבנון בצומת גורלי

 

לבנון בצומת גורלי: בין ריבונות בוושינגטון לתהום העדתית, ניתוח אסטרטגי מיוחד 

 

זירת המיקוח: משא ומתן תחת אש

השיחות שנפתחו ב-14 באפריל בוושינגטון, בחסות ממשל טראמפ, מציבות את ישראל ולבנון סביב שולחן אחד עם

דרישות קצה: הבקשות הישראליות: ירושלים דורשת מודל DDR (פירוק, שחרור ושילוב מחדש) מלא של חיזבאללה. לא עוד נסיגה אל מעבר לליטני, אלא פירוק תשתיות הטילים והכטב"מים בבקאע ובדאחייה, וכינון הסכם שלום רשמי.
הבקשות הלבנוניות: הממשלה הריבונית בביירות דורשת נסיגה ישראלית מלאה לקווי הגבול הבינלאומיים, תוך הבטחה כי צבא לבנון יהיה הכוח החמוש היחיד בשטח, בגיבוי כוח בינלאומי בעל מנדט אכיפה אגרסיבי.

 

מאזן הכוחות הפנימי: מי באמת מחזיק במפתח?
 

ההצלחה לנטרל את איראן תלויה בברית שברירית אך עוצמתית בין חמש דמויות מפתח: הנשיא ג'וזף עון (המנהיג): נבחר בינואר 2025 ומרכז בידיו סמכות רחבה. הוא נהנה מאמון הצבא ומוביל את הקו שדורש "מדינה אחת, נשק אחד".

 

סמיר ג'עג'ע וסעד אל-חרירי (המעטפת האידיאולוגית): יוצרים חזית נוצרית-סונית הדורשת את הוצאת חיזבאללה מחוץ לחוק וניתוק התלות הכלכלית באיראן לטובת השקעות ממדינות המפרץ.

 

נביה ברי (החידה): יו"ר הפרלמנט מבין שחיזבאללה הפך לנטל. הוא מתחיל להסיר את החסות הפוליטית מהארגון כדי לשמר את מעמד העדה השיעית ביום שאחרי.
 

וליד ג'ונבלאט (לשון המאזניים): המפתח האמיתי. ג'ונבלאט הוא הגשר בין הניצים (ג'עג'ע) למתונים (ברי). הוא הבלם שמונע מלחמת אזרחים, ותמיכתו המלאה במהלך הריבוני היא זו שמבודדת את חיזבאללה בזירה הפוליטית.

 

איומי חיזבאללה והסיכון למלחמת אחים
 

מנגד, מנהיג חיזבאללה נעים קאסם מציב משוואה של דם: כל ניסיון לכפות פירוק נשק יוביל למלחמת אזרחים. הארגון מאיים בחטיפת חיילים ובשימוש בנשקו פנימה נגד הממשלה הלבנונית. המתיחות בצפון לבנון ובמרכזה, שם שוהים מיליון עקורים שיעים בתוך קהילות נוצריות ודרוזיות, מהווה חבית חומר נפץ עדתית שעלולה להתלקח בכל רגע.
 

השחקן החדש: הנוכחות הטורקית

בעוד איראן נחלשת, טורקיה תחת ארדואן מבססת "עוצמה רכה" בקרב הסונים בצפון המדינה (טריפולי). היא מציעה סיוע הומניטרי וכלכלי כמשקל נגד להגמוניה האיראנית השוקעת, ושואפת להפוך למתווכת מרכזית בביטחון מזרח הים התיכון.

 

סיכום ותרחישים: לאן הולכים מכאן?

הסיכוי לשלום אמת ולנטרול איראן תלוי בסינרגיה שבין הלחץ הצבאי הישראלי לאומץ הפוליטי של ציר "עון-ג'ונבלאט".

בתרחיש האופטימי: שיחות וושינגטון יובילו להסכם היסטורי ולפירוק הדרגתי של המיליציות.

בתרחיש הפסימי: סירוב חיזבאללה להתפרק מנשקו יוביל לקריסת מוסדות המדינה ולמלחמת אחים מדממת בצפון ובמרכז. לבנון 2026 היא כבר לא "גרורה איראנית" מובנת מאליה, אלא מדינה הנלחמת על נפשה ועל ריבונותה.