ועדת החוקה אישרה לקריאות 3-2 את סעיפי חוק ההסדרים

 

ועדת החוקה אישרה לקריאות שניה ושלישית, את פרק ח' (חברות ממשלתיות ביטחוניות-תחרותיות) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו-2026. הצעת החוק נועדה להתאים את פעילות החברות הביטחוניות הממשלתיות למציאות העסקית הגלובלית, שבה פועלות חברות ענק בעלות משאבים גדולים יותר.

 

בדברי ההסבר להצ"ח, נכתב כי בשנים האחרונות גברו בעולם מגמות של מיזוגים, רכישות ושיתופי פעולה, לצד מדיניות של חיזוק ייצור מקומי במדינות שונות, כגון הודו ארה"ב. מגמות אלה, לצד פתיחת שווקים חדשים בעקבות הסכמי אברהם, מגבירות את התחרות מול החברות הישראליות ומחייבות יכולת פעולה מהירה וגמישה יותר. עוד צוין כי בדוח מבקר המדינה מ-2022, הומלץ לבחון תיקוני חקיקה שיאפשרו הקלות בתהליכי הקמת חברות ורכישת מניות כדי לשפר את התחרותיות.

 

בהתאם לכך, מוצע לתקן את חוק החברות הממשלתיות ולהגדיר לראשונה 'חברה ממשלתית ביטחונית־תחרותית'. ההגדרה תחול על חברה ממשלתית שבה שר הביטחון הוא אחד השרים האחראים עליה, שלפחות 40% מהכנסותיה מגיעות ממכירות מחוץ ל־ישראל, ושסך הכנסותיה עולה על 5 מיליארד ₪ בכל אחת מ-3 השנים האחרונות. בנוסף, מוצע להגדיר 'חברת בת ממשלתית־תחרותית'- חברה הנשלטת בידי חברה ממשלתית ביטחונית־תחרותית או בידי חברות הבת שלה.

 

עוד מוצע להקל בהליכי מינוי דירקטורים בחברות־חוץ של החברות הביטחוניות. כיום נדרש אישור שרים להליך המינוי של חברות בת ממשלתיות שהן חברות חוץ , אך לפי ההצעה, בחברות חוץ שהן חברות בנות של החברות הבטחוניות-תחרותיות, שהן למעשה רפאל והתעשייה האווירית, ניתן יהיה להסתפק בהחלטת דירקטוריון חברת האם לאחר התייעצות עם ועדת המינויים, כאשר המינוי של הדירקטורים הוא של עובדי החברה הממשלתית שאינם מקבלים תגמול על תפקידם הנוסף. ההסדר נועד לייעל ולהקטין פערים מול חברות פרטיות, תוך שמירה על מנגנוני הפיקוח הקיימים של רשות החברות הממשלתיות.

 

לאחר מכן, אישרה הוועדה לקריאות שניה ושלישית, את פרק ו' (ייעול וקיצור הליכי הניהול של נכסים עזובים והעברתם לקניין המדינה) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו-2026.

 

הצעת החוק נועדה לייעל את ניהול הנכסים העזובים המנוהלים בידי היחידה לאיתור נכסים עזובים באפוטרופוס הכללי שבמשרד המשפטים. נכסים אלה מנוהלים בנאמנות עד לאיתור הבעלים או היורשים, או עד תום תקופת הניהול הקבועה בחוק. ההצעה מבקשת לשפר את מנגנון העברת הנכסים למדינה בתום תקופת הניהול, בין היתר באמצעות העלאת הסכום שניתן לנהל ללא צו בית משפט מ־60,040 ₪ היום ל־100,000 ₪, וקביעת מנגנון שיאפשר להעביר נכס למדינה אם בעלי הזכויות שאותרו לא פעלו לקבלתו במשך שלוש שנים ממועד ההודעה, בכפוף לאישור בית המשפט.

 

בנוסף, מוצע לקצר את תקופת הניהול של נכסי מיטלטלין מ־15 שנים ל־10 שנים, לאור שיפור היכולות הטכנולוגיות של האפוטרופוס הכללי באיתור בעלים ויורשים. לצד זאת, מובהר כי נשמרת זכותם של בעלי הזכויות בנכס לקבל את הנכס או את שוויו גם לאחר שהועבר למדינה. ההצעה גם מאפשרת העברת נכסים לקניין המדינה כאשר מדובר בחלק של יורש נעדר בצו ירושה, וכן מצמצמת את חובת הפרסום בעיתונות ומעבירה את מרכז הכובד לפרסום באתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי.

 

עוד מוצע לעגן מחדש הוראה שהייתה קבועה בעבר כהוראת שעה ובה מנגנון שלפיו נכסי מקרקעין (שאינם בין היתר, של נספי שואה) יועברו למדינה לאחר 25 שנים, בכפוף לביצוע פעולות איתור משמעותיות, כולל פנייה לרשות מקרקעי ישראל ולגורמי רישום מקרקעין. בנוסף, מוצע לקבוע הסדר השבה מיטיב לבעלי זכויות שאותרו לאחר העברת הנכס למדינה, שיאפשר להם לבחור בין קבלת הנכס עצמו, שוויו במועד ההעברה או התמורה ממכירתו, בתוספת ריבית ובקיזוז הוצאות המדינה.

 

כהוראת שעה למשך 7 שנים, מוצע לקצר את משך הניהול של נכסי מקרקעין ל־15 שנים במקום 25, מתוך מטרה להאיץ איתור בעלים ולהגדיל את הכנסות המדינה. לאחר ההעברה ינוהלו הנכסים בידי גורמי המדינה, ובהם יחידות מקצועיות במשרד האוצר כגון אגף החשב הכללי, שלהם מומחיות בניהול והשבחת נכסים.