ד"ר יולי נודלמן: מכתב גלוי ל120 הח"כים

ד"ר יולי נודלמן, עיתונאי בכיר, רופא-מנתח (יועץ) בכיר, יו"ר הועדה למען הגינות בתקשורת וחבר הנהלה של איגוד התקשורת והעיתונות בישראלי, חבר התנועה למען איכות השלטון בישראל.

נוסח המכתב ששלח ד"ר יולי נודלמן: "מכתב גלוי לכל 120 חברי הכנסת ישראל:  אני, אזרח ישראלי 38 שנים, דוקטור יולי נודלמן, בזאת מאשים את מערכת המשפט וכל השלטונות של מדינת ישראל התומכות בה ,מוסדות, הממשלות והפוליטיקאים באי-שמירה על חוקים אנושיים וטבעיים, בהזנחה ואי-הגנה על זכויות האזרח, על חירותם של בני ארצנו, על חופש הביטוי, על חופש העיתונות, וכתוצאה מכך בפגיעה בכל הערכים האלה, בצדק האוניברסאלי ובעקרונותיו הדמוקרטיה של העולם החופשי! למדנו אני ומשפחתי כל זאת על בשרינו, במיוחד ב-10 שנים אחרונות! נוכחנו לדעת שמערכת המשפט בארץ אינה מהווה עוד מגן לכבוד האדם, לזכויות האזרח, לעשיית הצדק ולשמירת המוסר והחוק. היא גם גורמת לסתימות פיות. אני אישית נתקלתי במערכתה משפטית ולמדתי אותה גם כמומחה לרשלנות הרפואית, גם כי עיתונאי תחקירן וגם, לצערי, כי נתבע.

בשנת 2003 החליט שופט צבי סגל מבית המשפט המחוזי בירושלים  שבפרסום הספר "שרנסקי בלי מסכה"  הוצאתי אני לשון הרע על נתן (אנטולי) שרנסקי, עסקן פוליטי, ח"כ, שר, סגן ראש הממשלה, ראש המפלגה "ישראל בעליה לשעבר,מיליונר על חשבון הציבור, שמבחן כעת כי חבר בכיר בהנהגת הליכוד, נשיא מכון אסטרטגי אדלסון, דירקטור בבית התפוצות. עקב תביעה זאת ופסק הדין עברתי אני ומשפחתי במשך 10 שנים, וממשיכים לעבור, התעללות וגיהינום האמתי של רדיפות בלתי פוסקות נגדי.  

במשפט הופיעו  17 עדים, ביניהם 12אסירי ציון שכי איש אחד תומכו בחומר שבספר ואף והאשימו בגלוי את התובע עצמו בבגידה בהם. אין טעם לנתח כעט את האי - צדק של פסק הדין. היסטוריה תשפוט את הספר, את "גיבור" הספר , אותי, המחבר, וגם את השופטים שחלקם אף לא טרחו לקרוא את הספר ואת העדויות ("לקרא את העדויות זה משמם ומעוגייה", אומרה שופטת אחד שישבה בערעורי, והשנייה אמרה ש"לא היה לה בכלל זמן לקרא את הספר"). מה שגרוע יותר ששופט סגל קובע הלכה חדשה המשליכה על חופש הביטוי וחופש העיתונות בארץ סכנה ממשית להמשך קיומם בכלל.

השופטים קבעו בשתי מערכות, בלי להתאמץ במיוחד ובלי לבדוק את החומר בתיק, בניגוד גמור לעובדות ולחוקים הקיימים בארץ שאני חייב לשלם לשרנסקי ולמפלגה, שהתפרקה וגם בגדה בבוחריה מיליוני שקלים. השופטים קבעו זאת בניתוק מוחלט לא רק מהעובדות אלא מהחיים של אזרחים בארץ ש"איש מהשורה של הישוב, מבוגר, פרטי, דל אמצעים" (ציטוט מפסק דין) מסוגל לשלם מיליונים! זאת כנראה אמירה שמבוססת על ידע של השופטים על חייהם של אזרחי המדינה! הם, השופטים, כשלעצמם מקבלים מאות אלפי ש"ח בשנה, כמובן לא יכולים לדעת על חיי האזרח.  הם אינם יודעם עלינו דבר אך בכול זאת שופטים אותנו.

כך נכחתי לדעת שאין לנו משפט צדק. המשפט שלי, כמו, לצערי, חרבה הרבה אחרים, לא היה בכלל משפט- זו הייתה הלקאה משפטי,משפט שדה שאומנם נמשח שנים רבות.

החלטות שנתקבלו במשפט השדה נתנו אור ירוק להוצאה לפועל ולכל המערכת המשפט להתחיל בהתעללויות, בהשפלות, בעלבונות נגדי.נדגיש זאת רק במספרים יבשים. במשך  5 שנים אחרונות הוזמנתי ונסעתי ללשכות ההוצאה לפועל בירושלים ובתל-אביב 9 פעמים, לבתי משפט בראשון לציון, בתל-אביב, בירושלים 12 פעמים, קיבלתי כי 90 (!) החלטות שונות של ההוצאה לפועל ובתי המשפט. נאלצתי למלא  עשרות שאלונים, ,לשלוח בדואר רשום ומהיר, בפקסימיליה כי 100 תגובות, סיכומים, בקשות , מאות מסמכים על יותר מ- 3000,0 עמודים. קיבלנו עיקולים על רכב של אשתי, דירה של ביתי,  תכולת הבית,  פנסיה , חשבונות שלי ושל אשתי, שרנסקי מושך כסף מחשבון של אשתי, עושה לי צו עיכוב יציאה מהארץ, עיכבו אותי ואשתי פעמיים בשדה התעופה. גם קבלתי טלפונים מטילי אימה מצד האוליגרכים קרובים .

במקום להרשות לנהל דיון ציבורי פתוח על החומר שחיברתי בספר ההיסטורי, פרי תחקיר עיתונאי של שנים רבות על פוליטיקאי, כפי שנהוג במדינות תרבותיות ודמוקרטיות, השופט סגל גם אסר על חפצת הספר, בדיוק כמו בזמנו בברה"מ וגרמניה וכיום באיראן, מדינה חשוקה, בה גם דנו סופר למוות. אותי לא דנו למוות, אך צולבים  במשך שנים רבות בסיוע המערכת המשפט במעשים שלא רחוקים מפסק הדין באיראן. 

משפחות שלי ושל אחי בוריס, ז"ל, שנפטר במהלך המשפט, ממש נשדדו על ידי המערכת המשפט לצורך כיסוי הוצאות ענקיות. אנחנו שילמנו עד כה לשרנסקי ישירות ולהוצאות המשפט יותר מ-600.000,0 (שש מאות אלף!) שקל- כל מה שהרבחנו בעשרות שנים של עבודה קשה. מחנו כפי שיכולנו בקול רם, אך קולותינו לא נשמעו על- ידי השלטון. השאירו אותנו לעמוד לבד במערכה בעד הצדק, חופש הביטוי, בעד מדינת ישראל נקייה. המדינה לא רק שלא שמעה, גם עזרה לרדיפה.

המדינה אוכלת את תושביה. השלטון משרת בעקר את בעלי ההון ואת עצמו. רוב העם לא יכול בכלל להשיג צדק בארץ. למשל, כדאי לערער בבית המשפט העליון צריכים להשקיע המון כסף, להתחיל מהפקדה בקופתו עשרות אלפי שקלים. לדיונים ממתינים שנים רבות, להחלטות עוד שנים על גבי שנים. החיים של אנשים בהמתנה דאת נהרסים.  אנשים מתים בהמתנה ממושחת לדיונים והחלטות. שופטים לא זוכרים מה היה בדיונים, אין להם זמן ללמד הומר בתיק כי הם גם מתחלפים בניהם באותו תיק.

המדינה מדרדרת לתהום. אנשים בעלי פוטנציאל כלכלי ואינטלקטואלי עוזבים את הארץ. נשארים בעקר עניים. עליה פסקה כמעט . הפער בין העשירים והעניים בלתי נסבל. שיטת הבחירות מפגרת לעומת העולם החופשי, לכן הממשלות לא יציבות וגם אם רוצים לא מספיקות לעשות דבר למען העם, שלום וביטחון אישי וכלכלי. רק מספיקות לשריין לעצמן פנסיות פי קמה וכמה גדולות  משכורותיהם של אזרחים, העובדים קשה כל חייהם. 

אני כהן, נכדו של חסיד ברסלב ידוע, מאיר- גרש שטיינברג,ז"ל. הסבים והסבתות שלי נספו בשואה. חלמתי  בגלות במוסקבה על מדינה יהודית, דמוקרטית, עצמאית וצודקת . בארץ שירתי15 שנים בצה"ל כי רופא קרבי. השתתפתי במלחמות יום כיפור ולבנון הראשונה. ניהלתי יחידה כירורגית ברמב"ם ומחלקה  בבית החולים באשקלון. נשלחתי על ידי הסוכנות היהודית לרומא ולווינה לשכנע יהודים "נושרים" מברה"מ לעלות ארצה. השתתפתי בפעילות ציבורית רחבה כולל כיועץ השרים רפאל איתן ויצחק מודאי. ניהלתי 5 שנים מדור בשבוען "עולם הזה". בתי, נכדים שרתו בצה"ל. מעולם לא חשבתי שאגיע למצב שאני אאשים את השלטונות מדינתי באישומים כאלה.

