"להיות זקן לא אומר שאתה שוכח"

"להיות זקן לא אומר שאתה שוכח, אבל אם אתה שוכח, זה אומר שצריך לבדוק"

 

עבור נטלי שפיר, עובדת סוציאלית במאוחדת מזה 16 שנים ובעשור האחרון רכזת תחום הדמנציה במנהל אזרחים ותיקים בחטיבת הרפואה במאוחדת, העיסוק בדמנציה הוא הרבה מעבר לאבחנה רפואית. במסגרת תפקידה היא עוסקת בקידום ופיתוח מענים לאנשים עם ירידה קוגניטיבית ודמנציה ולבני משפחותיהם, מנחה קבוצות מידע ותמיכה, מעניקה מענה מקצועי במוקד מידע טלפוני ייעודי לדמנציה ומדריכה את הצוותים המקצועיים במאוחדת בתחום.

 

"העיסוק בתחום הדמנציה חיבר עבורי בין שני עולמות", מספרת שפיר. "העולם המקצועי של הזקנה והגריאטריה וההבנה שדמנציה אף פעם אינה מחלה של אדם אחד בלבד. היא משפיעה על מערכת משפחתית שלמה, על בני זוג, ילדים, יחסים בתוך המשפחה, קבלת החלטות ותפקידים שמשתנים לאורך הדרך". לדבריה, דווקא משום שמדובר במחלה מורכבת ומתמשכת, יש משמעות גדולה לאופן שבו מלווים את האדם ואת משפחתו, מבחינה רפואית, רגשית, חברתית ותפקודית.

 

מה השתנה בשנים האחרונות?

 

אחד השינויים המרכזיים בתחום הוא המעבר מתפיסה שבה האבחון נעשה בעיקר לאחר שהופיעו קשיי זיכרון ופגיעה בתפקוד, להבנה שניתן לזהות את התהליך בשלב מוקדם ומדויק יותר.

 

כיום מושם דגש רב יותר על ירידה קוגניטיבית קלה - MCI מצב שבו כבר ניתן לזהות שינוי קוגניטיבי אובייקטיבי, אך האדם עדיין שומר במידה רבה על עצמאותו. במקביל, עולם האבחון הביולוגי של אלצהיימר מתקדם במהירות, עם שימוש בסמנים בנוזל השדרהPET , עמילואיד וטאו, ובשנים האחרונות גם בדיקות דם שמסוגלות לזהות סמנים הקשורים לפתולוגיה של המחלה.

 

עם זאת, שפיר מדגישה כי חשוב לשמור על פרופורציות. "חשוב לא ליצור רושם שאנחנו כבר מבצעים 'בדיקת דם לאלצהיימר' לכל אדם שמתלונן על שכחה. בדיקות הסמנים אינן בדיקות סקר לאוכלוסייה ללא תסמינים, והן צריכות להשתלב בהערכה קלינית מקיפה".

 

לא כל שכחה היא אלצהיימר, אבל מתי כן צריך לבדוק?

 

אחת הטעויות השכיחות, לדבריה, היא לחשוב שכל שכחה היא דמנציה או, מהצד השני, שכל שכחה בגיל מבוגר היא פשוט חלק מהגיל. "כולנו שוכחים מדי פעם שם, מילה או איפה הנחנו את המפתחות", היא אומרת. "מה שצריך לעורר תשומת לב הוא שינוי ביחס לאופן שבו האדם תפקד בעבר, במיוחד כשהוא חוזר על עצמו, מחמיר או מתחיל להשפיע על חיי היום-יום".

 

בין הסימנים שיכולים לעורר חשד נמצאים חזרה שוב ושוב על אותה שאלה מבלי לזכור שכבר נענתה, קושי בניהול כספים או תרופות שבעבר נעשו ללא בעיה, בלבול במקום מוכר, קושי חדש בתכנון או בביצוע משימה מוכרת, שינוי ביכולת למצוא מילים, ירידה בשיפוט ולעיתים גם שינוי בהתנהגות, במצב הרוח או ביוזמה. "אני תמיד אומרת שלהיות זקן לא אומר שאתה שוכח, אבל אם אתה שוכח, זה אומר שצריך לבדוק את זה", היא אומרת.

