כישלון התוכנית למניעת נשירת תלמידים

 

אחת התופעות המורכבת שמערכת החינוך מתמודדת עימן, בדומה למערכות חינוך אחרות בעולם, היא נשירה של תלמידים מספסל הלימודים. 

 

אף שמספרם הכולל של התלמידים במערכות החינוך גדל משנת הלימודים התשע"ו לשנת הלימודים התש"ף בכ-8%, מספר משרות הקב"סים (קציני ביקור שדה) שתפקידם לוודא שלכל התלמידים תימצא מסגרת מתאימה ותוענק להם התמיכה הנדרשת, שבתקני הרשויות עלה בכ-0.8%.

 

 

עוד עלה כי בארבע מהרשויות המקומיות שנבדקו ממוצע התלמידים המטופלים לקב"ס עולה על 100 מטופלים - הממוצע הרצוי (בלוד 8 משרות קב"ס, וממוצע מטופלים לקב"ס 169; במטה יהודה 4 משרות קב"ס, וממוצע מטופלים לקב"ס 114; במנשה 3.25 משרות קב"ס, וממוצע מטופלים לקב"ס 167; וברכסים קב"ס אחד המטפל ב-126 תלמידים).

 

 

בביקורת עלה כי בעיריית בני ברק, במועצה המקומית רכסים ובמועצה האזורית אל-קסום נשירת התלמידים ממוסדות החינוך בשנת התש"ף הייתה 2.2%, 0.6%, 1.7% בהתאמה. בחלק ממוסדות החינוך בתחומי שיפוטן של שלוש הרשויות לא משתפים את הקב"סים בצוות הבין-מקצועי שלהם וגם אין מביאים לידיעתם את פרטי התלמידים המתאפיינים בריבוי היעדרויות לא מוצדקות ובבעיות בביקור הסדיר.

 

 

עוד נמצא כי קב"סים פועלים באופן תגובתי (ריאקטיבי) - הם נסמכים על דיווח מטעם צוותי מוסדות החינוך בדבר תלמידים שאינם מגיעים באופן סדיר לבית הספר ו/או כאלו המגלים סימנים של נשירה סמויה. הקב"סים בעיריות בני ברק, לוד ונס ציונה, במועצות המקומיות כפר מנדא, רכסים ושלומי ובמועצות האזוריות אל-קסום, מטה יהודה ומנשה אינם עורכים סיורים יזומים לאיתור תלמידים, למעט אלה הנערכים בדרכם אל מוסדות החינוך או בחצרות מוסדות החינוך, ואינם פועלים באופן יזום לאתר בני נוער שבסכנת נשירה גם בזירות שהם נמצאים בהן - רחובות הרשות המקומית והאינטרנט.

 

 

בביקורת עלה כי משרד החינוך לא מאפשר למנהלי מחלקות החינוך לקבל הרשאות לעיין במידע הקיים במערכת הקב"סנט, על אף שהם אלו המקבלים את הדיווחים ממנהלי בתי הספר על ביקור בלתי סדיר ועל נושרים לסוגיהם, מעורבים ומשתתפים באופן פעיל במציאת פתרונות מתאימים לתלמידים הנתונים בסכנת נשירה.

 

 

בעיריית נצרת, במועצות המקומיות רכסים ושלומי ובמועצות האזוריות אל-קסום, מטה יהודה ומנשה, לא נרשמו פעולות התערבות או דיווח על מצב התלמיד, במשך יותר מחצי שנה ואף יותר משנה ב-10% ומעלה מהתיקים. עוד נמצא כי ב-50% מהתיקים שנדגמו ברשויות המקומיות מטה יהודה, נצרת, מנשה, אל-קסום ובני ברק הדיווחים אינם ברורים ואינם מאפשרים להבין את תמונת המצב באשר לתלמיד.

 

 

ברשויות המקומיות שנבדקו מתקיימים שיתופי פעולה והחלפת מידע על תלמידים הנמצאים בנשירה סמויה או גלויה, אך אלו אינם מוסדרים בהנחיות של משרדי החינוך והרווחה, אינם מעוגנים בנהלים ואינם מתועדים.

 

 

נמצא כי בשנת 2020 משרד החינוך לא העביר תקציב לתוכנית למניעת נשירה עכשיו לאף רשות מקומית, עקב אי-אישור תקציב המדינה בשנה זו, הגם שבשנת 2020 עלה צורך מוגבר בהתמודדות עם נשירה בצל מגיפת הקורונה. בשנת 2021 תוקצבו הרשויות בסכום של 40,000 ש"ח - 100,000 ש"ח לרשות, אך לא הוקצה תקציב לעיריית בני ברק.

 

 

בשנת התש"ף היה שיעור הנשירה הגלויה הממוצע ממוסדות ההכשרה המקצועית שבאחריות משרד הכלכלה 9.73% (בשלושה בתי הספר הגיע שיעור הנשירה אף ל-20% ויותר, ובארבעה בתי ספר לא הייתה כלל נשירה). נתון זה גבוה יחסית לנשירה ממוסדות טכנולוגיים (מח"טים) שבפיקוח משרד החינוך, ששיעור הנשירה מהם היה 2.6%. הבדיקה העלתה כי בשונה מהמעורבות של הקב"סים בבתי הספר של משרד החינוך, המוסדרים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, ממשקי העבודה עם צוותי החינוך של מוסדות ההכשרה המקצועית אינם מוסדרים רשמית.

 

 

המבקר אנגלמן ציין כי חינוך והשכלה הם זכות השמורה לכל הילדים החיים במדינה ומהווים אבני דרך משמעותיות בחייו של התלמיד. נשירת תלמידים מבתי ספר נחשבת גורם מרכזי ביצירת פערים חברתיים, היא אחת מהתנהגויות הסיכון של ילדים ובני נוער, ויש לה השלכות שליליות הן על מצבם של הנושרים הן על החברה, הכלכלה והתעסוקה. על המדינה מוטלת החובה להנגיש לכל התלמידים מערכות חינוך להבטחת זכויותיהם ללמוד במסגרת המאפשרת לכל אחד מהם מימוש מיטבי של הפוטנציאל האישי שלו, ותוענק להם התמיכה המיטבית שהם זקוקים לה במסגרת בית הספר והקהילה. הנגשה מיטבית, שיפור המענים והשירותים לתלמידים בסכנת נשירה יגדילו את סיכוייהם להשתלב בחברה ולקיים אורח חיים נורמטיבי בהמשך חייהם הבוגרים.