מה בין ההר הירוק תמיד לנביא הירוק?

הקשר של העדה הדרוזית למערה נובע מזיהויו של אליהו הנביא עם דמותו של אלח'דר (הירוק). על פי המסורת הדרוזית, הנביא אלח'דר עה"ש מזוהה עם אליהו הנביא (סידנא אבו איברהים) - אחד מחמשת נביאי העדה, המסמל את הרעננות וההתחדשות הנצחית של הטבע.

לפי המסורת, מערת אליהו הנביא היא המקום שבו לן אליהו בדרכו למאבק בנביאי הבעל.

לאורך הדורות הגיעו – ומגיעים – אלפי מאמינים מכל רחבי הארץ אל המערה, בתקווה לברכה ולמרפא. על קירותיה חקוקות בצפיפות למעלה מ־150 כתובות ביוונית, עברית ולטינית, שבהן הותירו עולי הרגל את שמותיהם ואת משאלות ליבם. רבות מן הכתובות נשחקו עם השנים או נפגעו מחריטות מאוחרות.

המערה נחקרה לראשונה בשנת 1949 בידי אנשי אגף העתיקות, ובהמשך בידי פרופ’ אשר עובדיה מאוניברסיטת תל אביב, אשר תיארך את מרבית הכתובות למאות ה־5 וה־6 לספירה.

בשנים האחרונות פעלו במערה מומחי מנהל השימור של רשות העתיקות, במימון המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים ובפיקוח מחוז חיפה ברשות העתיקות. במסגרת העבודות בוצעו ניקוי ושימור של הכתובות ההיסטוריות, תיעוד מדוקדק שלהן, ייצוב של הסלע למניעת התמוטטות, ושדרוג תנאי הגישה, התאורה וההנגשה למבקרים.

ניקוי הקירות חשף את הכתובות העתיקות באופן ברור מאי־פעם, ובשילוב סריקות תלת־ממד שביצע ד"ר אבשלום קרסיק מטעם רשות העתיקות, נוצר בסיס למחקר מחודש של המערה והכתובות החקוקות בה.

על תשתית זו, נשענת גם עבודת המחקר של נועם בר־דוד, אשר נכתבה בהנחיית ד"ר אבנר אקר מאוניברסיטת בר־אילן וד"ר יותם טפר מרשות העתיקות. זו, מציעה כי ראשיתו של הפולחן במערה, כפי שהוא משתקף בחלק מן הכתובות הפולחניות, מוקדם יותר ממה ששוער, והוא החל כבר בתקופה הרומית, במאות ה־1 עד ה־3 לספירה.

צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות