פרוזדור סלאח אלדין כורדי דרוזי ישראלי

 

לכתבה המורחבת שמפרסמת פזית רבינא ממערכת מקור ראשון.

פתיחת ציר' הבטחתו של נתניהו להגן על הדרוזים בסוריה היא חלק ממהלך גיאו־אסטרטגי בחסות אמריקנית להקמת "פרוזדור סלאח א־דין"  מסדרון חירות של מיעוטים שיחבר את הכורדים והדרוזים עם ישראל

 

 

ראש הממשלה נתניהו הטיל השבוע פצצת מצרר בטקס סיום קורס קצינים, כשדרש לפרז את דרום סוריה מכוחות המשטר החדש. הוא הוסיף והצהיר כי "מדינת ישראל לא תסבול כל איום על העדה הדרוזית באזור". ימי העמימות חלפו, ישראל מצהירה על כוונותיה בריש גלי. וכדי שלא יישאר מקום לספק, נתניהו בחר לפרט: "לא נאפשר לכוחות ארגון תחריר א־שאם או לצבא סוריה החדש להיכנס לשטח מדרום 

 

לדמשק". ההצהרה הזו הייתה רק תחילתו של מהלך, שבהמשך לווה בטפטוף לא פורמלי של מידע על פרויקט פורץ דרך של מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), להעסקתם בישראל של דרוזים מהכפרים צמודי הגדר ברמת הגולן הסורית. שר הביטחון ישראל כ"ץ שב והדהד את דברי נתניהו: יש מדיניות חדשה בדרום סוריה. צה"ל לא יאפשר לכוחות עוינים להתבסס במרחב הביטחון בדרום סוריה, ויפעל נגד כל איום. נחזק את הקשר עם אוכלוסיות ידידותיות במרחב ליחסי שכנות טובה, בדגש על האוכלוסייה הדרוזית הגדולה. צה"ל יישאר בפסגת החרמון ובאזור החיץ לזמן בלתי מוגבל כדי להבטיח את ביטחון יישובי רמת הגולן, הצפון וכלל 

 

תושבי מדינת ישראל". לדברי מקורות בעדה הדרוזית המכירים את הנושא מקרוב, במתפ"ש כבר החל סוג של פיילוט להעסקת פועלים דרוזים ביישובי הדרוזים בישראל, בעיקר בחקלאות ובבנייה. ההתחלה תהיה צנועה, כמה עשרות בשלב הראשון. לדברי המקורות, במיזם מעורבים גורמים ברמה הגבוהה ביותר: אלוף רסאן עליאן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, וראש העדה הדרוזית בישראל השייח' מואפק טריף. השייח' טריף, אומרים המקורות, לוחץ בכיוון כבר זמן רב.

 

 

כשנשאל השבוע בנושא על ידי מקור ראשון, העדיף להוריד פרופיל ולא להתבטא, אולם בשטח מבינים את הכיוון. "ההיגיון ברור", אומר לוטפי א־שיבלי, הקב"ט של בוקעתא, אחד מארבעת היישובים הדרוזיים ברמת הגולן. לדרוזים מעברו השני של הגבול יש משפחות בישראל. הקשר קרוב וחם, ואין ספק שהם עדיפים על פועלי שטחים ושב"חים שעושים פיגועים ומניחים מטענים. במדינת ישראל יש מחסור אקוטי בידיים עובדות, חייבים עובדים חיצוניים, והדרוזים הם אנשי מקצוע טובים ונאמנים.

 

אני בקשר עם אנשים שם, מדבר איתם. בגלל המצב אין עבודה, והמון אנשים שם רוצים לבוא לעבוד כאן". השאיפה לקשר עם ישראל, במיוחד בקרב הכפרים הדרוזיים סמוכי הגדר, מוכרת. בחודש דצמבר, כשאנשיו של אל־ג'ולאני היו בעיצומו של תהליך ההשתלטות על סוריה, נערכה בכפר הדרוזי הסורי חאדר אסיפת תושבים, וכבר אז נשמעו שם קולות הקוראים להסתפח לישראל.