אך אני חייב לדורות הבאים, לילדים ונכדים שלנו,  לתועלת המדינה, וכמובן למצפוני לומר את האמת כפי שחש אני וראוה אותו.

כל הפניותיי לראשי הממשלות ,לשרים , לשופטים בדימוס, לחברי הכנסת ממפלגות שונות מימין ושמאל (אני אישית לא משתייך לשום מפלגה) בניסיונות להפנות את תשומת לבם למצב העגום בארץ, ולא רק לאי- שמירת הערכים אוניברסאליים אלא להפיכתה של המדינה שלנו למדינה אנטי- דמוקרטית בעליל וגזענית, לפגיעה קשה בחופש הביטוי, בזכויות האזרח, בחירותו של האדם, למצב שמדינה משמשת מקלט לעבריינים מהבר העמים, היו לשווא. הנושים אלה לא עניינו אותם באמת והם שמעו אותי כלאחר אוזן.

אף אחד גם לא הושיט יד לסייע לצאת מהבור שאהבת האמת ורצון לשרת את האם והמדינה דוחפו אותי בתוכו. הרגשתי שכולם אדישים ומאוד עייפים. ולצערי, ולא רק הם. כל העם. האדישות העייפות של העם –הם תוצאה ישירה מהיות היום המדינה חסרת האידיאלים , חסרת  חזון, ללא  צדק חברתי, ללא שוויון זכויות והזדמנויות, מדינה של שלטון מושחת שפוגע באזרחים חפים מפשע. 

מכתב אליכם הוא תוצאה של סבל מצפוני ונפשי קשה ,הרהורים כבדים, זעקה מעמקי לבי. הוא קריאה לכם לא להיות אדישים ולא לאבד את התקווה ליכולתנו לשנות את הדברים נגד כל הסיכויים. מכתב הוא אינו אישום בלבד,הוא קריאה למאבק ציבורי ללא פשרות על מנת  שנוכל להולל את  השינוי הדרוש בחברה ולנסות לחזור למסלול האנושי. מכתבי הוא קריאה לנסות להיות אור, אם לא לגויים (זה כנראה אבוד), אור לעצמנו.

אחרת אנחנו אבודים. אני שולח את מכתבי לכל חברי הכנסת –יהודים, ערבים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים כי בשבילי אין הבדל בין בני אדם. כולכם חייבים לשמור על צביון של מדינה חופשית ולהגן על זכויות כל אזרחיה, בלי הבדל בגזע, לאום, צבע אור.אני רוצה לכוות שאתם, נבחרי העם, אומנם נבחרתם בשיטה פגומה, אך נשבעתם אמונים לעם ולמדינה, לאחר שתיקראו את מכתבי, לא תוכלו בעתיד לומר: לא ידענו , לא  שמענו, לא ראינו.

אני מבקש לפעל לזימון דיונים פומביים, גם בועדות הכנסת, על השאלות העקרוניות והאשמות כבדות משקל שהועלתי במכתבי, וספציפית לדון על מקרה שלי כהגדרה ודוגמה תובה לסימנים של נפילת המדינה בתהום והצבעה על האחראים למצב זה.

לדון גם  כיצד אתם, חברי הכנסת, יכולים למנוע את המשך ההרס אדם על ידי השלטון רק בשל היותו אזרח  נאמן למדינה, עיתונאי שפרסם ספר היסטורי ביקורתי על פוליטיקאי, בעל השפעה וקשרים שלטוניים. כיצד אתם יכולים לעזרו לי להשתחרר מכבלי נקמה של פוליטיקאי רודף ביצה כסף, שאינו דמוקרט כלל ואינו ויש הגון .
 חברי הכנסת נכבדים! עוד לא לגמרי מאוחר לשנות דברים!
יש לכם עכשיו גם את האחראיות, גם הזדמנות וגם את היכולת לא מבוטלת לשנות מצב בארץ.
אל תחשבו שכאשר מדינת ישראל תיפול לתהום, חס והלילה, בגלל כל הסיבות הללו-אתם תשרדו.

בברכותיי עם תחילת עבודתכם בכנסת 18, 
שבוע טוב                    
ד"ר יולי  נודלמן".