שעון הבחירות ושעון המלחמה
טראמפ זקוק לשקט לקראת בחירות האמצע, נתניהו אינו יכול להגיע לבחירות עם חמאס חמוש, ואיראן זקוקה לזמן כדי להשתקם. מקוסרה ועד המפרץ, דרך ביירות, עזה וסוריה, לוחות הזמנים הפוליטיים עלולים להפוך בעצמם לגורם המחמם את המזרח התיכון.
המזרח התיכון נכנס לתקופה רגישה במיוחד. שני שעונים מתקתקים במקביל: שעון הבחירות ושעון המלחמה.
בישראל הבחירות מתקרבות, ובארצות הברית דונלד טראמפ מביט לעבר בחירות האמצע. במקביל, המגעים עם איראן אינם מבשילים להסדר, המפרץ ממשיך להיות מוקד חיכוך, עזה נותרה ללא פתרון, חיזבאללה מנסה לשמר את כוחו, בקוסרה נמשך מבחן המשילות, וכעת גם סוריה חוזרת למרכז התמונה.
השאלה היא האם השיקולים הפוליטיים יתחילו להכתיב את המדיניות – ומי באזור ינסה לנצל אותם.
קוסרה – מבחן המשילות
המצב בקוסרה נותר בעייתי. הסוגיה חרגה מגבולות יהודה ושומרון והפכה לנושא המעסיק גם את הקהילה הבינלאומית ואת הממשל האמריקאי.
הכוונה להעביר חלק מאכיפת החוק כלפי אזרחים ישראלים למשטרה אינה פותרת כשלעצמה את הבעיה. יהודה ושומרון נתון לשליטה צבאית ישראלית, ולכן לצה"ל אחריות ביטחונית במרחב.
המשטרה ומג"ב הם הגופים המתאימים לאכיפת החוק ולטיפול בהפרות סדר. הפתרון צריך להיות שילוב ותיאום בין שלושת הגופים. אין צורך להפוך גדוד גולני לכוח משטרתי כאשר קיימים משטרה ומג"ב שהוכשרו למשימות אלה.
קוסרה היא יותר מאירוע נקודתי. היא מבחן משילות – יכולתה של המדינה להפעיל סמכות ולאכוף את החוק. כאשר חולשת המשילות הופכת לסוגיה בינלאומית, היא גובה מישראל גם מחיר מדיני.
איראן – השקט שטראמפ צריך הוא הזמן שטהרן צריכה
הניסיון להגיע להסדר עם איראן לא הבשיל, והמתיחות במפרץ עולה. איחוד האמירויות האשימה את איראן בשיגור טילים, בעוד טהרן מכחישה את האחריות. בעקבות המשבר החריפה אבו דאבי את צעדיה הכלכליים מול איראן.
לטראמפ אין אינטרס להיגרר למלחמה ממושכת לקראת בחירות האמצע. הסלמה במפרץ עלולה לפגוע בנתיבי האנרגיה ולהעלות את מחירי הנפט.
איראן מבינה זאת. היא זקוקה לזמן כדי לשקם תשתיות, לבנות מחדש את מערכי הטילים ולחזק את שלוחיה, אך היא עשויה במקביל לנסות לנהל הסלמה מבוקרת במפרץ כדי להפעיל לחץ על וושינגטון.
כאן נמצא הפרדוקס: השקט שטראמפ צריך הוא הזמן שטהרן צריכה – אבל מעט אש יכולה להפוך עבור איראן לכלי לחץ.
איום על מדינות המפרץ, על נתיבי השיט או על מצרי הורמוז יכול להציב את טראמפ בדילמה: להגיב ולהסתכן בהסלמה ובעליית מחירי האנרגיה, או לנהוג באיפוק ולאפשר לאיראן זמן נוסף.
גם מדינות המפרץ, החוששות להפוך לזירת העימות, עשויות להגביר את הלחץ על וושינגטון להגיע להסדרה.
זהו משחק מסוכן. הסלמה שנועדה להיות מוגבלת יכולה להפוך במהירות לעימות שאיש אינו מסוגל לשלוט בו.
לבנון – לחזק את המדינה כדי להחליש את חיזבאללה
חיזבאללה זקוק לחיכוך עם ישראל כדי לשמר את הטענה שרק נשקו מסוגל להגן על לבנון. עימות מחודש יכול לסייע לו להצדיק את המשך מעמדו ככוח חמוש ולמנוע התקדמות לעבר הסדרה.
לכן, לצד נחישות ביטחונית, ישראל צריכה לאפשר לשלטון הלבנוני ולצבא לבנון להראות לציבור שהם מסוגלים להשיג הישגים בדרך המדינית.
מחוות ישראליות מדודות כלפי המדינה הלבנונית אינן פרס לחיזבאללה – הן עשויות להיות כלי להחלשתו.
דווקא ערב הבחירות בישראל יש להיזהר מהצהרות קיצוניות ומצעדים שאינם הכרחיים מבחינה ביטחונית ועלולים לחזק את חיזבאללה ואת הציר האיראני.
המטרה צריכה להיות כפולה: להחליש את חיזבאללה ולחזק את המדינה הלבנונית כחלופה לו.
עזה – המלכוד של נתניהו
המעורבות המחודשת של ג'ארד קושנר ממחישה עד כמה ממשל טראמפ נחוש להתקדם בעזה. המגעים שקיים עם הנהגת חמאס ולאחר מכן עם נתניהו לא הביאו לפריצת דרך.