 

 

החשש היה ברור. לפני כעשור, בעיצומה של מלחמת האזרחים בסוריה, נתפס הכפר בידי ג'בהת א־נוסרה, ארגונו של ג'ולאני בגלגולו הקודם. זיכרון היד הקשה של הארגון עדיין טרי. בסרטון שהופץ בדצמבר ברשתות החברתיות נשמע דובר מקרב אנשי הכפר אומר: "הרע מכול בדרך אלינו. הם ייקחו את הנשים ואת הבתים שלנו. בשם אנשי חאדר, אם מישהו מתנגד שיעלה ויאמר זאת עכשיו. עלינו לבחור ברע פחות, ולהסתפח לגולן תחת ישראל". מאז, אנשיו של אל־ג'ולאני תפסו את השלטון. אולם בניגוד לעבר, הרע ביותר לא קרה. 
 

 

הפעם זכה הכפר להגנה ועזרה מצד כוחות צה"ל מאז חלפו כמעט שלושה חודשים. צה"ל יושב בפסגת החרמון, התבסס בשבע נקודות קבע במרחב, ונמצא בקשר מתמיד עם תושבי האזור. המסר ברור: כל עוד לא יובטחו האינטרסים של ישראל, אנחנו כאן.

 

במפה מימין הדגל המופץ ע"י כוחות חירות דרוזים המוטמע בו כוכב הצבעים של דגל העדה הדרוזית. ומשמאל דגל הכורדים.

 

בנתונים אלה, לא מפליא שהשמועות על הפרויקט המתבשל לעבודה בישראל עוררו "השלטון החדש בסוריה מצהיר על קבלה והכלה של כל המיעוטים במדינה, אך בשטח מפעיל נגדם אלימות קשה המוסווית בדברי חלקות בזירה הבינלאומית "עניין עצום מעבר לגבול.

 

רשת אל ערבייה הסעודית הייתה ראשונה שדיווחה כי צה"ל ערך באחרונה מפקד אוכלוסין בדרום סוריה. על פי מקורות מקומיים שצוטטו ברשת, בחודש האחרון אסף צה"ל נתונים על מספר התושבים, גילם, השכלתם ויכולתם להשתלב בשוק העבודה בישראל. על פי אותם מקורות, השכר המוצע נע בין 75 ל־100 דולר ביום. הון עתק במונחים סוריים. לשם השוואה, שכרו של קצין סורי הוא בסביבות  300דולר בחודש.

 

 

מחזה סיציליאני השאלה היא כמובן העיתוי. מה גרם לראש הממשלה לצאת דווקא השבוע בהצהרה על פירוז דרום סוריה ועל מניעת כל איום על הדרוזים שם? התשובה מורכבת. בסוריה מתרחשים כעת במקביל כמה תהליכים. התהליך הבולט ביותר הוא העמקת ההכרה הבינלאומית בלגיטימיות שלטונו של אל ג'ולאני, שחזר לשמו המקורי אחמד א־שרע. ואולם בניגוד להחלטה האמריקנית להסיר את הפרס שהוקצב בעבר על ראשו של אל־ג'ולאני כמנהיג ארגון טרור, בסך עשרה מיליון דולר, והריצה של מדינות אירופה להסיר את העיצומים מעל סוריה כדי להתחיל לעבוד עם השלטון החדש, בצה"ל ובחוגים ביטחוניים בישראל מביעים חשד עמוק מפני אופיו האמיתי של השלטון החדש.

 

 

החשש הוא כי האופי המעונב ומסביר הפנים שנוקט השלטון החדש בסוריה אינו אלא סוג של "תקייה" מונח אסלאמי שמשמעו התחזות, הונאה או הטעיה, במטרה לקדם את מטרות האסלאם מול הכופרים, בשעה שידו של האסלאם על התחתונה.

