דוד לוי הלך לעולמו

בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, הוצב לוי במקום ה-24 ברשימת גח"ל (גוש חרות ליברלים). המפלגה זכתה ב-26 מנדטים ולוי נבחר לראשונה לכנסת ה-7, והפך לחבר הכנסת הצעיר ביותר.

 

בינואר 1970 נשא את נאומו הראשון בכנסת, במסגרת הדיון על הודעת ראש הממשלה גולדה מאיר על מצוקתם של היהודים בארצות ערב, בו קרא לפעול לפינוים המוחלט מכל הארצות הללו.

 

ביוני 1971 הכה קצין משטרה את לוי, בשעה שלוי ניסה למנוע פיזור הפגנה בשערי הכנסת.

 

אחרי המהפך בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הפקיד בידיו ראש הממשלה מנחם בגין את תיק הקליטה. בבחירות להסתדרות, שהתקיימו ב-21 ביוני 1977, היה לוי מועמד לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות מטעם סיעת הליכוד, שקיבלה 28% מן הקולות (לעומת 22% ב-1973)

 

החל מ-15 בינואר 1979 הפקיד בידיו ראש הממשלה גם את תיק הבינוי והשיכון, נוסף על תיק הקליטה. כשר השיכון התנגד לשיתוף הסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות, ונלחם על הדומיננטיות בפרויקט עם יגאל ידין, השר הממונה על תיאום פעילות משרדי הממשלה בנושא.

 

באפריל 1981 עמד לוי בראש סיעת הליכוד בבחירות לוועידה ה-14 של ההסתדרות. הסיעה קיבלה מעט פחות מ-27% מכלל הקולות.

 

אחרי הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981, סירב לוי לקבל שוב את תיק השיכון, מאחר שקיווה לקידום למשרד בכיר יותר, אולם הוא התרצה רק אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.

 

בישיבת ממשלה מיוחדת שהתכנסה ב-16 בספטמבר 1982 לאחר רצח נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל, בה מסר שר הביטחון אריאל שרון "שיחידת פלנגות גדולה נכנסה למחנה סברה", מחה השר לוי נגד כניסת צה"ל לביירות. הוא טען כי ישיבת הצבא בעיר תביא ללחץ כבד על ישראל והזהיר מפני מה שנודע לאחר מכן כטבח סברה ושתילה: "אנו יכולים להיראות לא אמינים. כאשר אני שומע שהפלנגות כבר נכנסות לשכונה מסוימת, ואני יודע מהי משמעות הנקם אצלם, איזו שחיטה, אז איש לא יאמין שנכנסו לעשות שם סדר והאשמה תהיה בנו. לכן אני חושב שאנו כאן עלולים להיכנס למצב שבו נואשם, והטיעון שלנו לא יעמוד על רגליו".אזהרתו זו נותרה ללא תגובה מצד איש מחברי הממשלה.

 

לוי היה סמל לבני עדות המזרח החפצים בשותפות מלאה בממסד, ומוחים כנגד נורמות של קיפוח שהשתרשו. הוא הצליח ללכד סביבו תמיכה גדולה במרוץ הפוליטי אך לא די כדי שיתמנה לראש תנועת הליכוד לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983. יצחק שמיר ניצח בהתמודדות מולו במרכז הליכוד.

 

הוא כיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון בכל ממשלות ישראל בין השנים 1979–1990. בהצבעה בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 על הנסיגה לרצועת הביטחון היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה, החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.

 

לאחר התרגיל המסריח בשנת 1990, מונה דוד לוי לשר החוץ בממשלת שמיר. במהלך כהונתו חודשו הקשרים עם רוב מדינות אפריקה ועם מדינות מזרח אירופה. הסיבה העיקרית לתהליך זה הייתה נפילת מסך הברזל.

דוד לוי פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את תנועת גשר. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה בשנת 1996 שב והתאחד עם הליכוד. בליל הבחירות נראה היה כי בנימין נתניהו נחל מפלה, ברגע קשה זה עלה לוי עם נתניהו לדוכן הנואמים, ואחז בידו במפגן של תמיכה. מאוחר יותר התברר כי נתניהו ניצח ולוי התמנה לשר חוץ בממשלתו. לוי אף פעל למען הכנסת אריאל שרון לממשלת נתניהו על ידי יצירת "תיק תשתיות מורחב". עם הזמן נוצרו בקיעים ביחסים בין לוי לנתניהו, שהסתיימו בקרע מוחלט. לוי פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998 ברעש גדול לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות ושנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים[דרוש מקור].

 

ב-4 בינואר 1998 ערך לוי מסיבת עיתונאים שבה הודיע על התפטרותו בשל מה שהיה בעיניו כישלונה המוחלט של הממשלה לדאוג לשכבות החלשות. "איפה האחריות? איפה הרגישות?", זעק. וסיכם את תחושתו במילים: "נשבר לי. נקודה".

 

לוי חבר למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999, והאיחוד בין מפלגת מימד, מפלגת העבודה ותנועתו יצר את רשימת ישראל אחת שרצה בראשות אהוד ברק. לאחר ניצחונו של ברק בבחירות קיבל לוי את תפקיד שר החוץ בפעם השלישית בחייו. הוא תמך בנסיגה החד צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, אך הסתכסך עם ברק בשל הפשרות המדיניות שהציע לפלסטינים. הוא התפטר מהממשלה ב-4 באוגוסט 2000, ולקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 הביע תמיכה במועמדותו של אריאל שרון. שרון מצידו לא מינה את לוי לשר בממשלה אחרי זכייתו. בהמשך כהונתה של ממשלת שרון, כיהן לוי כשר בלי תיק למשך כארבעה חודשים (8 באפריל עד 30 ביולי 2002).

 

לקראת הבחירות לכנסת ה-16, פרש דוד לוי מראשות המפלגה ועבר לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות בקרב חברי המפלגה. באספה שהתקיימה על ידי חברי המפלגה שנותרו בה, נבחרה אסתי שירז, שכיהנה אז כראש מטה ההסברה במפלגה, לעמוד בראש גשר במקום דוד לוי וגשר הגישה רשימה לוועדת הבחירות המרכזית, לצורך התמודדות לכנסת ה-16.

 

דוד לוי הגיב בעתירה לפסול את הרשימה ובקשתו נתקבלה על ידי בית המשפט. דוד לוי נבחר לכהן בכנסת ה-16 ובתום מאבק משפטי שארך מספר שנים, החליט בית המשפט ב-2007 לפרק את גשר והמפלגה חדלה מלהתקיים.

 

לאחר שהכריז שרון על תוכנית ההתנתקות היה לוי חבר בקבוצת המורדים שניסתה להכשילה, צעד שמתנגדיו טענו שקשור לכעסו על שרון בשל העובדה ששוב מידר אותו מלשמש בתפקיד בכיר מטעם הסיעה. עם זאת ההתנגדות לתוכנית תאמה את העמדות המדיניות בהן נקט משחר פעילותו הפוליטית. פעילותו בכנסת בקדנציה זו התאפיינה בפעילות פרלמנטרית מועטה. לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה כשל בהשגת מקום ריאלי ברשימת הליכוד בכנסת, ובכך בא הקץ על קרוב ל-37 שנים של חברות בכנסת.

 

עם ההכרזה על הבחירות לכנסת השמונה עשרה בחר לוי לא להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, והוא הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימתה לכנסת.