עצם המגע הישיר עם הנהגת חמאס מלמד שהממשל האמריקאי מוכן להשתמש כמעט בכל ערוץ כאשר הוא סבור שהדבר יכול לקדם את יעדיו.
המחלוקת המרכזית נותרה סביב סדר הפעולות: ישראל דורשת פירוק חמאס מנשקו לפני נסיגה ושיקום, בעוד חמאס מבקש לקשור את פירוק הנשק לנסיגה ולהסדר רחב יותר.
מבחינת נתניהו, הדילמה קשה: נסיגה כאשר חמאס עדיין חמוש מסוכנת ביטחונית ופוליטית; המשך הלחימה עלול להעמיד אותו בעימות עם טראמפ.
ככל שהבחירות בישראל מתקרבות, המלכוד מתחדד.
סוריה – האם נפתחת חזית מול טורקיה?
התקיפה הישראלית בבסיס אבו א־דוהור בצפון־מערב סוריה מוסיפה ממד חדש למשוואה. התקיפה כוונה למסלול ולמתקנים בבסיס, על רקע המחלוקת סביב האפשרות של נוכחות צבאית טורקית במקום.
המסר הישראלי לאנקרה ברור: ישראל אינה מוכנה להתבססות צבאית טורקית בסוריה שתשנה את המאזן הביטחוני או תגביל את חופש הפעולה שלה.
אולם כלל לא ברור שהתקיפה תעצור את הטורקים. טורקיה היא תומכת מרכזית בשלטונו של אחמד א־שרע ומבקשת לבסס בסוריה השפעה ארוכת טווח.
חשובה במיוחד הביקורת האמריקאית. שליח טראמפ לסוריה, טום ברק, הגדיר את התקיפה "הסלמה מיותרת", והחשש בוושינגטון הוא שחיכוך ישראלי־טורקי בסוריה עלול להתפתח במהירות לזירה נוספת שהממשל אינו מעוניין בה.
מכאן עולה דילמה אמיתית. ישראל אינה יכולה להתעלם מהתבססות צבאית טורקית העלולה לפגוע באינטרסים הביטחוניים שלה. אבל עליה לשאול האם תקיפות לבדן מסוגלות לעצור את התהליך – או שמא הן יוצרות מוקד עימות נוסף.
מוקדם לדעת מה יהיו השלכות התקיפה. אך ברור שסוריה אינה עוד רק זירת מאבק בהתבססות האיראנית. היא עלולה להפוך גם לזירת חיכוך בין ישראל לטורקיה.
טראמפ, נתניהו ואיראן – שלושה שעונים
כאן מתחברות כל הזירות.
טראמפ רוצה להגיע לבחירות האמצע ללא מלחמה אזורית רחבה, כאשר מחירי האנרגיה בשליטה ועם יכולת להציג הישגים מדיניים.
נתניהו רוצה להגיע לבחירות בישראל בלי חמאס חמוש כאיום ובלי ויתורים שייראו כחולשה.
אבל גם בטהרן קוראים את לוח השנה.
אין בידינו הוכחה שאיראן החליטה לחמם זירות כדי להשפיע על הבחירות בישראל או בארצות הברית. אבל בהחלט יש לה אינטרס לבחון את גבולות הסבלנות של וושינגטון.
חימום מבוקר במפרץ, באמצעות חיזבאללה או דרך גורמים אחרים בציר האיראני, יכול מבחינת טהרן להפעיל לחץ על טראמפ, להציב את נתניהו בפני דילמות ערב הבחירות ובמקביל לקנות זמן לשיקום כוחה.
הסכנה היא שמהלך שנועד ליצור לחץ מוגבל יהפוך להסלמה שאיש מהצדדים לא תכנן.
כשהקלפי נכנס לשדה הקרב
טראמפ רוצה להגיע לבחירות האמצע עם מזרח תיכון שקט ככל האפשר. נתניהו רוצה להגיע לבחירות בישראל בלי חמאס חמוש ובלי ויתורים שייראו כחולשה. איראן רוצה להגיע לאותה נקודה כשהיא משוקמת יותר ומסוגלת שוב להפעיל לחץ. כעת גם טורקיה נכנסת עמוק יותר למשוואה הסורית.
כל השעונים הללו מתקתקים במקביל.
בקוסרה נדרשת משילות ואכיפת חוק. מול איראן צריך למנוע מהשקט להפוך לזמן שיקום ולהבין כיצד טהרן עשויה להשתמש במפרץ כמנוף לחץ. בלבנון צריך להחליש את חיזבאללה תוך חיזוק המדינה. בעזה צריך למצוא נוסחה שתנטרל את האיום החמאסי. ובסוריה צריך למנוע ממחלוקת ישראלית־טורקית להפוך לחזית נוספת.
מעל הכול עומד מבחן אחד: אסור לתת לקלפי לנהל את שדה הקרב.
שעון הבחירות ושעון המלחמה מתקתקים כעת יחד. טראמפ רוצה להאט את המלחמה, נתניהו אינו יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שמוותר על יעדיה, ואיראן עשויה לנסות לנצל את הפער ביניהם כדי לקנות זמן, לשקם את כוחה ולהפעיל לחץ.
המבחן בחודשים הקרובים לא יהיה רק מי חזק יותר בשדה הקרב, אלא מי יצליח למנוע מהקלפי לנהל אותו. כי במזרח התיכון, ניסיון לחמם זירה אחת לצורך הישג פוליטי עלול להצית בתוך ימים את כולן.
בהיג מנצור - שגריר בדימוס, ראש מועצת עוספיא לשעבר, בוגר המכללה לביטחון לאומי.