 

במקרה של אל־ג'ולאני זהו ניסיון של ארגון אסלאמיסטי קיצוני, אלים אך מתוחכם, שלאחר שתפס את השלטון פועל לייצר מראית עין שתאפשר לו להתבסס במקומו ולקבל הכרה בינלאומית. כך למשל, השלטון החדש מצהיר על קבלה והכלה של כל המיעוטים בסוריה, אך בשטח מפעיל נגדם אלימות קשה המוסווית בדברי חלקות בזירה הבינלאומית.

 

ואכן, ממעקב אחר הרשתות החברתיות, שבינתיים המשטר החדש טרם השכיל למשטר, עולה שרמת האלימות הפנימית בסוריה מזעזעת. היא בולטת בעיקר בסרטונים המועלים לרשת ומתעדים פעולות נקמה יומיומיות ואכזריות, בעיקר כלפי המיעוט העלווי המזוהה עם שלטון האימים של אסד. ולא רק הם.

 

גם הנוצרים חוו בתקופת חג המולד אלימות דתית והצתת כנסיות. בקרב המיעוטים הכורדיים והדרוזיים אין בינתיים מי שמתפתה לקריאות של המשטר בדמשק למסור את הנשק ולהצטרף לצבא הסורי החדש. ובכל זאת, פה ושם יש למשטר הסורי החדש הצלחות.

 

למשל תיעוד שובם של יהודים בני משפחת חמרה, שעזבו את סוריה בשנות התשעים, אל בית הכנסת בדמשק.

 

ביקורם של בני המשפחה, שיש להם כמובן אזרחות אמריקנית, תואם עם שר החוץ של המשטר החדש, לא פחות. בהקשר הזה התרחשו השבוע בסוריה שני אירועים מנוגדים, שעשויים להסביר את עיתוי הצהרתו של נתניהו. האירוע הראשון הוא כנס "הדיאלוג הלאומי" שנערך בדמשק, בהשתתפות כ־600 נציגים האמורים לייצג את הקבוצות והמיעוטים בחברה הסורית.

 

הכנס, שהועבר בשידור חי בפייסבוק, היה מרתק לצפייה. הייתה שם תצוגה של תלבושות לאומיות שנועדו לבטא את המגוון האתני והעדתי של סוריה. במקביל נצפו שם לא קטארי אחד ולא שניים בכאפיות צחורות; לצד הטורקים, הקטארים הם המנטורים והפטרונים של שלטון אל־ג'ולאני. מספר חליפות היוקרה מתוצרת ארמאני וגוצ'י שנצפו שם מזכיר אולי כנס של בכירי המאפיה בסיציליה.

 

הנשים המעטות שנראו היו הרבה פחות הדורות מהגברים, וכולן עטו כמובן את כיסוי הראש המתבקש. מי שצפה בשידור לא יכול היה לנחש שזהו כנס של עם שעבר בעשור האחרון גיהינום חסר תקדים של מלחמה, עוני, רעב, אלימות והשפלה.

 

זה נראה יותר כמו כנס של מי שהתברגו אל המשטר החדש ומקווים להוציא מתוק מעז. בנאומו בכנס קרא א־שרע לאחדות, אבל איש צבא דרוזי, קצין לשעבר בצבא הסורי, קלקל לא־שרע את המופע. הכירו את טארק א־שופי, קולונל לשעבר בצבא סוריה. ערב פתיחת הכנס המצוחצח בדמשק חרך הקולונל הדרוזי את המסכים, כאשר הוא ו־13 קצינים לשעבר התייצבו מול המצלמות בהר הדרוזים והודיע על הקמת "המועצה הצבאית של א־סווידא", המורכבת מקבוצות חמושות הנחושות להגן על המיעוט הדרוזי.

 

שופי הבטיח כי המועצה הצבאית תגן על אזור א־סווידא והצהיר כי לא יצטרף לצבא הסורי החדש, המבוסס על קבוצה קיצונית אחת, קרי תחריר א־שאם, המגייסת לשורותיה קצינים זרים. בדבריו כיוון שופי למתנדבים אסלאמיסטים אוזבקים, טורקמנים ואחרים, שלחמו עם א־שרע כתף אל כתף בשורות הארגון באידליב, וכעת קיבלו תפקידי מפתח בצבא החדש.

