לשנות את הדרך שבה מערכת החינוך מסתכלת על ילדים

מהבמות הגדולות אל הלב של בני הנוער: הסיפור של עדי מור ושיטת "גוונים"

 

כשעדי מור מדברת על ילדים, היא לא מדברת על ציונים, משמעת או אבחונים. היא מדברת על הקשבה, על תנועה, על יצירה ועל האפשרות לראות ילד מעבר לקושי שלו.

"ילד הוא לא בעיה שצריך לתקן", היא אומרת. "ילד הוא עולם שצריך לאפשר לו לפרוח".

 

מור, תושבת קריית טבעון, היא אמנית רב-תחומית, מנחת NLP ומייסדת "גוונים" - מיזם שמעביר סדנאות חוסן, העצמה ויצירה בבתי ספר, מסגרות חינוך, רשויות מקומיות וקבוצות פרטיות. אבל הדרך שהובילה אותה לעבודה עם ילדים ובני נוער התחילה הרבה לפני הסדנאות והכיתות.

 

בין היתר הובילה מור סדנאות משמעותיות שהשיגו תוצאות מרשימות גם בחיפה וילדים והורים רבים חבים לה שינוי משמעותי שגרמה להם ושבאים לידי ביטוי במכתבי תודה רבים שמונחים על שולחן עבודתה.

 

היא נולדה למשפחה שהתפרקה כשהייתה בת שש. לאחר גירושי הוריה עברה עם אימה לצפת, ושם גדלה. כבר מגיל צעיר מאוד מצאה את עצמה בתוך עולם האמנות - רקדה, ניגנה, השתתפה בתחרויות אתלטיקה ועלתה לבמות. "אלה היו המקומות שבהם הרגשתי שאני באמת חיה", היא מספרת. "האמנות הייתה בשבילי בית".

 

בכיתה ו' קיבלה החלטה ששינתה את חייה: לעזוב את הבית , לעבור לאביה בחיפה,  ולעבור ללמוד מחול ב"רעות"- ביה"ס פרטי לאומנויות .  המעבר הזה, לדבריה, היה מטלטל. "הייתי ילדה מאוד רגישה, מחוברת לבעלי חיים, אספתי חיות רחוב והיו לי כלבה, תוכים ואוגרים. לעזוב את הבית היה כמו לעקור את עצמי מהעולם שהכרתי. מצד אחד רציתי להתפתח, מצד שני פחדתי מאוד".

 

למרות החששות, היא התקבלה ללימודי המחול והמשיכה בהמשך גם לויצו חיפה. במקביל, עבדה מגיל צעיר כדי לממן את עצמה. "עבדתי בשטיפת מדרגות, במלצרות, כמורה פרטית  ובכל עבודה אפשרית. כבר בכיתה י"ב שילמתי לבד על רישיון נהיגה וקניתי לעצמי רכב. תמיד הייתה בי עצמאות מאוד גדולה ורצון לעמוד בזכות עצמי".

 

הכישרון שלה הוביל אותה גם לעולם הדוגמנות והבמה. היא רקדה, הופיעה, והייתה חלק מעולם נוצץ ומלא הזדמנויות - אבל מאחורי הזוהר הסתתרו גם לא מעט רגעים קשים. עדי מספרת על תחרותיות אגרסיבית, קנאה, חרמות ופגיעות רגשיות שהשאירו בה חותם עמוק.

 

"עברתי חוויות ששברו אותי נפשית לתקופה ארוכה", היא משתפת. "הבנתי כמה העולם הזה יכול להיות אכזרי וכמה קל לאבד את עצמך בתוך הרצון להצליח. במשך שנים פחדתי לחזור באמת לבמה".

 

דווקא מתוך המקומות השבורים האלה התחיל להיבנות הכיוון החדש בחייה. במהלך השנים למדה NLP, קאוצ'ינג, עבודה טיפולית דרך בעלי חיים ושיטות נוספות לחיזוק רגשי. במקביל החלה לעבוד עם אוכלוסיות מגוונות - ילדים עם צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, כיתות תקשורת, קשישים ונשים שחוו אלימות.

 

העבודה עם ילדים ובני נוער שינתה לדבריה את כל תפיסת העולם שלה. "ראיתי ילדים שאמרו עליהם שהם לא מסוגלים, ופתאום דרך מוזיקה, ציור או תנועה הם נפתחו בצורה מדהימה. היו ילדים שלא דיברו כמעט בכיתה, וברגע שקיבלו מקום אחר - התחילו להוביל, ליצור ולהביע את עצמם".

 

מתוך הניסיון הזה נולדה "גוונים" - שיטה שמשלבת בין כלים מעולם ה-NLP לבין מוזיקה, כתיבה, תנועה ויצירה. "האמנות פותחת את הלב ומשחררת את הגוף, וה-NLP עוזר לעשות סדר בראש", מסבירה מור. "לא כל ילד יודע להסביר מה עובר עליו, אבל הרבה פעמים הוא יודע לצייר את זה, לשיר את זה או לזוז את זה".

 

כיום פועלת "גוונים" בבתי ספר, מרכזים קהילתיים, מסגרות חינוך מיוחד ורשויות מקומיות באזור הצפון. הסדנאות עוסקות בחיזוק חוסן רגשי, תקשורת בין-אישית, ביטחון עצמי ועבודה קבוצתית, ומותאמות גם לצוותי חינוך, הורים ומבוגרים שמתמודדים עם שחיקה ולחץ.

 

אחד הדברים שמור מדגישה שוב ושוב הוא הצורך להפסיק להסתכל על ילדים דרך הגדרות ואבחונים בלבד. "יש ילדים שמרגישים שכל הזמן מסתכלים על מה הם לא מצליחים לעשות", היא אומרת. "אבל ברגע שמישהו מצליח לראות את החוזקות שלהם - משהו בהם משתנה".

 

גם בתקופת המלחמה המשיכה להפעיל תוכניות חוסן ופעילויות בקבוצות קטנות. "ראיתי ילדים שמגיעים עם פחד וחרדה, ודרך יצירה מצליחים לחזור לנשום. זה חיזק אצלי עוד יותר את ההבנה שאמנות היא לא מותרות - היא צורך אמיתי".

 

החזון שלה היום הוא להרחיב את הפעילות של "גוונים" ולהגיע לעוד בתי ספר, רשויות וקהילות ברחבי הארץ. מבחינתה, המטרה היא לא רק להעביר סדנאות - אלא ליצור שינוי עמוק בדרך שבה החברה מתייחסת לילדים ולבני נוער.

 

"אני לא רוצה ליצור עוד חוג", היא מסכמת. "אני רוצה ליצור מקום שבו אנשים מרגישים שרואים אותם באמת. מקום שבו ילד לא מפחד להיות מי שהוא".