אמל כסראוי ועומרי אבו רוכן ניצלו מהטבח בנירים

 

אמל: "קבלנו את החיים מחדש, הקליעים עברו לנו ליד האוזניים, רצים ללא הבחנה והקליעים ממשיכים לשרוק לידנו, צעירים וצעירות נופלים לידנו, אנחנו ממשיכים לרוץ לתוך הואדי והחורשה".

 

 

עדות של אמל כסראוי לרצח ולטבח שבוצע באזרחים שבילו במסיבה בקיבוץ נירים בצפון מערב הנגב. אמל:"אני ממשיך להיות מודאג לאור מה שעברנו במסיבה שהתחילה יפה מאוד, בהשתתפות מעל 5000 בליינים שהגיעו מכל חלקי הארץ, הכל התחיל בשעה 22.00 בלילה והמסיבה הייתה מחשמלת, רגועה ,יפה, עם שמירה של מאבטחים ושוטרים, אוכל, מים ומוזיקה, גן עדן שהפך לגיהנום".

 

בתמונה אמל כסראוי

 

אמל: "אני וחבר מנהלים עסק למאכלים דרוזים, אני עובד מעל 5 שנים בפסטיבלים ומסיבות בשטח, לזה נדרשות הכנות גדולות ורציניות, תמיד הייתי אדם שיודע להוביל מהלכים גדולים ולארגן אירועים מהסוג הזה צריך משאבים וכוח אדם, למסיבה בנירים גייסתי את האחיין שלי עומרי ועוד 12 עובדים ועובדות, כולנו היינו על הכוונת של החמאס ובנס נשארנו בחיים, את הנשים הצלחתי להבריח בשלב הראשון עם רכב , הם גם עברו ירי ומראות קשים, אבל הצליחו לעבור למקום בטוח ולצאת מאזור הטבח בנירים".

 

 

עומרי אבו רוכן סטודנט למחשוב, שנה שניה במכללת תל חי, הגיע למסיבה לעבוד, ההורים שלו לא ידעו על זה, רק באותו בוקר רצחני, עומרי רץ לצדו של אמל ואחרים רבים לחורשה, שם הסתתרו, עומרי עדיין לא מאמין למה שהוא ראה, זה כנראה ילווה אותו הרבה שנים, הוא מתקשה עוד להביע עד כמה המצב שהם עברו קשה ולא קל.

 

 

אמל מספר על קבוצת בדואים שהגיעו לאנשים שברחו לחורשה וניסו לשכנע אותם להתלוות איתם, אמל:"אני לא האמנתי להם ואמרתי לאנשים שם לא ללכת איתם, כל מי שהלך איתם הם רצחו והתעללו בו, הגענו לנחל מעל 150 נשארנו 80 והשאר נרצחו".

 

 

עומרי: "ההרג המשיך גם בתוך החורשה איפה שהיינו בואדי, האש הגיעה מהגבעה, בנוסף הגיעו מחבלים וירו צרורות עלינו וגם ירו טילי RPG, שם נהרגו הרבה אנשים שהסתתרו בקבוצה שלנו, ברגע זה מתוך כל הקבוצה של ה-80 נשארנו בחיים רק 8 בני אדם".

 

בתמונה עומרי אבו רוכן

 

בזמן שהם היו בחורשה אמל החליט לצאת בזחילה למחנה ממנו ברח, כדי להביא מים ולחפש עוד חבר שהיה במחנה, בדרך הוא ראה גופות של צעירים שהמחבלים התעללו בהם, בתוך כל זה הירי ממשיך לעברו של אמל, ואז הוא שומע מכיוון החורשה ירי כבד, הוא מנסה להתקשר לאחיינו עומרי ואין תשובה, הלחץ בשמיים, מצד אחד יורים עליו ומצד שני עומרי בחורשה בואדי ולא עונה, ואז מגיעה שיחת טלפון ממספר לא ידוע, זה היה עומרי שמספר לאמל שהמחבלים הרגו כמעט את כולם, אמל מנחה אותו מה לעשות ולאן ללכת, כי הירי והמחבלים היו בכל מקום".

 

 

אביו של עומרי, יחד עם בני משפחה ששמעו על המקרה והבינו שהילדים בדרום, החליטו לצאת לאזור ובדרך הם הבינו שהילדים חולצו לאזור באר שבע קרוב לתחנת דלק, הם תיאמו את ההגעה, אספו את עומרי ואמל ועוד מספר ניצולים מהצפון, כולם היו עם בגדים מכוסים בבוץ ללא שינה כבר יומיים, מצבם היה קשה, גם במהלך הנסיעה לכיוון כביש 6 תפס אותם ירי פצמ"רים, לקח להם כשעתיים לצאת מהאזור לכיוון חוף כרמל, שם חיכו המשפחות של הניצולים מהטבח, ליד מסעדת מקסים בחיפה, משם נפרדו מהנוסעים והגיעו לעוספיה לקראת שתיים בלילה".

 

 

אמל ועומרי עטופים באנשים רבים, שמחבקים אותם ותומכים בהם, אבל המראות הקשים לא נעלמים מהראש, אמל למרות הכל הוא מארגן משלוח תמיכה לאזרחים שנמצאים באזור ים המלח, אמל מפגין אחריות ומנהיגות, הוא רוצה להוביל דברים גדולים למען החברים שלו שנהרגו וחלקם נחטפו.

 

 

אמל רוצה שכל אזרח ידע מה הם עברו ואיך שבדרך נס הם שרדו את אש התופת של מחבלי החמאס ונשארו בחיים.

 

את השיחה קיימנו בביתו של האדי סודקי חסון בדאלית אל כרמל.