ישראל אלופה זה לא הזוי

 

מאז לא זכור לי מחד. ומאידך בגלל שישראל שובצה באירופה משנות ה90 גם לא נפגשו זו מול זו.
 

 

הפרט הפיקנטי והמרגש האישי הוא שאני כותב שורות אלו כאחד שהיה בסגל בנבחרת הזו ובטורניר והחוויה של זכיה בגביע אסיה לנוער היא פעם בחיים !!! ומוכרת.
 

 

וכעת. ב2023 החבורה הצעירה הזו של ישראל עומדת בפני האתגר הגדול לזכות במקום השלישי באליפות עולם וגם הפעם אל מול דרום קוריאה.
זה בהחלט אפשרי .!!!
 

 

 

ברצוני לשתף אתכם, שגם אז היה לנו מאמן דומיננטי וסוחף עמנואל שפר ז"ל,  שבדרכו שלו יידע להוציא מכל שחקן הרבה מעבר ליכולת שלו, למען הקבוצה, למען הסמל והדגל.

 

 

גם היום, יש לנו מאמן אופיר חיים שיודע בדיוק ועושה את אותו הדבר, להביא את השחקנים לשחק למענו ולהפיק מכל אחד מהסגל את מירב התועלת.

 

 

מאד משימתי אך מאד אנושי, שפת דיבורו הרבה יותר מכבדת מאשר "הברכות " שספגנו מהמאמן שפר הגדול. שפר קרא את המשחק וביצע חילופים שהביאו לתוצאות. אופיר חיים המאמן הנוכחי מביא את דרישותיו בצורה יותר מחבקת.
 

 

היום בעידן התקשורת העכשווית, הנבחרת מסוקרת ומביאה שמחה לאוהדי הכדורגל ולמדינה חי ואונליין.
סגל טוקיו יכל היה להביא נחת ושמחה בלב, לאור התוצאות, לא תוך כדי המשחק.

 

 

אני מאחל בכל ליבי להצלחת הנבחרת וזכיה במקום ה3, אבל יותר מכל אני מאחל לכל שחקן בסגל ובהרכב  שיקרה לו  את מה שכל שחקן בסגל טוקיו 71  חווה, להיות שחקן הרכב ראשון במועדון שלו, בכל מקום בעולם הכדורגל שלו.

 

 

הגדולה של השחקנים בנבחרת של היום, היא ההישגים הנפלאים שלהם כעת. אבל השאלה הגדולה, את מי מהם נראה בסגל ובהרכב מועדונו לשנים קדימה.

 

 

נכון שיבואו ויגידו לנו ש"היום יש זרים, זה יותר קשה" ואני מסכים, אבל הצעירים המוכשרים הללו חייבים לזכות באמון ביכולתם הטובה, על ידי המאמנים וראשי המועדונים.

 

 

למי שיוצא לשחק בחו"ל ולמי שנשאר בארץ, שחקנים אלו מהווים מודל וסמל לשחקנים צעירים יותר. אפשר וחייבים לנצח את דרום קוריאה  החזקה. מקום 3 הוא מאד משמעותי וייזכר כהישג נדיר, כי את המנגינה הזו חייבים להמשיך לנגן.