 

מה שמדגיש את האופי האסלאמיסטי של הצבא החדש, במקום את אופיו כצבא לאומי סורי. לא פחות חשוב: בדבריו ציין שופי כי המועצה הצבאית הדרוזית פועלת בשיתוף פעולה עם הכוחות האמריקניים. ואולם מה שמשך את העין עוד יותר מדבריו של הקולונל א־שופי, היה דגל גדול בצבע תכלת. במבט מקרוב נראה שדגל התכלת זהה כמעט לחלוטין לדגל ה־SDF, צבא האוטונומיה הכורדית, שבעשור האחרון פועל לא רק לכינון אוטונומיה לכורדים אלא גם נלחם לצד הכוחות האמריקניים נגד דאעש בסוריה. ההבדל היחיד הוא הכוכב הדרוזי המופיע במרכז הדגל, במקום סמל האוטונומיה הכורדית. הדמיון הזה כנראה אינו מקרי. סימנים לחיבור אסטרטגי בין המיעוט הדרוזי למיעוט הכורדי החלו לבצבץ בחודשים האחרונים.

 

בחודש שעבר אף הגיעה לא־סווידא משלחת של הזרוע הפוליטית של SDF, כדי לבקר את מנהיג העדה הדרוזית השייח' חיכמת אל־הג'רי במעונו בא־סווידא. על פי הדיווח באתר המועצה הכורדית, בפגישה הודגשו חשיבות שמירת השלום האזרחי בסוריה ודחיית החזרה לאלימות, הודגש הצורך בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה, ונידונו חזונות לשיקום סוריה כמדינה אזרחית ודמוקרטית המושתתת על עקרונות של שוויון, הפרדת רשויות והפרדת הדת מהמדינה. ואם זה הרקע, עולה בכל עוזה השאלה: האם מה שראינו השבוע הם ניצנים של מהלך אסטרטגי חסר תקדים המאחד לראשונה בין האינטרס הישראלי, הדרוזי והכורדי בגיבוי אמריקני? אם מחברים בין ההצהרות הדרמטיות של נתניהו השבוע ובין הופעת הבכורה של הקולונל א־שופי, הדמיון החד־משמעי לדגל האוטונומיה הכורדית, שלא לדבר על ביקור המשלחת הכורדית אצל מנהיג הדרוזים בחודש שעבר  התשובה היא חיובית. מתרחש כאן משהו אסטרטגי גדול הרבה יותר מהכנסת דרוזים סורים לעבודה בישראל.

 

התפקיד האזורי של הכורדים -אבראהים באראן, בדצמבר הבאנו כאן ריאיון בלעדי עם אבראהים באראן, מייסד המפלגה הכורדית בטורקיה, שעבר עינויים קשים בכלא הטורקי וקיבל מקלט בהולנד.

 

באראן הוא אבי הקונספט המכונה "מסדרון צלאח א־דין", המבוסס על חזון לשינוי פני המזרח התיכון באמצעות "פרוזדור של צדק וחירות" מכורדיסטן ועד הים התיכון, שנועד לשבור את ההשפעה הטורקית הממאירה על האזור ולייצר דו־קיום בין הקהילות לאורכו.

 

ביקשתי מבאראן להביא בקצרה את חזונו בהקשר להתפתחויות בשטח, ולטובת קוראינו הוא מובא כאן בהופעת בכורה: מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, הכורדים הגנו על שטחיהם ופיתחו מודל משילות פלורליסטי ודמוקרטי המגן על זכויות המיעוט, כאלטרנטיבה לשלטון הבעת'. כיום, המודל הזה הבשיל לרמה שיכולה לשמש השראה לכל המדינה. בנסיבות הנוכחיות, המדינה המכונה סוריה חדלה למעשה מלהתקיים, ויש להעביר את כוח השלטון לתושבים החוקיים של אדמות אלו. יש להקים מבנה פוליטי חדש המייצג כורדים, עלווים, דרוזים, ערבים ומיעוטים לא מוסלמים.

