איך מנגישים רחוב כשאבני הריצוף שלו הן ממצא ארכיאולוגי?

זו הפעם השנייה מזה כ־50 שנה שמרימים את האבנים הללו; בתוואי של רחוב הנוצרים של ימינו, ממערב לכנסיית הקבר, עבר רחוב כבר בתקופה הרומית המאוחרת. בשנת 1977, במהלך עבודות לשיקום השווקים בעיר העתיקה, חשפו שלמה מרגלית, דורון חן וגיורא סולר מאגף העתיקות, קטע מריצוף הרחוב הקדום, כ־60 ס"מ מתחת למפלס הרחוב של ימינו.

לוחות האבן הגדולים, שאורכם כשני מטרים ועוביים כחצי מטר, הועלו אז למפלס הרחוב ושולבו בו. אלה האבנים שעליהן צועדים היום תושבי הרובע והמבקרים בו.

לקראת העבודות, מיפו מומחי מינהל השימור של רשות העתיקות כ־50 אבני ריצוף בקטע הרחוב הזה. מצבן של כמחצית מהן מצריך טיפול שימורי מורכב. לפני שהם מרימים כל אבן, הם ממספרים אותה, מודדים אותה, ומתעדים את מקומה. לאחר מכן, לפי מצבה, ייקבע אם אפשר להשיב אותה לרחוב או להעביר אותה לאחסון מוגן.

העבודות ברחוב הנוצרים הן חלק מפרויקט הנגשת העיר העתיקה, שבמסגרתו הונגשו עד כה כ־6 ק"מ של סמטאות. את הפרויקט מוביל משרד ירושלים ומסורת ישראל יחד עם מחלקת הנגישות בעיריית ירושלים ואיתנו ברשות העתיקות, בביצוע החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י) ובליווי יועצי נגישות.

צילום: פמ"י ואמיל אלג'ם, רשות העתיקות