 

אבחון מוקדם נותן לאדם דבר משמעותי וזה זמן

 

אבחון מוקדם משנה הרבה, גם כאשר אין אפשרות לעצור לחלוטין את המחלה. "כאשר אדם מאובחן בשלב שבו הוא עדיין עצמאי ומתפקד, הוא יכול להיות שותף פעיל בהחלטות על חייו, לקבל מידע, לשתף את בני משפחתו, לקבל החלטות רפואיות וכלכליות, לערוך ייפוי כוח מתמשך ולהביע כיצד היה רוצה שיטפלו בו בעתיד", מסבירה שפיר ומוסיפה כי גם עבור המשפחה מדובר בשינוי משמעותי. "אבחנה יכולה לתת הסבר לשינויים שכבר רואים, להפחית חיכוכים שנובעים מפרשנות של ההתנהגות כעצלנות, עקשנות או חוסר אכפתיות, ולאפשר למשפחה להתארגן בהדרגה".

 

בשנים האחרונות נוספה לכך משמעות נוספת, עם קיומם של טיפולים חדשים המכוונים למנגנון המחלה, ובהם תרופות נוגדות עמילואיד שנחקרו ומיועדות לשלבים המוקדמים של מחלת אלצהיימר ולחולים מתאימים בלבד. טיפולים אלה עדיין לא נכנסו לסל התרופות ומתבצעים כיום במספר בתי חולים בארץ.

 

מה עושים כשעולה חשד לירידה קוגניטיבית?

 

נקודת הפתיחה הטובה ביותר היא בדרך כלל רופא או רופאת המשפחה. שפיר ממליצה להגיע עם תיאור קונקרטי של השינוי: "מתי התחיל, מה השתנה ומה ההשפעה שלו על התפקוד. גם מידע מבן משפחה שמכיר היטב את האדם יכול להיות משמעותי ולעזור בקבלת התמונה המלאה. הבירור כולל בדרך כלל שיחה רפואית מקיפה, בדיקה גופנית, בדיקות דם לשלילת מצבים שעלולים לגרום או להחמיר ירידה קוגניטיבית ולעיתים גם הדמיה של המוח. בהתאם לממצאים ניתן להפנות להמשך הערכה גריאטרית, נוירולוגית או פסיכיאטרית".

 

במאוחדת מחוז צפון פועלות מרפאות גריאטריות רב מקצועיות, שבהן האדם עובר הערכה ומקבל המלצות מרופא או רופאה גריאטריים, אחות ועובדת סוציאלית. לאחר האבחנה חשוב לחבר את האדם ואת משפחתו למעטפת טיפולית בהתאם לצרכים, הכוללת רפואה ראשונית, עבודה סוציאלית ומקצועות בריאות כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, תזונה ורוקחות.

 

לא רק אבחון, אלא גם שמירה על בריאות המוח

 

לצד ההתפתחויות בתחום האבחון, שפיר מדגישה מסר אופטימי וחשוב לציבור: "דמנציה אינה בהכרח חלק בלתי נמנע מההזדקנות. פעילות גופנית, איזון לחץ דם, סוכר וכולסטרול, הפסקת עישון, תזונה בריאה, טיפול בירידה בשמיעה, קשרים חברתיים ופעילות קוגניטיבית הם חלק מתפיסה של בריאות המוח לאורך החיים".

 

שפיר מבקשת להחזיר את השיח אל האדם עצמו. "המסר שלי הוא לשמור על אורח חיים בריא ככל הניתן ואם עולה חשד, להיבדק בזמן ולפנות בזמן לצוותים במאוחדת על מנת לקבל תמיכה והכוונה להמשך הדרך, כי יש מה לעשות עם דמנציה".

 

"מאחורי האבחנה יש קודם כול אדם. המטרה שלנו היא לא רק לזהות את המחלה מוקדם יותר, אלא לאפשר לאדם ולמשפחה לחיות טוב ככל האפשר לצדה, עם ידע, תמיכה, בחירה וכבוד", היא מסכמת ברמה האישית.