 

ואולם תחריר א־שאם וא־שרע מנסים לעצב את סוריה החדשה רק באמצעות קבוצות אסלאמיסטיות סוניות נוקשות, 
המהווה איום משמעותי על עתידו של האזור. מבחינה היסטורית, לבנון וסוריה עוצבו בעקבות הסדר ההגמוני שנכפה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ויצר מפה שאינה משקפת את הגבולות הטבעיים של עמי האזור. הסדר סייקס פיקו קרס, וכיום דרך הפעולה המתאימה ביותר היא הקמת מערכת המתיישרת עם האופי החברתי־פוליטי והגיאוגרפי האמיתי של ארצות אלו. המבנה הגיאוגרפי של סוריה עצמה משקף את המציאות הזו: ג'בל אל־אכראד (הר הכורדים), ג'בל א־נסיריה (הר העלווים), ג'בל אל־חרמון (הר היהודים) וג'בל א־דרוז (הר הדרוזים). חלוקות טבעיות אלו מספקות פרספקטיבה ברורה על האופן שבו יש לבנות את עתידה של סוריה.

 

הדרוזים, כעם בעל היסטוריה שורשית, קובעים היום את גורלם, בדיוק כפי שעושים הכורדים. הם מסרבים לחיות תחת השליטה של קבוצות אסלאמיסטיות קיצוניות כמו תחריר א־שאם. החלל שנוצר לאחר קריסת משטר אסד שנתמך בידי איראן, התמלא בארגונים המזוהים עם אל־קאעידה ונתמכים על ידי טורקיה, מה שיצר דילמה גדולה בנוגע לעתידה של סוריה. דמויות כמו א־שרע עשויות לקבל לגיטימציה חלקית בשל התפתחויות גאו־פוליטיות, אך אין בכך 
כדי לשנות את המציאות הבסיסית בשטח.

 

האוטונומיה והמועצה הצבאית שעליהן הכריזו הדרוזים היום זוכות לתמיכה ישירה של הכורדים. במידת הצורך, לוחמים כורדים יכולים להציב כוחות נוספים באזור כדי לתמוך בהם.

 

מודל זה אינו חל רק על הדרוזים, ואפשר להרחיבו לעלאווים ולקהילות אחרות שאינן מוסלמיות. הגורם המרכזי כאן הוא יכולתה של ישראל לשתף פעולה עם קהילות שוליים היסטוריות אלה, במסגרת מאזן הכוחות החדש המתהווה בסוריה. עם נסיגת איראן מהאזור, סוריה תחולק בהכרח בעקבות הדינמיקה הכוחנית בין טורקיה לישראל.

 

עם זאת, הסכנה הגדולה ביותר טמונה במדיניות ההתפשטות של טורקיה, שעולה אפילו על זו של איראן, שכן אנקרה שואפת להחיות את השפעתה העות'מאנית ההיסטורית על האזור.

 

כדי למנוע תרחיש מצער שכזה, יש להקים ברית חזקה בין הכורדים, הדרוזים וישראל. ברית זו תאפשר את יצירת "פרוזדור סלאח א־דין", מכורדיסטן העיראקית ועד לים התיכון, אבטחת נתיבי סחר וחיזוק היציבות האזורית. מסדרון כזה לא רק יספק לכורדים יציאה מהמלכודת הגאו־פוליטית הנוכחית שלהם, אלא גם יסייע לישראל לאזן את הלחצים מצד טורקיה והפלגים האסלאמיסטיים הקיצוניים.

 

תחומים אסטרטגיים כמו נפט, חקלאות, משאבי מים ודרכי מסחר יזכו לשיווי משקל כלכלי ומדיני חדש באמצעות שותפות כורדית ישראלית. מסגרת זו תשמור על האינטרסים ארוכי הטווח של הכורדים, ובמקביל תגביר את ההשפעה האזורית של ישראל, ובסופו של דבר תטפח ארכיטקטורה ביטחונית רחבה יותר למזרח התיכון.